"אני מגנה כל אחד שמשתולל, אבל לא את מי שמגן על עצמו כשהצבא לא מתפקד"

כמדי שנה, עונת המסיק מביאה איתה חומרי בערה רבים ליהודה ושומרון בכלל, ולאזור בנימין בפרט. בימי שגרה מסתובבים בשטח בעלי המטעים בלבד, אולם בימי המסיק יוצאים רבים מאנשי הכפרים לסייע באיסוף הפרי. עשרות ולפעמים מאות מוסקים יוצאים לשטח, ובחסות העבודה החקלאית מייצרים חיכוך עם המתיישבים מסביב. כך, אם בשבוע שלפני תחילת עונת המסיק נרשמו 32 אירועי טרור בשטח הפתוח, השבוע שעבר, שלושה שבועות לאחר תחילת העונה, הסתיים עם לא פחות מ־82 אירועים, כך לפי מחלקת הקרקעות של המועצה האזורית בנימין.

יו"ר מועצת יש"ע וראש המועצה האזורית בנימין, ישראל גנץ, מודאג מעליית רף האלימות באזור. "אני מרגיש שזה קצה הקרחון, נבנה פה משהו גדול יותר. אירועים כמו זריקות אבנים או אפילו מטענים מאולתרים הם לא המרכז, יש כאן משהו מתוכנן שגם מתודלק על ידי גורמים בינלאומיים. אנחנו רואים 30־40 איש שמגיעים עם צלמים ומשטרה פלסטינית. זה לא אחד שזרק אבן וברח, אנחנו לקראת משהו גדול".

אי אפשר להתעלם גם מאירועים יזומים מצד יהודים שמסתובבים בשטח. למשל כאשר בשבת שעברה נפצעו צלמת הוושינגטון פוסט ודיפלומטים זרים, אחרי שנערים רעולי פנים עצרו אותם. מה אתם עושים כדי להחזיר את הביטחון?

"אנחנו במלכוד מכל הכיוונים. המשטרה והצבא לא עושים כלום. בשבת תקפו חוואים שלנו ליד מצפה אהוביה, ואני לא מבין למה צה"ל לא היה שם לפני שהתקיפה קרתה. כולם יודעים איפה האירועים מתרחשים ומתי הם עומדים לקרות. רוב מוחלט של האירועים קורים בתא שטח לא גדול – כביש 60 במערב, כביש אלון במזרח, ומשילה ועד מכמש. למה למען השם לא היו שם כוחות?

"גם המשטרה לא רוצה להיכנס לאירוע, קודם כול כי לא בכל השטחים יש לה אחריות לפעילות, ודבר שני כי אין לה משאבים. המשטרה הכחולה לא יודעת לטפל בדבר הזה. יש לה שוטר קהילתי, שלושה בלשים וניידת תנועה – הם לא יודעים לרדוף אחרי חבר'ה בהרים. למשימה הזאת צריך חיילי מג"ב שחונים אצל אלוף הפיקוד, אבל הצבא לא מעוניין להעביר אותם למשטרה כי הוא לא רוצה להיות תלוי בה בנוגע לפינויים, זה כוח השיטור שלו במרחב.

"השאלה היא למה מתוך 1,700 המג"בניקים האלה לא מציבים בכל שבת ארבעה צוותים בארבעה צמתים מרכזיים באזור. הסיפור הזה נמשך בגלל מאבקי כוח בין הארגונים, אז אולי שפשוט ייתנו לנו את הכוח ונסיים עם זה. הסיפור עם הצלמת התחיל כשערבים בגיבוי אנרכיסטים וצלמים יצאו לפרובוקציה מכוונת מול מי שהם ידעו שגם יענו להם. בצילומים רואים את הצלמת נכנסת ללב העניינים ואז מישהו דוחף אותה. ברקע רואים את הנערים גם עוזרים לה לקום. יש סימני שאלה סביב האירוע, ובכל זאת אני מגנה אלימות מכל סוג וקורא לכוחות הביטחון לעשות סדר. אי אפשר גם לנתק את מה שקרה מהסיפור המלא של האירוע".

לא שואלים רבנים

גם אתה לא בדיוק רץ לריב עם החבר'ה בגבעות, והם מקבלים גיבוי מכל מיני גורמים בהתיישבות. פסק ההלכה של הרב דב ליאור שפורסם לאחרונה, שמתיר למסוק עצים של ערבים, הוא דוגמה אחת.

