הייתי רוצה חצי מהשלווה של תומר פניני, שתוך כדי הסבר על האזור זיהה בדיר כבשה במצוקה ועזר לה להמליט תאומים (!) כאילו זו עוד לגימה מכוס הקפה של הבוקר. תומר ומיטל הגיעו לרכס איתמר בשומרון לפני 18 שנה. קשה להאמין אבל אז זה היה אזור שממה, אפילו ציפורים לא היו בסביבה.
עדשת המצלמה כמו גם המילים הציוריות לא מעבירות מספיק טוב את היופי פה, ולאורך הדרך מאיתמר עד לחווה, יש אינסוף שלטים לנקודות ששווה לעצור בהם. אחרי כרבע שעה של נסיעה אני שמחה שלא התפתיתי לעצור כי עוד לפני שירדתי מהרכב קל לראות שחן המקום נסוך גם על יושביו שמקבלים אותי במאור פנים. ולכן לא נשמטה לי הלסת כשהבנתי שלא פעם הגיעו לכאן אנשים לביקור תיירותי, סיור, טעימות של יין וגבינות או בשר, התאהבו וחזרו כדי לתת יד ולעזור בשמירות. השמירה בחווה, כמו כל שאר הענפים, מבוססת על תומר, מיטל ועשרת ילדיהם, אז כל ביקור כזה מאפשר למשפחה לישון לילה אחד בשקט ולאגור קצת כוח. לא מעט תלאות וקשיים הם עברו ועוברים, כמו שנים רבות שבהן סבלו מטרור הצתות. כדי לצמצם את התופעה הם מקדימים תרופה למכה וכבר בחורף הרועה מוביל את העדר לקצה השטחים שלהם שיאכלו את העשבייה ויצמצמו את חומר הבעֵרה בשטח. כיוון שהמגוררים בחווה ומספר מתנדבים עושים הכול בחווה, ההצתות גרמו להם להתמקצע גם בכבאות, כך חוץ מחוואי, מכונאי ומיילד משפחת פניני הם גם כבאים די מיומנים.
אנחנו עוברים בין הטליות וההתפעלות שלי חושפת פרדוקס שמתקיים בכל טיול בחווה; זעת אפיו של החוואי, היומיום השוחק ביותר, הופכת לחוויה המפעימה של מי שמציץ לרגע לחייו. משפחת פניני כבר שנים עומדים מול המתח הזה, הנוף המשגע יכול לפרנס לא רק צימר קטן אלא כפר נופש, אבל מאיפה חקלאים עקשנים שמושכים במחרשה ימצאו את הפנאי לעסוק בבעיות של נופשים מפונקים. מצד שני הם רואים בכל מפגש עם מבקרים הזדמנות לפתוח צוהר לאחרים לראות איך נראית עבודת השם דרך עבודת האדמה. אז הם מצאו את דרך האמצע, ובתיאום מראש הם פותחים את היקב והחווה לקבוצות קטנות עד בינוניות ומכניסים את האורחים לביתם עם לב פתוח ושולחן עמוס מפרי עמלם. כך הם מרוויחים את העין החיצונית שעוזרת להם להיזכר בפלא כי בשגרה השוחקת בין האכלה לבציר אין להם זמן להסתכל מסביב על היופי של ההרים שעליהם הם מגינים יום־יום. לכן לא מצאתי פה מרכז מבקרים מפונפן השמור למביני עניין, זכיתי לאירוח חם ומשפחתי ולמפגש בלתי אמצעי לא רק עם הטבע, היין והגבינות אלא גם עם שמחת העמל המובילה אליהם.
זכייה לא צפויה. הזוג פניני | צילום: אלומה משולמי
בשונה מרוב יצרני היין שמפיקים את היין ביקב מענבים שגדלו הרחק בכרם, ביקב תום הם עושים הכול בעצמם מתחילה ועד סוף. ביקב תום "מגדלים יין" - הם מצמיחים את הכרם כך שיוציא את היין הטוב ביותר, החל מכיוון השתילה לפי זווית השמש וצפיפות השתילים, שייטיבו עם הפרי ולא עם נוחות הכורם וכלה בבחירה ליישן את היין גם בבקבוקים למרות הארכת התהליך בעוד כשנה. "זה לא הייטק פה", הוא צוחק, "זה משהו שורשי, צריך להתמסר לזמן שלוקח למוצר לצאת. כמו שגפן משתרשת באדמה גם החקלאי צריך להשתרש כדי שייווצר חיבור טוב בין האדם לאדמה, החיבור המקורי עוד מבריאת העולם. בעולם היין מדברים הרבה על טרואר (Terroir), התנאים לגידול הכרם, בדרך כלל שמים לב לאקלים ולקרקע אבל אני חושב שגם האדם וההיסטוריה של האזור משפיעים על הגפן".
