בפעם הראשונה, מדענים הצליחו לרצף את הגנום המלא והעתיק ביותר שנמצא עד כה של אדם ממצרים העתיקה, שחי בתקופת בניית הפירמידות. המחקר, שפורסם אתמול (רביעי) בכתב העת המדעי "נייצ'ר", גילה ששרידי האדם שייכים ככל הנראה לקדר, בעל מלאכה שעסק בייצור כלי חרס, שהיה כנראה בעל מעמד מכובד וחי עד גיל מתקדם יחסית, ייתכן אפילו עד שנות ה-60 לחייו. ניתוח ה-DNA שלו, הישג טכנולוגי שעד כה היה מוגבל מאוד עקב תנאי השימור, חושף רמזים חדשים על תנועות אוכלוסין באותה תקופה. כ־20% מהמטען הגנטי שלו מעיד על קשר גנטי לאוכלוסיות מאזור מערב אסיה – בעיקר עיראק, איראן וירדן של ימינו.
לפני יותר מ-4,000 שנה, מצרים ומסופוטמיה נחשבו לשתי הציוויליזציות המפותחות ביותר בעולם. כעת מתברר שגם מבחינה גנטית התקיימו חילופי אוכלוסין בין האזורים.
"זהו ממצא מפתיע, אף שאנחנו כבר יודעים מהארכאולוגיה שהתרבויות המצרית והפרסית־מזרחית השפיעו זו על זו לאורך אלפי שנים", אמרה החוקרת הראשית של המחקר, אדליין מורז ג'ייקובס מאוניברסיטת ליברפול ג'ון מורס וממכון קריק הבריטי. לדבריה, התרבויות חלקו שיטות חקלאות לבעלי חיים, מערכות כתב ומנהגים תרבותיים, אך כעת ניתן לראות שגם האוכלוסיות עצמן התערבבו. "מתחת לרשת הרעיונות, התקיימה רשת מורכבת של בני אדם שנעו בין אזורים והתערבבו באוכלוסייה המקומית", הוסיפה ג'ייקובס.
הכי מעניין
בעוד שממצאים ארכאולוגיים מספקים לנו תמונה כללית של החיים במצרים הקדומה, מחקר גנטי היה נדיר, בין היתר בשל הפגיעה החמורה ב-DNA כתוצאה מחום. עד כה, רק לשלושה בני אדם ממצרים העתיקה רוצף הגנום באופן חלקי, וגם הם היו מאוחרים ביותר מ־1,000 שנה מהמקרה הנוכחי.
חי בתקופת "הממלכה הקדומה". פירמידת מנכאורע בגיזה | צילום: EPA
כעת, בזכות טכנולוגיה מתקדמת, החוקרים הצליחו לרצף לראשונה גנום מלא של אדם שנקבר בכפר נוואיראת, כ־265 קילומטרים מדרום לקהיר. השלד התגלה כבר לפני יותר מ-100 שנה, והוא שמור מאז במוזיאון העולמי בליברפול. האדם לא היה בן למעמד המלוכה, אך נקבר באופן חריג – מה שאפשר שימור טוב מהרגיל של החומר הגנטי.
"רק בעשור או שניים האחרונים למדנו כיצד להפיק דגימות זעירות משלדים עתיקים ולהגדיל את הסיכוי להפיק מהן DNA איכותי", הסביר חוקר־שותף מהאוניברסיטה של אברדין, לינוס גירדלנד־פלינק.
השלד נמצא בתוך כלי חרס גדול, בתוך קבר חצוב בסלע – עוד לפני שהחל עידן החניטה המלאכותית – ובכך נשמר בטמפרטורה יציבה שסייעה לשימור. החוקרים ניתחו את רקמות השן המחזיקות את השיניים בלסת – אזור שידוע כטוב במיוחד ללקיחת דגימת DNA איכותית.
תיארוך פחמן רדיואקטיבי העלה כי האיש חי ככל הנראה בין השנים 2,855 ל־2,570 לפני הספירה, בדיוק בעיצומה של תקופה מהפכנית במצרים. מצרים העליונה והתחתונה אוחדו רק כמה מאות שנים קודם לכן, והמדינה החלה במעבר לממשל ריכוזי ובנייה מונומנטלית. התקופה הזו, הידועה בשם "הממלכה הקדומה", כללה את בניית הפירמידה המדורגת של המלך ג'וסר ואת הפירמידה הגדולה בגיזה.
