לאחר שמשימת ארטמיס 2 השלימה בהצלחה את משימתה ההיסטורית סביב הירח בשבת, נאס״א מתכננת את השלב הבא – הנחתת אסטרונאוטים על פני הירח, תוך הסתמכות על המיליארדרים ג׳ף בזוס ואילון מאסק.
תוכנית אפולו, שהביאה את בני האדם הראשונים והיחידים לנחיתה על הירח בין השנים 1969 ל-1972, תוכננה כך שרק שני אסטרונאוטים יוכלו לנחות על פני הירח לפרק זמן של כמה ימים לכל היותר. יותר מ-50 שנה לאחר מכן, השאיפות והיכולות האמריקניות גדלו, ונאס״א שואפת לשלוח ארבעה אנשים למשימה שתימשך כמה שבועות ואף להקים בסיס קבוע על הירח בעתיד. בשלב השני של התוכנית, סוכנות החלל בוחנת שימוש בכלי נחיתה שפותחו על ידי חברות פרטיות – ספייס X של מאסק ובלו אוריג׳ין של בזוס – כדי להביא את האסטרונאוטים אל פני הירח.
רטמיס II של נאס"א | צילום: Miguel J. Rodriguez Carrillo / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP
לאחר שארטמיס 2 נחתה באוקיינוס השקט בשבת בתום מסע שובר שיאים, בכירי נאס״א קראו להיערכות מלאה לקראת נחיתה מאוישת בשנת 2028. "אנחנו צריכים שכל התעשייה תעבוד ותצטרף אלינו, ושתקבל על עצמה את האתגר ותתחיל באמת את קווי הייצור שיידרשו כדי להשיג את המטרה הזו", אמרה לורי גלייז, המנהלת בפועל של נאס״א, במסיבת עיתונאים.
הכי מעניין
תוכנית אפולו התבססה על טיל אחד – סטורן 5 – שנשא גם את כלי הנחיתה וגם את החללית עם האסטרונאוטים. לעומת זאת, נאס״א בחרה במערכת כפולה עבור תוכנית ארטמיס: מערכת אחת לשיגור החללית אוריון עם הצוות מכדור הארץ, ומערכת נוספת לשיגור כלי הנחיתה – שיופעל על ידי חברות פרטיות.
"טיול קמפינג"
ההחלטה נבעה מהמגבלות הטכניות של תוכנית אפולו, הסביר קנט צ׳וינאצקי, בכיר בנאס״א האחראי על פיתוח כלי הנחיתה. "זה לא היה ניתן להרחבה לחקר ארוך טווח ולשהות ממושכת", אמר. לדברי ג׳ק קירלי מהחברה הפלנטרית, משימות אפולו היו מרשימות, אך דמו ל"טיולי קמפינג". המערכות שנאס״א בוחנת כיום "גדולות בהרבה לעומת אפולו", אמר צ׳וינאצקי, וציין כי כלי הנחיתה החדשים גדולים פי שניים עד שבעה מהדגמים הישנים. נאס״א מסתמכת גם על שותפים חיצוניים, כמו חברות אירופיות שפיתחו את מודול ההנעה של אוריון.
בתמונה זו שסופקה על ידי נאס"א, צוות ארטמיס II תיעד את הנוף הזה כאשר כדור הארץ שוקע מאחורי הירח במהלך טיסה סביב הירח, יום שני, 6 באפריל 2026 | צילום: נאס"א דרך AP
הגישה החדשה מאפשרת גישה ליותר ציוד ומשאבים, אך גם הופכת את המשימות למורכבות יותר. כדי לשגר את כלי הטיס הענקיים לירח, החברות הפרטיות יצטרכו לשלוט בתדלוק תוך כדי טיסה – תהליך מורכב שעדיין לא נוסה במלואו. לאחר שיגור כלי הנחיתה, יהיה צורך בטילים נוספים שיביאו את הדלק הדרוש למסע לירח, המרוחק כ-400 אלף קילומטרים מכדור הארץ.
"לאבד את הירח"
בשל הסיכונים והעיכובים הרבים – במיוחד אצל ספייס שהייתה אמורה להוביל – הלחץ על נאס״א גבר בחודשים האחרונים. "אנחנו שוב עומדים לאבד את הירח", הזהירו שלושה בכירים לשעבר בנאס״א במאמר שפורסם בשנה שעברה.
גם סין מתקדמת בתוכנית שלה לשלוח בני אדם לירח עד 2030, מה שמעלה חשש בארצות הברית מפיגור במרוץ.
מנכ"ל SpaceX, אילון מאסק, צופה באנימציה של חללית החלל החדשה Dragon V2 של SpaceX, במסיבת עיתונאים להצגת קפסולת החלל המאוישת החדשה בהות'ורן, קליפורניה, ב-29 במאי 2014. חללית החלל הבלתי מאוישת החדשה Dragon, בעלת שבעת המושבים, של חברת החלל הפרטית, תסיע אסטרונאוטים של נאס"א אל תחנת החלל וממנה | צילום: AFP / רובין בק
על רקע זה, נאס״א אף שקלה לפתוח מחדש את החוזה עם ספייס X ולהעדיף את כלי הנחיתה של בלו אוריג׳ין, מה שגרם לטלטלה בין החברות. שתי החברות הודיעו כי הן משנות כיוון ומתמקדות בפרויקט הירח כדי לשמור על החוזים עם נאס״א.
עם זאת, עדיין קיימים חששות – במיוחד לגבי היכולת לתדלוק בחלל. "יש לנו תוכנית", אמר צ׳וינאצקי, והוסיף כי לנאס״א יש גם תוכנית גיבוי במקרה של כישלון.
עוד כתבות בנושא
גם לוחות הזמנים אינם סופיים. נאס״א מתכננת לבצע ב-2027 ניסוי של מפגש בין החללית לבין כלי נחיתה אחד או שניים במסלול סביב כדור הארץ, וב-2028 לבצע נחיתה מאוישת על הירח. לפני כן, החברות יצטרכו להוכיח יכולת תדלוק בחלל ולשלוח כלי נחיתה לא מאויש לירח כדי להדגים את בטיחותו.
כל אלה צריכים לקרות בתוך השנתיים הקרובות. "זה מרגיש כמו פרק זמן קצר מאוד", אמר קלייטון סוופ מהמרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים.
עוד כתבות בנושא