"אני לא רוצה להיכנס לפולמוס ההלכתי הזה, קטונתי, והאמת היא שהחבר'ה האלה לא שואלים רבנים מה לעשות. הרב ליאור לא אמר שמותר לשרוף מכוניות מתי שרוצים, ובכל זאת תפסו אותם עושים את זה. בהתיישבות יש מחאה גורפת מול אלימות לא רלוונטית, אבל כשבאים ערבים מול מישהו והוא מגיב לא תשמעי גינוי, גם אם זה לא נראה טוב בתמונות. בכל פעם שאני יודע שאיזה גדודי דוד המלך פושטים על מסגד באישון לילה, אני מוציא גינוי בשנייה. מתי אני לא מוציא? כשאני יודע שתקפו חבר'ה והצבא לא הגיע עד הדקה האחרונה, אז הם יוצאים להגן על עצמם. אני מגנה כל אחד שמשתולל, אבל אני לא יכול ולא רוצה לגנות את מי שמגן על עצמו. כשהצבא והמשטרה לא מתפקדים ולחבר'ה אין הגנה, לא הם אלה שראויים לגינוי".

מה קרה לאמירות שאבי בלוט הוא האלוף הטוב ביותר בתולדות יהודה ושומרון?

"האלוף מחלק בין שטחי A, B ו־C, ומבחינתו מי שפועל מחוץ לשטח C הוא מקור לבלגן. מבחינתי אין הבדל בין החלקים האלה, אני מעודד התיישבות בכל המרחב. ואם תיקח את הפרא אדם עם הקפוצ'ון והאלה ותשים אותו מאחורי גדר של שטח C, יהיה פה שקט? זאת אשליה. ב־A ו־B יש בעיית שליטה גם כי אין סגירת מעגל עם המשטרה שם. מבחינתי הסיפור ברור – מי שייצא בלילה לפגוע במשהו או מישהו הוא לא לגיטימי וצריך לטפל בו, לא משנה באיזה שטח הוא פועל. מי שרועה את העדר שלו ובאו מולו ערבים ולא היה שם צבא להגן עליו, אני לא אגנה אותו גם אם יתפתח שם אירוע.

"החבר'ה שבאו בשבת עם קפוצ'ון ואלה מול הדיפלומטים האירופיים הם מטומטמים, אבל זה סימפטום של חוסר נוכחות ביטחונית. המשטרה הייתה צריכה להיות שם לפניהם כדי למנוע בכלל את המפגש בין הצדדים. הרי כולם יודעים ומדברים על המסיק, גם על הביקור הזה כולם ידעו, למה לא היו שם כוחות? אני אגלה סוד, גם בשבת הבאה יהיה משהו, זה מפורסם וידוע. אני מצפה שכוחות הביטחון ייצבו את המצב ושכל מי שזז יחטוף, אבל אני לא מוכן למצב שבאים לפגוע ביהודים, וכשהם מגנים על עצמם, גם אם זה עם קפוצ'ון ואלה, צריך לגנות אותם. בכלל, נמאס לנו לגנות. אנחנו לא רוצים לחזור לימים שיהודים לא יכולים לצאת מהיישובים, ואנחנו לא מקבלים את החלוקה של A, B ו־C. יחד עם זאת יש לנו קריאה ברורה לצבא ולמשטרה לעשות סדר מוחלט. יש להם גיבוי מלא מאיתנו.

"כשיש משטרה וצבא בתמונה, יש אפס גיבוי לאנרכיזם בהתיישבות. הגיבוי מתחיל כשהשטח ריק ואנשים אומרים איפה המשטרה הייתה, כמעט הרגו אותנו. ביום העצמאות למשל יצא טיול מעפרה לשילה, הוא עבר ליד דיר־דבואן, לא בתוך הכפר. תוך כדי צעידה יצאו עליהם עשרות פורעים, כאמצעי הגנה הם ירו באוויר והצליחו לברוח. יצאו דיווחים כאילו הם הגיעו לירות בערבים בכפר. אנשים תמימים הותקפו, ואז עוד קיבלו מתקפה תקשורתית בינלאומית".

טייבה הוא הכפר המרכזי בתא השטח שבו מתרחשים מרבית האירועים בשבועות האחרונים. בטייבה חיה גם קהילה נוצרית, מה שממקד עניין בינלאומי בנעשה בה. לפני כשבועיים סייר גנץ באזור כדי להבין את הלך הרוח. לדבריו, תושבי הכפר "לא רגילים שמגבילים אותם, אבל עכשיו שלושה חבר'ה על גבעה מציבים להם גבול ואומרים להם זהו, השטח הפתוח לא שלכם. מבחינתם עצם המהלך של שליטה ישראלית במרחב הפתוח הוא הבעיה, לא עיבוד הקרקע ולא המסיק, והם יילחמו על זה. לכן לדעתי אנחנו לקראת משהו גדול.

