כשהייתה ילדה, רבקה קיניונס־פיניון תהתה היכן עוצרים פרפרי הדנאית המלכותית כדי לאכול ולנוח במהלך מסעות הנדידה הארוכים שלהם ברחבי צפון אמריקה. היום, כחוקרת בכירה בפדרציה הלאומית לחיות הבר בארצות הברית, היא מסייעת למצוא את התשובות. יחד עם מדענים נוספים היא מצמידה לפרפרים משדרים זעירים, בתקווה לגלות את תחנות העצירה החיוניות שלהם לפני שייעלמו.
מדי שנה יוצאים פרפרי הדנאית המלכותית, המזוהים עם כנפיהם הכתומות־שחורות, למסע של עד 4,800 קילומטרים מדרום קנדה אל יערות אשוח במרכז מקסיקו, שבהם הם מבלים את החורף. היערות האלה נמצאים בשמורת טבע מוגנת שהוכרה גם כאתר מורשת עולמית.
פרפר דנאית מלכותית זכר ממתין לשחרורו לטבע לאחר שהוצמד לגופו משדר זעיר מדגם Blu+, במהלך הדרכה לעובדי הפדרציה הלאומית לחיות הבר ולחוקרים מתנדבים באוסטין, טקסס, 29 בספטמבר 2026 | צילום: קרול קלארק, AP
אלא שלמרות עשרות שנים של מחקר, מדענים עדיין מתקשים לקבוע באילו מסלולים בדיוק עפים הפרפרים, כמה קילומטרים הם עוברים בכל יום והיכן הם מבלים את הלילה. טכנולוגיה חדשה עשויה לשנות את המצב.
הכי מעניין
במהלך השנה הנוכחית הוצמדו משדרי רדיו סולאריים לכ־1,750 פרפרים, והמידע שנאסף כבר מספק תגליות מפתיעות. החוקרים זיהו לראשונה פרפר שיצא מיוטה, ממערב להרי הרוקי, והצטרף לפרפרים הנודדים ממזרח לרכס בדרכם למקסיקו. פרפרים אחרים תועדו כשהם עפים דרומה לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית, מגיעים לפלורידה, חוצים את מפרץ מקסיקו וממשיכים לתוך המדינה. עד כה לא תועד מסלול כזה בהיקף דומה.
"יש כל כך הרבה סיפורים ייחודיים על המסלולים שלהם ועל קשרים בין אוכלוסיות, שלא ידענו על קיומם, או ששיערנו שהם קיימים אבל לא יכולנו להוכיח", אמרה אמה פלטון, ביולוגית בכירה בארגון לשימור חסרי חוליות Xerces Society.
משדר במשקל טיפת מים
הטכנולוגיה החדשה התאפשרה בזכות פיתוח של חברת Cellular Tracking Technologies. כל משדר עולה כ־200 דולר ומשקלו דומה למשקלה של טיפת מים. המשדרים הקודמים היו גדולים או כבדים מדי עבור הפרפרים העדינים.
כדי שלא להכביד עליהם, החוקרים בוחרים בדרך כלל פרפרים שמשקלם עולה על 400 מיליגרם, בערך כמשקלה של גלולה רגילה. חוקרים אחרים בוחרים בפרפרים בעלי כנפיים ארוכות יותר.
משדר זעיר מדגם Blu+ מוצמד בזהירות לחזהו של פרפר דנאית מלכותית במערב טקסס, 8 באוקטובר 2026 | צילום: דז'אן מיי, AP
תהליך ההצמדה דורש עדינות רבה. תחילה לוכדים את הפרפרים ברשתות ומחזיקים אותם בטמפרטורות קרירות כדי להרגיע אותם. לאחר מכן מניחים אותם על לוח מיוחד המגן על רגליהם ועל מחושיהם, מורחים דבק על בטנם ועל המשדר, ומצמידים אותו בזהירות לגופם. לבסוף הפרפרים משוחררים בחזרה לטבע.
לדברי קיניונס־פיניון, כשהפעולה נעשית בידי אדם מיומן ובצורה נכונה, הפרפר אינו אמור להיפגע.
ובכל זאת, לטכנולוגיה יש מגבלות. המשדרים אינם מספקים מיקום מדויק ורציף, אלא מאפשרים לדעת היכן נקלטו באמצעות מקלטים שהוצבו בשטח. עצם קליטתו של משדר גם אינה מעידה בהכרח שהפרפר עדיין בחיים. לדברי החוקרים, נדרשים מחקרים נוספים כדי לבדוק אם המשדרים משפיעים על התנהגות הפרפרים.
עד כה נקלטו במקסיקו אותות מכ־175 פרפרים שנושאים משדרים במסגרת נדידת השנה הנוכחית. גם הציבור יכול לעקוב אחר מסעותיהם של פרפרים מסוימים באמצעות אפליקציה חינמית בשם Project Monarch Science.
אוכלוסיית הפרפרים הולכת ונעלמת
המחקר עשוי לסייע במאמצים להציל את הדנאית המלכותית, שאוכלוסיותיה הצטמצמו באופן דרמטי בעשורים האחרונים. מאז אמצע שנות התשעים ירדה אוכלוסיית הפרפרים במזרח צפון אמריקה ביותר מ־80%, ואילו במערב היבשת נרשמה ירידה של כ־95%.
בין הגורמים המרכזיים לפגיעה נמצאים חומרי הדברה, אובדן בתי גידול ושינויי האקלים. חומרי ההדברה פוגעים בין היתר בצמחי האסקלפיאס, שעליהם מטילים הפרפרים את ביציהם ושמהם ניזונים הזחלים שלהם.
אפקט הפרפר | צילום: גטי אימג'ס
גם ההתחממות העולמית משבשת את הנדידה. לדברי טיירה קארי, חוקרת בכירה במרכז למגוון ביולוגי, הטמפרטורות הגבוהות שנמשכות זמן רב מדי באזורים הצפוניים עלולות למנוע מהפרפרים לקבל את האותות הסביבתיים שמניעים אותם לצאת דרומה.
"אם אחר כך מגיעה קפיאה, הם כנראה לא יצליחו להגיע למקסיקו", הסבירה. "ככל שהם יוצאים לדרך מאוחר יותר, כך קטן הסיכוי שיגיעו עד ליער".
רוב פרפרי הדנאית המלכותית חיים בין שבועיים לשישה שבועות בלבד, אך הדור הנודד למקסיקו עשוי לחיות עד תשעה חודשים. במשך הזמן הזה הם נעים דרומה, מבלים את החורף ומתחילים לשוב צפונה לפני שהם מתרבים באביב.
בינתיים, ארגוני סביבה מנסים להגן עליהם גם בדרכים אחרות. בטקסס הותקנו רשתות לאורך חלק מהכבישים, שנועדו לעודד את הפרפרים לעוף גבוה יותר ולהימנע מפגיעה מכלי רכב. במקומות אחרים שותלים בהיקף נרחב צמחי אסקלפיאס וצמחים נוספים שמספקים מזון למאביקים, בגינות, בשולי כבישים ולאורך נתיבי תחבורה.
עבור קיניונס־פיניון, גילוי המסלולים הוא הרבה יותר מפתרון תעלומה מדעית. "המאביקים חיוניים להגנה על המערכות האקולוגיות שלנו ולשמירה על בריאותן", אמרה, "וגם להבטחת מקורות המזון שאנחנו, בני האדם, זקוקים להם".
עוד כתבות בנושא
