הטור הזה לא עוסק בעוד מינוי שעובר את מטחנת בג"ץ. משרת ראש רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) היא בעלת חזות אפרורית ובירוקרטית, אבל חשיבותה מכרעת. הרשות שולטת מאז 1960 בכ־92 אחוזים מהקרקעות במדינת ישראל, ורמ"י - במודע או שלא במודע - ניהלה מדיניות קרקעות החותרת תחת האינטרסים הלאומיים.

היא פיזרה את קרקעות ישראל, ויצרה רצפי התיישבות לא יהודית - בין באמצעות הקצאת שטחי מרעה, בין בהכשרה של בנייה לא חוקית (אלפי יחידות דיור), בין בהקצאת קרקעות לבנייה לפי נתונים מופרזים על צפי הגידול של האוכלוסייה הערבית, שהתבססו על הערכות ראשי הרשויות במקום על מידע מלמ"ס. התוצאה המצטברת היא אובדן קבוע של אדמות מדינה והעברתן לידיים לא ציוניות.

כיום הגליל מצוי במצב חירום לאומי. יש סכנה אמיתית שישראל תאבד אותו, חלילה. לכן הבחירה בראש רמ"י אינה עוד מינוי אקראי, וביכולתה לשנות ולהכריע את הכף בעניין אחיזתה של מדינת ישראל בגליל. ברור שיש צורך בשליח של ממש, נמרץ וציוני, שמבין לעומק במדיניות התיישבות וקרקעות. לאחר כמה בלוני ניסוי כושלים, עלה על שולחן הממשלה שמו של האדם המתאים ביותר למשימה.

עוד כתבות בנושא

מדינת רמ"י: מי באמת שולט בקרקעות המדינה?

בעוד שהמדיניות הציבורית המוצהרת היא לחזק את הגליל והנגב, סבך הרגולציה של רמ"י גורם לכך שרוב מכריע של העברות הכספים מקופתה לרשויות מקומיות מתבצע דווקא במרכז – בתל אביב או ברמת השרון

• יונתן אחיה

• יונתן אחיה

מדינת רמ"י: מי באמת שולט בקרקעות המדינה?

בעוד שהמדיניות הציבורית המוצהרת היא לחזק את הגליל והנגב, סבך הרגולציה של רמ"י גורם לכך שרוב מכריע של העברות הכספים מקופתה לרשויות מקומיות מתבצע דווקא במרכז – בתל אביב או ברמת השרון

• יונתן אחיה

• יונתן אחיה

יהודה אליהו חי ונושם קרקע. שלושים שנה הוא נלחם על כל דונם והליך תכנון, על כל פרצה שדרכה אובדת אדמת מדינה. הוא ייסד את עמותת רגבים וניהל אותה, עמד בראש מנהלת ההתיישבות במשרד הביטחון, וניצח על המהפכה שהוביל בצלאל סמוטריץ' ביהודה ושומרון. מעבר לקורות חייו, מעידים על התאמתו ראשי רשויות מימין ומשמאל שמכירים את הבעיות בשטח מקרוב. הם בירכו על מינויו דרך מכתבי תמיכה.

אך יש מי שהמינוי היה לצנינים בעיניהם. שלושה עותרים חברו יחד לצורך סיכולו. הם הזעיקו את בג"ץ, והשופטים הוציאו צו על תנאי. אחד העותרים הוא ״המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי״ - ארגון שפועל בכל כוחו לקידום תוכניות מתאר והסדרה תכנונית של יישובים ערביים ולהרחבת תחומי השיפוט שלהם, להגברת מעורבות הציבור הערבי בהליכי התכנון ועוד.

תמהני, אם הסוגיה הייתה באמת מנהל תקין, מה לארגון תכנון ערבי ולזהות מנהל הרשות? התשובה פשוטה. כולם מבינים שהמאבק אינו עוסק בנהלים אלא בארץ ישראל, וכדי להילחם במדיניות של התיישבות יהודית יש לגייס את הכלי העוצמתי ביותר: הפרוצדורה.

זה התחיל בטענה על היכרות מוקדמת עם השר, אלא שוועדת המינויים כבר פסקה כי לאליהו יש "כישורים מיוחדים" המצדיקים זאת. זה המשיך בטענה שדרישות המכרז "שונמכו", אף שטענה זו מתעלמת מהמומחיות הייחודית של אליהו בשטח, ששווה הרבה יותר ממדדים בירוקרטיים. לבסוף עלו טענות לניגוד עניינים של חברת ועדת האיתור – אלא שגם אם נפלה שם תקלה, האחריות היא של נציבות שירות המדינה שמינתה אותה, ולא של המועמד.

בינתיים, רמ״י עלולה להישאר ללא מנכ״ל וללא ניהול. וכך שוב ישראל מאפשרת לגופים לא ציוניים להשתמש בפרוצדורה כדי לסכל את האידיאולוגיה.

בג"ץ צריך לגלות את האחריות והאיזון הדרושים בין תקינות ההליך, שאין עוררין על חשיבותו, ובין מצב החירום הלאומי הגלילי. אסור שרמ"י תישאר ללא הנהגה, בטח לא ערב בחירות שעלולות לקבע את הפרצה הזו להרבה מאוד זמן. יהיה זה חוסר אחריות לאומי כמעט כמו להשאיר צבא ללא רמטכ"ל בעת מלחמה. הדבר הנכון הוא שהמדינה "תספוג את הנזק", תוך ציון הטעות שנעשתה.

הגליל מצריך התגייסות לאומית מיידית. תפקיד ראש רמ"י הוא מראשי החץ החשובים ביותר להגנת חבל ארץ חשוב זה, וההנהגה צריכה להילחם עליו לפחות באותה הנחישות שבה נלחמה על מינויים של דוד זיני ורומן גופמן.