מאז הצגת "תוכנית המאה" של דונלד טראמפ עוד בכהונתו הקודמת כנשיא ארה"ב, המהלך להחלת ריבונות ישראלית בשטחי יו"ש הפך למיינסטרים. מי שהעז במשך שנים לדבר על החלת ריבונות כונה בשמות גנאי, בשעה שאדי הדלק של חלום המדינה הפלסטינית נתפסו כמציאותיים. אחרי שנים של בצורת, נשיא ארה"ב טרף את הקלפים.

תוכנית המאה עשתה דבר משמעותי שאין דרך חזרה ממנו: הכרה אמריקנית ברגבי אדמת יהודה ושומרון כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. המהלך, שנולד עוד לפני הסכמי אברהם, היה החותמת שחיכה לה הציבור הישראלי, שקיווה לראות את בית־אל, מעלה־אדומים ואריאל כחלק בלתי נפרד מישראל, ועוד תחת גושפנקה אמריקנית. הסוף ידוע: הסכמי אברהם גרמו לתוכנית המאה לרדת מהפרק. חלקים בימין התנגדו אז לתוכנית, אולם ההכרה האמריקנית הייתה למעשה נקודת אל־חזור.

עם חזרתו של טראמפ לקדנציה שנייה בבית הלבן, מסתמן שהוא מתכוון להיות חתום על מהלכים שיירשמו בספרי ההיסטוריה. מבחינתו, Make America Great Again היא לא רק סיסמת בחירות, אלא תוכנית עבודה. מכאן צומחים ההתערבות האמריקנית בעימותים בין הודו לפקסיטן ובין רוסיה לאוקראינה, המשא ומתן הישיר מול איראן וחידוש הקשרים הכלכליים עם סין. טראמפ מחזיר את ארה"ב למעמדה כמעצמה מערבית.

ואיפה ישראל? במלחמה. טראמפ רוצה להיזכר כמי שהוביל לסיומה. בימים אחרים - אם לא היו לנו עשרות חטופים שבויים בידי ארגון טרור, אוגדות שמתמרנות בעזה ובגבולות סוריה ולבנון, וטילים שנורים עלינו מאלפי קילומטרים – המציאות כנראה הייתה קלה יותר ומיטיבה עם מהלך להחלת ריבונות, הפעם באופן סופי. מכיוון שהמלחמה לוקחת את מרב הקשב האמריקני בנושא הישראלי, גם נושא הריבונות מושפע מהמצב המורכב.

ארה"ב היא השותפה העיקרית בהחלת הריבונות, אך כשאבק המלחמה עוד באוויר, לא ברור היכן עומד הנושא בסדר העדיפויות האמריקני. ספרו של דיוויד פרידמן, שגריר ארה"ב בישראל בקדנציה הראשונה של טראמפ, הוריד את נושא המדינה הפלסטינית מהפרק בצורה מדוקדקת, ולימד שיש לנו חברים שיעזרו לנו, ושצריך לעסוק בכך מהר.

החלת הריבונות היא חלק מהניצחון הישראלי שאנחנו זקוקים לו כל כך. בימים האחרונים אמר ח"כ בני גנץ כי בעת שהיה חבר הקבינט, בתחילת המלחמה, הוא הציע לכבוש מחדש וליישב את התוחמת הצפונית ברצועת עזה - שלושה היישובים שפונו לפני עשרים שנה. הוא הוסיף שמי שמדבר על הקמת מדינה פלסטינית מנותק מהמציאות.

גנץ מייצג רבים מהישראלים שלא בהכרח מכנים את עצמם ימין, אולי אפילו מרכז עם נטייה קלה שמאלה. העובדה שהרשה לעצמו לדבר בחופשיות כזו מוכיחה שהרגש בעניין השתנה גם במעוזי המרכז והשמאל הציוני. לכן החלת הריבונות ביו"ש חייבת להיות חלק מתוכנית העבודה של ישראל, שכן למדנו שאין הבדל בין תומכי חמאס ביהודה ושומרון ובין תומכי ארגוני הטרור בעזה, כפי שהעידו סקרים שהתפרסמו לאחר הטבח הנורא.

ההבנה שהתיישבות מביאה ביטחון ושריבונות היא מגן מול הטרור צריכה להנחות אותנו גם בשאלה אם זה הזמן הנכון להחלת ריבונות. תהיה זו אמירה ישראלית שסותמת את הגולל על האפשרות שתקום מדינה פלסטינית עם רצף יישובים מעזה ועד ירדן.

הטבח הנורא בשמחת תורה הוכיח שאסור לאפשר לפלסטינים לנהל מדינה שכל תכליתה להשמיד את ישראל. איננו יכולים לחכות ל"פרטנר" פלסטיני מתון, כי המציאות מוכיחה שאין כזה, וגם אם יימצא – התמיכה העממית במרצחים עדיין תשגשג. ישראל צריכה להתקדם לבדה, בלי לחפש פרטנרים. ריבונות ישראלית היא מהלך חד־צדדי שחייב להיעשות כדי להוכיח לכולם – אנחנו לא זזים מפה,. מדינת ישראל תתרחב ותתפתח.

תמיכת ארה"ב חשובה, אבל בימים שהקשב מופנה לנושאים אחרים, האחריות שלנו – בוודאי מנהיגי הרשויות ביהודה ושומרון – היא לדאוג שהנושא לא יורד מהפרק, לקדם אותו כדי שיעלה לראש סדר העדיפויות וייחשב לחלק אינטגרלי מהתוכנית הישראלית שתשפיע על עתידה של מדינת ישראל.

יהונתן קוזניץ הוא ראש המועצה המקומית קרני־שומרון