כחודש לאחר שפונתה חוות המרעה בהר גילון בעקבות מחאות תושבי מג'ד אל-כרום, טוען מייסד החווה גבי דמרי כי קק"ל אינה עומדת בהבטחתה להקים אותה מחדש. לדבריו, הוצג לו הסכם דרקוני המחייב אותו לקבל אישור אפילו להתראיין בתקשורת, ונאסר עליו להיעזר במתנדבים שליוו אותו עד כה: "שאלתי אם החבר'ה שלי יוכלו להצטרף דרך השומר החדש. קיבלתי תשובה חד-משמעית שלא".
כמעט חודש חלף מאז פורקה חוות המרעה שהקים גבי דמרי בהר גילון שבגליל, בעקבות מחאות והפגנות אלימות מצד תושבי מג'ד אל-כרום הסמוכה. בזמן הפינוי הובטח לדמרי כי מדובר בצעד זמני בלבד, וכי החווה תוקם מחדש בנקודה חלופית, בתיאום עם קק"ל ובאמצעות ארגון "השומר החדש". אלא שלדבריו, ההבטחות נותרו על הנייר, העיזים שלו עדיין מפוזרות בין כמה מוקדי מרעה, והנזקים הכלכליים הולכים ומצטברים.
עוד כתבות בנושא
"הייתה הבטחה, גם בפוסט של יו"ר קק"ל אייל אוסטרינסקי, שמיד לאחר יום כיפור אנחנו חוזרים לנקודה החדשה, ושהם יכשירו אותה דרך השומר החדש", מספר דמרי. בפוסט שפרסם אוסטרינסקי הוא הצהיר: "הודענו לפני כיפור כי מיד בצאת החג נקים מחדש את נקודת המרעה שפורקה לפניו, עקב היותה קריטית למניעת שריפות יער ולשמירת הביטחון והבטיחות של כלל הציבור באזור, ערבים ויהודים כאחד", והוסיף: "הדגשנו שנעשה זאת במקום רחוק יותר מבתי הישוב מג'דל כרום, על שטח של קק"ל במלואו, עם שני אוהלים ולא שלושה בגודל מותאם, עם התשתיות הבסיסיות הנדרשות בלבד ושלושה אנשי צוות במקום חמישה על מנת לייצר הבחנה ברורה בין אירוע המרעה ההכרחי לכל מחשבה אחרת".
הכי מעניין
אלא שעד עתה החווה לא הוקמה. "'מיד לאחר יום כיפור' הפך להיות 'מיד אחרי החגים'", טוען דמרי, "ומיד אחרי החגים ישבנו בישיבה עם השומר החדש ועם קק"ל, ושם הם הציגו לי מסמך שקובע שבעצם חוץ מלנשום לבד, אני צריך לקבל אישור שלהם לכל דבר".
חוות המרעה בהר גילון | צילום: באדיבות המצולמים
לדברי דמרי, הסכם הרעייה שהוצג לו כולל הגבלות חריגות על פעילות החווה ועל התנהלותו הציבורית. "אם אני רוצה לדבר, להתראיין או אפילו להגיב למישהו ברשתות החברתיות, אני צריך אישור מראש בכתב מקק"ל או מהשומר החדש. גם אם אני רוצה להכניס מישהו לאזור שלי, אני זקוק לאישור. אלו תנאים הזויים שלא הסכמתי לקבל".
סעיף 5 של ההסכם קובע: "המגדל מתחייב שלא להתראיין, שלא לפרסם, שלא להגיב ושלא להעלות כל תוכן (לרבות תמונות, סרטונים, טקסט או עדויות) לכל כלי תקשורת, עיתונות, רדיו, טלוויזיה או רשתות חברתיות מכל סוג שהוא – בכל הנוגע לפרויקט, לסיוע, לקראת או בשם ארגון השומר החדש ו/או קק"ל, אלא אם התקבל לכך אישור מפורש, מראש ובכתב. הפרת סעיף זה תהווה הפרה יסודית של ההסכם".