"הגנום הזה מעניק לנו לראשונה תובנות על המוצא הגנטי של אדם מהתקופה הזו", אמרה ג'ייקובס. החוקרים לקחו שבע דגימות DNA משלדו של האיש, מתוכן שתיים נשמרו ברמה גבוהה מספיק לריצוף מלא. הם השוו את הנתונים לספרייה הכוללת 3,233 בני אדם בני זמננו ו־805 בני אדם מהעבר.
דגימת DNA | צילום: AFP
הממצאים הראו כי 80% מהמטען הגנטי שלו מקורו בצפון אפריקה, מה שמרמז על מוצא מקומי. 20% הנותרים הובילו לחיבורים גנטיים עם תושבי אזור הסהר הפורה המזרחי, בעיקר מסופוטמיה – עיראק של היום.
לפי הודעה של מכון קריק, הממצאים מספקים "עדות גנטית לכך שבתקופה הזו אנשים היגרו למצרים והתערבבו באוכלוסייה המקומית, תהליך שהיה עד כה ניתן לזיהוי רק בממצאים ארכאולוגיים". עם זאת, מדובר רק במקרה בודד, והחוקרים מדגישים שיש צורך בניתוח גנטי של פרטים נוספים כדי להבין את תמונת המוצא המלאה של אוכלוסיית מצרים בתקופה הזו.
ניתוחים גנטיים מהעבר הרחוק עוד יותר – לפני כניסת החקלאות לאזור – עשויים לעזור לקבוע מתי בדיוק החלה ההתפשטות הגנטית הזו, הסביר גנטיקאי מהאוניברסיטה למדע האבולוציה של מכון "מקס פלאנק" בלייפציג, הארלד רינגבאואר, שלא השתתף במחקר. "זה עשוי לעזור לקבוע אם המוצא הדמוי־לבנטיני הגיע עם המעבר לחקלאות, או שהיה קיים באזור מראש", אמר.
קדר שהאריך חיים עם אוסטיאופורוזיס
מעבר לפן ההיסטורי, האיש המדובר עצמו מעורר עניין. מהשלד עלה כי הוא חי עד גיל מתקדם ביחס לתקופה, ייתכן ששנות ה־60 לחייו, מה שהיה שווה ערך לגיל 80 כיום, הסביר חוקר שיניים ושותף למחקר, ג'ואל אייריש.
סימנים בגולגולת ובאגן הראו סימני דלקת מפרקים חמורה ואוסטיאופורוזיס מתקדם. מיקום החוליות ועצם העורף הצביעו על כך שנהג להתכופף ולהביט מטה, וסימני שרירים בזרועותיו וכתפיו – בצירוף עדויות לכיפוף ממושך של הקרסוליים – העלו כי עסק בעבודת קדרות.
אלא שצורת הקבורה שלו – בתוך קבר חצוב וסיר חרס ענק – אופיינית לבני המעמד הגבוה, ולא לפועלים. "זה מעניין, כי זה סותר את העובדה שהוא חי חיים פיזיים קשים במיוחד", אמר אייריש.
חוקרים נוספים ציינו כי הממצאים מהווים פריצת דרך בניתוח DNA עתיק ובהבנת ההיסטוריה החברתית של מצרים. לדברי פרופסור אמריטוס לגנטיקה מולקולרית ממרכז המחקר הלאומי של מצרים, יהיא גד, ידוע כי משפחות המלוכה סבלו מהצטמצמות גנטית משמעותית בשל נישואי קרובים. "אבל הרחבת המחקר הגנומי גם למעמדות הנמוכים של מצרים העתיקה, תוכל להאיר באור חדש את אורח חייהם של אנשים פשוטים", אמר גד.
הוא הבהיר כי שלד הקדר האלמוני הזה הוא רק תחילתה של חקירה עמוקה יותר שתשפוך אור על ההיסטוריה הגנטית – של מלכים ואיכרים כאחד – באחת הציוויליזציות העתיקות בעולם.