"צריך להבין, הקערה התהפכה. עד לאחרונה ישראלי לא העז לצאת מהגדר של היישוב בלי ליווי צבאי, עכשיו הערבי לא יכול להסתובב איפה שהוא רוצה. זה מהפך שקרה בכל יהודה ושומרון, ואי אפשר שלא לשמוח שהפחד עבר לצד השני. כל אירועי המסיק הם חלק מהניסיון להחזיר את הגלגל אחורה, ללפני 7 באוקטובר. נגמר הסיפור שמי ששלט בשטח הוא הערבי, ואם רצינו לעבוד בחוץ היינו צריכים אבטחה. עכשיו אם הם רוצים לעבוד בשטח, הם צריכים לבקש אבטחה ותיאום. איפה שיש תיאום עם הצבא אין אירוע, אז למה הם לא מתאמים? כי מבחינתם הם בעלי השטח והם לא מוכנים למצב החדש. המסיק הזה סוער כי הם רוצים לחזור אחורה, ולשם כך מגויסים גם כל הארגונים האנרכיסטים".

בין אלפי האנשים שמגיעים לתמיכה במסיק הערבי יש אומנם אנרכיסטים מהארץ ומהעולם, אבל גם סתם ישראלים שמאמינים שמגיע לערבים למסוק.

"הם לא מבינים שהם פיונים בתוך משחק גדול יותר, ושמנצלים את טוב ליבם. הם חושבים שהם עוזרים, אבל הם פועלים באזור שהם לא מכירים, ובפועל יש מי שמפעיל אותם מאחורי הקלעים. זה לא כולם ויש גם בעיות בצד שלנו, אבל ככלל זה המצב. במקרה של אבו־פלאח", מתייחס גנץ לאירוע שבו נפגעה צלמת הוושינגטון פוסט, "הגיעו מאות ערבים ואנרכיסטים להתעמת עם החבר'ה הכי קיצוניים. בוודאי שזה היה מכוון ובוודאי שזה מיותר שנפלו אצלנו לפרובוקציה, אבל אין פה משהו תמים".

מלחמת מידע

גנץ אינו מרוצה מההפקרות בשטח. "זה פוגע בשם של ההתיישבות בארץ ובעולם ובאפשרות שלה להתפתח", הוא מזהיר. "אנחנו נותנים לגורמים בינלאומיים לשחק פה ולהתערב במהלכים בצורה עמוקה. לאחרונה אירחתי משלחת של בכירים בינלאומיים שהגיעה אליי לאחר ביקור באחד הכפרים באזור. תוך כדי הפגישה הם קיבלו דיווח ששורפים בתים במקום שממנו באו. התחלתי לברר וגיליתי שהדיווח שקרי - כוח צבאי ליווה ישראלים בחיפוש אחר עדר שנגנב בידי ערבים. לא שריפת בתים, לא עימותים ולא האלימות שתוארה למשלחת. זו דוגמה קונקרטית לאופן שבו דיווח חמור מגיע ישירות לבכירים בינלאומיים ומתקבל אצלם לפני בדיקה".

מול המציאות הזו החליטו במועצת יש"ע להקים את חמ"ל המידע JSR - חדר מצב שמחובר למוקדי הביטחון, לחוואים ולאנשים בשטח. הוא מרכז דיווחים, תיעודים ונתונים ומפיץ אותם בעברית ובאנגלית לציבור, לתקשורת ולמקבלי החלטות בארץ ובעולם. "במשך שנים מפרסמים ברשות הפלסטינית האשמות שקריות נגד ישראל, בעולם הופכים אותן לכותרות, ובישראל כבר מתחילים להתנצל. לצערי, גם כלי תקשורת ישראליים מובילים נותנים במה לטענות האלה, בלי לבדוק מה קרה בשטח ובלי להביא את הצד הישראלי. הקמנו את חמ״ל JSR כדי לשבור את המעגל הזה. כל טענה נגד ישראל חייבת לעבור בדיקה לפני שהיא הופכת לעובדה.