דמרי מספר כי העביר נוסח מתוקן הכולל את הסתייגויותיו, אך מאז, לטענתו, נותק עימו הקשר. "מאז הם לא חוזרים אליי. ניסיתי טלפונית, ניסיתי בווטסאפ, אפילו הגעתי פיזית להנהלת המחוז של קק"ל בקריות, אבל כמובן שלא נתנו לי להיכנס".
לדבריו, בשיחה שקיים עם אילן טיבי, האחראי על המרעה בקק"ל, נמסר לו כי הארגון ממתין להנחיות משפטיות. "שאלתי אותו: מה לי וליועץ המשפטי של קק"ל? אנחנו סיכמנו דברים. הוא אמר: 'אתה לא הסכמת למה שאנחנו רצינו, אז אנחנו כרגע מחכים ליועץ המשפטי של קק"ל'".
מי רשאי להתנדב?
אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות, לטענת דמרי, היא זהות המתנדבים שיורשו לפעול בחווה. עד לפינויה נעזר דמרי בצעירים דתיים, ובהם תלמידי ישיבות המזוהים עם "נוער הגבעות", שסייעו לו בעבודת המרעה. לדבריו, במסגרת ההסדר החדש הובהר לו כי פעילות המתנדבים תתאפשר רק באמצעות ארגון "השומר החדש", וכי הצעירים שסייעו לו בעבר לא יורשו לחזור גם אם יבקשו להצטרף דרך הארגון.
בסעיף 4 בהסכם נאמר כי "המגדל מתחייב באופן מוחלט שלא לפעול להכנסת גורמים נוספים, מתנדבים, עובדים או צדדים שלישיים כלשהם לפרוייקט/לשטח, ולא לאפשר את כניסתם", אם לא התקבל אישור מראש ובכתב מטעם קק"ל או השומר החדש.
"הם רוצים שהרעייה תהיה רק דרך השומר החדש", אומר דמרי, "וכל אחד אחר שרוצה יוכל להצטרף דרך השומר החדש. כששאלתי אם החבר'ה שלי, תלמידי הישיבה שהתנדבו אצלי לפני כן, יוכלו להתנדב דרך השומר החדש, קיבלתי מענה חד-משמעי שלא. הם מוקצים מחמת מיאוס".
דמרי טוען כי אין הצדקה עניינית למניעה מאותם צעירים לקחת חלק בפעילות החקלאית. לדבריו, גם בקק"ל מתקשים להסביר מדוע דווקא המתנדבים שליוו אותו עד כה אינם רשאים להשתתף בפעילות החווה. לפי התנאים שהוצגו לו, נוכחות של אחד מהם בחווה עלולה להביא לביטול ההסכם כולו.
המתנדבים בחוות המרעה בהר גילון | צילום: באדיבות המצולמים
בינתיים, העיכוב בהקמת החווה מחדש גובה ממנו מחיר כלכלי כבד. העיזים שהחזיק דמרי במתחם הרעייה בהר גילון הועברו למקומות אחרים, והוא נאלץ לשאת בעלויות ההחזקה וההזנה שלהן בלי יכולת לשוב לפעילותו הסדירה.
"בינתיים חלק מהעיזים שלי רועות במג'ד אל-כרום, וחלקן ביהודה ושומרון", הוא מספר. לדבריו, גם אחד האנשים שהסכים לארח זמנית את העדר חשש להמשיך בכך לאחר שקיבל מסרים שלפיהם כדאי שהעיזים יועברו מהמקום. דמרי מדגיש כי אינו יכול להוכיח מה מקור המסרים, אך מספר שהמארח הבהיר לו כי המצב שנוצר אינו נוח לו. "העיזים כבר חודש אצלו. מהרגע שאמרו לי שתוך כמה שעות אנחנו עוברים לנקודה החדשה, זה הפך להיות כבר חודש, ועכשיו אנחנו מחכים לייעוץ המשפטי".