הם רואים עין בעין את הברכה שיש ביישוב הארץ באזור הזה, ולכן לא פלא שמחסן היינות שלהם מלא תעודות הוקרה ומדליות מתחרויות יין שונות. היקב קיבל את שמו מהפסוק בתהילים כ"ה "תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ", מתוך הבנה שחקלאי בארץ ישראל חייב להתהלך מתוך אמונה תמימה, כי למרות ההשקעה והעשייה הבלתי פוסקת הם רואים את הממד הניסי בכל צעד בחווה. הכרם הראשון נטע בשנת 2009 ונקרא על שם נטע, חברה טובה שסייעה להם בהקמת החווה ונהרגה בטיול בנחל תקוע. בשנת השמיטה שהייתה בתשע"ה, 2015 הפקיר תומר את הקרקע והזמין אנשים לבצור להנאתם את הפרי שגדל. היין שהוא ייצר בשנה שלאחר מכן זכה בתואר יקב הבוטיק הטוב בישראל. "זו הייתה הפעם הראשונה שהתחרינו ובכלל לא תכננתי לנוסע לתחרות אבל אז התקשרו להגיד שכדאי שנבוא. עזבתי את הבזנטים ונסעתי. הכריזו על עוד ועוד פרסים ולא קראו לנו, כבר חשבתי שסתם בזבזתי את הזמן אבל בסוף אמרו 'יקב תום, שאתם לא מכירים, הביא את היין הכי טוב בתחרות', קיבלנו שם גם מדליית דאבל גולד. כולם לא הבינו מי ההזויים האלה מהשומרון". גם היין של שמיטה 2022 לא אכזב, הם שלחו לתחרות אשכול הזהב חמישה סוגי יינות, כולם זכו במקום הראשון או השני בקטגוריה.
החידוש האחרון ביקב הוא היין הלבן, שנוצר בין סבבי המילואים של תומר. כשהוא חזר מהלחימה בחיצי הצפון הוא הרגיש שהשם הנכון ביותר יהיה לבנון, "מתוך חוויית הלחימה התבהרו לי דבריו של משה שמבקש מהשם לפני מותו לראות את ההר הטוב הזה ואת הלבנון. חז"ל מסבירים שמדובר בבית המקדש, לא את המבנה הוא רוצה לראות, כי הוא עוד לא היה קיים, אלא את ההשפעה של החיבור בין עם ישראל לארץ שלו על העולם כולו - זה לבנון. על זה אנחנו נלחמים, על להראות לעולם כולו את המוסר והנשמה שלנו".
היום הם עסוקים בעיקר בגידול כבשים לבשר ובכרמים ליקב אבל הם התחילו באופן די מקורי עם פרחים ליצוא. הם זרעו את הפקעות בשטח אדמת בור שלא עובדה מאז גלתה ממלכת ישראל, וכשבועיים אחרי השתילה התחילו להופיע בין הפקעות נטעים של עצי תאנה, רימון, גפן וזית. הם אומנם הפריעו להם לעבודה השוטפת, אבל האדמה המתרגשת לא הניחה להם לעקור אותם. השטח סביבם מלא ממצאים ארכאולוגיים עם מאפיינים יהודיים מובהקים, שלא משאירים מקום לספק מי השתמש בהם. כך שאפשר להגיע לחווה גם סתם לטיול משפחתי, לדוגמה במסלול שיורד בערוץ הקרוב לתוך בוסתן עצי פרי עם זיתים ענקיים ואלונים עתיקים, להמשיך למערות קבורה, קולומבריום וגתות ומשם בחזרה לחווה בערוץ נחל שני, שבו בורות מים.
רכס איתמר בשומרון יכול לספק הרבה יותר מביקור יום, וכשמחפשים לאוורר את הנפש מתלאות היומיום קשה למצוא תחליף לנוף בראשיתי ויין איכותי. אם אתם גם רוצים לצקת לתוכה שאר רוח, מפגש עם חקלאי גב ההר המחברים בין הגתות ההיסטוריות לחידושן ובין נבואות תנ"כיות למימושן, זו התשובה.