"מיליוני אנשים בעולם לא נחשפים לתמונה המלאה וניזונים ממידע שמפיצים גורמים פרו־פלסטיניים ואנטישמיים. במשך שנים השארנו להם את הבמה, והם הפכו שקרים נגד ישראל לעובדות בעיני העולם. החמ״ל נועד לשים לזה סוף ולהביא את האמת לכל מי שעד היום שמע רק את מי שמסית נגדנו. אנחנו מספקים מה שהיה חסר כאן במשך שנים: כתובת אחת שמחוברת לשטח ומציגה את התמונה המלאה. אנחנו רוצים ליצור מקור אמין. זה מאתגר אבל אנחנו מאמינים באמת. אגב, זה מניע גם את הממשלה והארגונים המוסדרים להתמודד עם הסיפורים המסולפים שמופצים בעולם.

"בתוך ארבעה ימים מההשקה, החומרים שלנו הגיעו לעשרות אלפי צפיות בטוויטר ובטלגרם. המטרה שלנו היא שכל מי שרוצה להבין מה קורה ביהודה ושומרון ידע שיש לו כתובת אמינה - מעיתונאי שמברר מה קרה באירוע מסוים ועד סנטורים בוושינגטון. נרוויח את האמון באמצעות מידע אמין, תיעוד ובדיקת העובדות. מי שמבקש להשחיר את ישראל בונה על כך שההאשמות שלו יגיעו לכל העולם לפני שהתיעוד שלנו ייצא. אנחנו משנים את המציאות הזאת. מול כל האשמה צריך להציג עובדות, מול כל סרטון חתוך צריך להביא את התיעוד המלא. נפסיק להוריד את הראש מול קמפיינים מתואמים נגד מדינת ישראל".

יכול להיות שכולם משקרים באופן עקבי?

"נכון יותר להגיד שיש להם נרטיבים ומטרה. כשמזמינים כתב למסיק זיתים הוא לא יבוא, אבל אם מבטיחים לו שיהיה אקשן הוא יתייצב. טייבה הוא כפר נוצרי, וכשהאוונגליסטים שומעים שקרה שם משהו הם זועמים. מאז שהערבים הבינו את זה, כל הכפרים מסביב הפכו לטייבה. גם דיר ג'ריר, ליד עפרה, נחשב טייבה. זה לא כפר נוצרי והוא מאוד עוין, רק השבוע נגנב אליו עדר של חוואי שלנו. יש להם מטרה והכול מגויס אליה, גם האמת".

אפילו שגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי הוציא השבוע הודעת גינוי לנעשה ביהודה ושומרון. נראה שברמה הבינלאומית המצב מידרדר.

"השגריר האקבי הוא ידיד אמיתי של ההתיישבות. בחופשה שלו עם הנכדים הוא הגיע לשילה הקדומה, והשבוע הגיע לכנס יהודה בסוסיא. אני מנהל איתו קשר הדוק ושיח שוטף. יש לו ביקורת לגיטימית לחלוטין על מה שעושים גורמי שוליים ביו"ש, גם אם לא תמיד אנחנו מסכימים". לאחר אחד האירועים האחרונים פגש גנץ את האקבי בבית השגריר. בשיחה שנמשכה כשעתיים וחצי הציג גנץ להאקבי מידע מכלי ראשון על הנעשה בשטח.

לקראת הבחירות התגייס גנץ למימוש תוכנית משותפת של הליכוד ומפלגת הציונות הדתית להעלאת אחוזי ההצבעה לגוש הימין. לשאלתי האם ההתגייסות הזו לא עלולה לפגוע בתושבי המועצה אם תעלה ממשלה אחרת, הוא משיב שהתושבים מצפים ממנו לעבוד בשבילם מול כל ממשלה. "כבישים, חינוך וביטחון הם זכויות של תושבים, וממשלה מחויבת לספק אותם גם למי שלא הצביע לה. אני לא מקבל את הרעיון שראש רשות צריך לשתוק מחשש שיענישו את התושבים שלו. האחריות לתושבים מחייבת אותי לפעול כשעל הפרק החלטות שיקבעו את ביטחונם ואת עתיד הבית שלהם. יש הבדל עצום בין ממשלה שמקימה יישובים ומחזקת את האחיזה בשטח ובין ממשלה שמצהירה מראש שתפגע בתושבים שלי ושתקדם מדינה פלסטינית ועקירת יישובים. אלה החיים של התושבים שלי, והם מצפים ממני להיאבק עליהם. אם תקום ממשלה אחרת, אעבוד מולה בנחישות ואדרוש כל מה שמגיע לבנימין. היכולת לעבוד מול ממשלה לא מחייבת אותי לוותר מראש על המאבק על הדרך".