ויש צפי מחודש להקמה של החווה או שהשאירו אותך תלוי באוויר?
"בדקתי גם עם השומר החדש אם הם קיבלו הנחיות, אבל גם הם פשוט ניתקו קשר. מבחינתם האירוע הסתיים. אם יהודים ירעו או לא ירעו, אם הצליחו לקפל אותנו או לא הצליחו לקפל אותנו – כל זה פחות מעניין אותם כרגע. השם שלי, הנזקים הכלכליים שמצטברים לי, העובדה שאני מחזיק מרעה בשני מקומות, ציוד, אוכל ועיזים – זה לא מעניין אף אחד. בחוסר ברירה הסכמתי עם חלק מהתנאים שהציבו לי, ועדיין, שום דבר לא קרה בשטח והחווה עדיין מפורקת".
"לא באנו בשליחות סמוטריץ'"
עד היום נשמע בסיפור החווה רק קול הבעלים וקולות המתנגדים. כעת, לראשונה מאז שעלו לקרקע, מדברים גם הצעירים שהקימו אותה בפועל. נהר שלום אברמוביץ', בן 18, אחד מתשעת חברי הקבוצה, מספר על החלום שהביא אותם לגליל, על המפגש עם תושבי הסביבה ועל תחושת האכזבה הקשה מהתנהלות קק"ל, שלטענתם הבטיחה להם שיוכלו לשוב לשטח, אך כעת מנסה להרחיקם ממנו.
"אנחנו חבורה של חברים שמכירים אחד את השני", אומר אברמוביץ', "וכולנו בדקנו ישיבות שרצינו ללכת אליהן, אבל לא הספיק לנו רק לימוד תורה. רצינו לעשות משהו עם ערך מוסף בזמן שלפני הצבא, משהו שיש בו עבודה ומשמעות לאומית".
נהר שלום אברמוביץ' | צילום: שיר טורם
ככה הם הגיעו לדמרי, שלו היה חוזה מרעה על שטח בהר גילון וחיפש מתנדבים שיעלו איתו לשטח. "היינו שם בערך חודש וחצי. בנינו דיר ומבנה, הכול בעצמנו", מספר אברמוביץ', "אבל ידענו מההתחלה שהכניסה לא תהיה חלקה. היו אנשים מהאזור שלא אהבו שבאנו לשם והזמינו פקחים לבדוק אותנו, אבל כל הביקורות עברו בשלום. היו גם הרבה מאוד אנשים שתמכו בנו, הגיעו לפגוש אותנו ועזרו לנו".
"היו כל מיני סיבות של התנגדות לחווה. היו כאלו שאמרו: אנחנו מטיילים פה, אנחנו לא רוצים שתהיה פה חווה. ויש גם את אלו שהפריע להם איך שאנחנו נראים, כיפות צמר גדולות ופאות ארוכות, מראה שמעורר אצל חלק מהאנשים הקשרים שליליים שלא קשורים למציאות. הפיצו עלינו שבאנו לתקוף ערבים, שסמוטריץ' שלח אותנו, כל מיני שמועות כאלו. אבל אנשים שהגיעו לפגוש אותנו ראו שהשד לא נורא, שיש עם מי לדבר. גם אנשים שלא הסכמנו איתם פוליטית הבינו שאנחנו בחורים טובים".
החיבוק שקיבלתם בהמשך מהציונות הדתית לא הזיק לכם, כשהפך את סיפור החווה למאבק פוליטי?
"לא כל החברים שלי מסכימים איתי בנקודה הזאת, אבל מבחינתי הוא עשה גם טוב וגם רע. מצד אחד, זה עורר הרבה אנשים שבאמת עזרו לנו בשטח. מצד שני, אנשים מיישובים יהודיים באזור ראו שהחווה קשורה פתאום למפלגה פוליטית וזה הרתיע אותם. אנחנו לא באנו בשליחות סמוטריץ', ולא באנו לריב עם ערבים. הגליל זה לא יהודה ושומרון".
לדברי אברמוביץ', חוות המרעה היא אמצעי בלבד למטרה רחבה בהרבה. "קראנו לחווה 'עורי צפון' כי רצינו להעיר את האנשים ולגרום להם להסתכל קצת החוצה, מחוץ ליישובים שלהם, לראות את השטחים הפתוחים ולהבין שיהודים יכולים לרעות צאן בגליל, כמו שהיה פעם. בעבר, אחרי החורבן, הגליל היה הבירה היהודית, והיום ההתפתחות היהודית כאן קטנה מאוד. רצינו להתחיל תנועה בכל הגליל, שאנשים יצאו מהיישובים ויבינו את המצב. בסוף השינויים הגדולים צריכים לקרות בממשלה, אבל רצינו להתחיל משהו מהמקום שלנו".
אלא שהחלום הזה נתקל במציאות אחרת. אברמוביץ' טוען שקק"ל, שהעמידה לרשות דמרי את שטח המרעה, דווקא הייתה מעוניינת מלכתחילה בפעילותם. "קק"ל אפילו ביקשו שיהיה לנו דווקא עדר עיזים ולא כבשים, כי המרעה שלהן אפקטיבי יותר לטיפול ביער. המרעה מצמצם צמחייה, מקטין את הסיכון לשרפות ועוזר ליער. זה דבר שקק"ל עושה בכל הארץ. אבל ברגע שהתחיל הרעש, פתאום זה כבר היה פחות חשוב".
לדבריו, לאחר שהתברר שחלק קטן מהדיר הוקם בשטח שמעמדו הקנייני אינו ברור, וזאת בשל שגיאה של סייר הקרקעות, פירקו הצעירים את המבנה והסכימו לפנות את החווה כולה, מתוך הבנה שיוכלו לחזור ולבנות אותה מחדש לאחר החגים. "פינינו בעצמנו הכול, פירקנו, העמסנו למשאיות, הכול בידיים. הבטיחו לנו שאנחנו חוזרים אחרי החגים. זה סוכם איתנו בשיחות טלפון. ואז, כשכבר לא היינו בשטח, החליטו אחרת".
לדברי אברמוביץ', לאחר שהם הסכימו לפנות את החווה מתוך הבנה שישובו אליה אחרי החגים, התברר להם כי במסגרת מתווה הפעלה חדש, יחליפו אותם מתנדבי "השומר החדש". לטענתו, גם כשהציעו להצטרף בעצמם לארגון, הובהר להם שאין רצון בנוכחותם במקום: "אמרנו: אין בעיה, נהיה חלק מהשומר החדש. ואז דייקו את זה יותר ואמרו שלא רוצים אותנו ספציפית. טענו שיש בעיה עם איך שאנחנו נראים, אולי עם איך שאנחנו מתנהגים, שאנחנו יוצרים פרובוקציה. אבל כל מי שהיה בחווה יכול לראות שגם כשהיו הפגנות מולנו הקפדנו לשמור על השקט".
אתה מרגיש שקק"ל בגדה בכם?
"אני מרגיש שקרה פה משהו לא ישר. מצד אחד, אומרים לנו: אתם רק מתנדבים של גבי (דמרי. בעל החווה), החוזה שלנו הוא לא איתכם ואנחנו לא חייבים לכם כלום. מצד שני, אומרים לגבי: אנחנו לא רוצים את המתנדבים האלה. אי אפשר לשחק על שתי החתונות".
למרות האכזבה, אברמוביץ' וחבריו לא מתכוונים לוותר על הרעיון שהוציא אותם לשטח. עם זאת, הוא כבר לא בטוח שהמשך הדרך יהיה דווקא בחווה בהר גילון. "זה נראה כבר לא ילך שם, לצערי. אנחנו מחפשים כיוון חדש ופתוחים לאפשרויות, ואני אישית עדיין רוצה שזה יהיה בגליל, אבל ימים יגידו".
לעת עתה לא התקבלה תגובת קק"ל, והיא תובא לכשתתקבל.