הח"כים בשמאל יצאו לחקיקה היסטרית. היא תיגמר באכזבה

הסתערות מפלגות גוש איזנקוט על הוועדות מרמזת שסיכוייהן להקים ממשלה לא גבוהים. כשחלק מהח"כים במפלגת "ישר" יתחילו לדבר, אפשרות האחדות תשוב לשולחן

תוכן השמע עדיין בהכנה...

מתן כהנא וחילי טרופר עם איזנקוט בכנסת | חיים גולדברג, פלאש 90

מתן כהנא וחילי טרופר עם איזנקוט בכנסת | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

כלפי חוץ סיעת הדמוקרטים של יאיר גולן ושתי הסיעות הערביות מדברות על החלפת הממשלה ועל התקדמות בדרך להקמת קואליציה חדשה. במקרה של רע"ם, ח"כ מנסור עבאס לא מסתיר את שאיפתו להיות חלק פעיל בממשלה שתקום, בעוד שברשימה המשותפת מדברים רק על שיתופי פעולה מבחוץ, ובעיקר על כך שידאגו למנוע את פיזור הכנסת ויעשו הכול כדי לסלק את הימין מהשלטון. אצל גולן וחבריו כבר מציגים תוכניות ומטרות לקדנציה הקרובה, ומשרטטים לפרטי פרטים איך אמור להיראות הרכב הקואליציה. ובכן, כל זה נכון כלפי חוץ בלבד. יש בכנסת גורמים שיודעים לספר שהמפלגות שהזכרנו מתנהגות מאחורי הקלעים כמי שמבקשות להשאיר אחריהן אדמה חרוכה. "חברי סיעת הדמוקרטים מתנהלים כרגע כאילו בכלל לא עומדת לקום ממשלה, והם בהיסטריה לרדוף אחרי הישגים לכל אחד מחברי הכנסת שלה", מתארים גורמים במפלגה של גדי איזנקוט. "גלעד קריב צריך לקבל ועדה, נעמה לזימי צריכה לקבל ועדה, כאילו עכשיו מחלקים פה משרד לכל אחד".

התיאור הזה תקף כאמור גם לסיעות הערביות, שמנסות להציב רף חדש, שלפיו כל חבר כנסת שמעז לקרוא למי מהם "תומך טרור" נדרש לעוף מיד החוצה, אחרת אוי ואבוי מה יקרה לקואליציה שאיזנקוט מנסה להקים כאן. "הם דורשים להקים ועדה שבמינימום תכין בעצמה תוכנית חומש לחברה הערבית", ממשיכים אותם גורמים, שנראים די המומים מההתרחשויות של שבוע אחד בלבד בכנסת החדשה. כאילו לא הממשלה היא זו שאמורה להכין תוכנית ענק שכזו, באמצעות המשרדים השונים, אלא מדובר בחלטורה, בעבודה ערבית, שלוקחת ועדה פקקטה בכנסת, שבכלל מוקמת באופן זמני, ומנסה להנדס איתה עכשיו חצי מדינה.

מי שרוצה ללמד עליהם סנגוריה יגיד שמדובר בחבר'ה רעבים, שהרעיבו אותם ארבע שנים, ועכשיו הם רוצים לקבל הכול ומהר. אלא שבמקרה הזה לא מדובר ברעב אלא בתאווה. ולא מדובר ברצון לאכול, אלא בבולמוס בלתי נשלט. רובם לא מבינים בכלל מה זה להיות בשלטון, ונראים על סף היסטריה שמשדרת כאילו יש להם שלושה שבועות לקחת מכל הבא ליד, לפני שייגמר. רוצים להקים שבע ועדות בתוך שעה, ולהעביר עשרה חוקי ענק בתוך שבוע וחצי. ובכן, בקרוב הם יבינו שמחכה להם אכזבה גדולה.

הכי מעניין

הח"כ, השר והרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט נואם במטה מפלגת "ישר", במוצאי הבחירות | איי.אף.פי

הח"כ, השר והרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט נואם במטה מפלגת "ישר", במוצאי הבחירות | צילום: איי.אף.פי

התמזל מזלו של איזנקוט, ואולי היו מי שהמליצו לו על כך מראש, לשים בראשות הוועדה המסדרת את ח"כ רועי פולקמן, שכבר ראה דבר או שניים בכנסת והוביל מהלכים בזמנו עבור מפלגתו של כחלון. נכון לעכשיו, הוא הבלם המרכזי שמונע איבוד שליטה בכנסת מצד הגורמים שהזכרנו. במפלגה של איזנקוט החליטו שמתוך רשימת החוקים האינסופית שחברי הכנסת מנפנפים בהם, רק שניים רלוונטיים כרגע, מכיוון שהם אמורים להיכנס בקרוב לתוקף, לאחר שאושרו בכנסת הקודמת - החוק שמשנה את הרכב הוועדה למינוי שופטים והחוק שעוסק במעמדם של היועצים המשפטיים. וגם לגביהם, הכוונה של פולקמן היא לא לבטל אותם אלא רק להעביר חקיקה שתדחה זמנית את כניסתם לתוקף. ההיגיון פשוט – אתה לא לוקח חוקים שעברו דרך רצינית ועניינית, ופשוט מבטל במחי יד וכלאחר יד חודשים ארוכים של דיונים מתמשכים. הרבה יותר נכון ערכית, וגם משפטית, לבוא ולהגיד שהכנסת רוצה לדון בזה מחדש ולכן דוחה את יישום החוקים כדי לדון בהם לעומק ולהחליט אם ואילו תיקונים נדרשים בהם.

במקביל, מרתק לראות איך משתנה היחס לייעוץ המשפטי של הכנסת בהתאם לפוזיציה. בקדנציה הקודמת, דבריה של היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון מירי פרנקל־שור בנושא חוק הגיוס היו קודש קודשים. כשיועמ"שית הכנסת שגית אפיק הודיעה לקואליציה שהליך חקיקה אינו קביל, דבריה מוסגרו והודהדו בכל הזדמנות, וכך הלאה. עכשיו, כשמבקשים בגוש המרכז־שמאל־ערבים להקים שבע ועדות זמניות בשבוע הראשון של הכנסת, כבר לא מעניינת העובדה שהייעוץ המשפטי הודיע שזה לא מקובל עליו. "אני לא אדרוס את הייעוץ המשפטי ואת גורמי המקצוע בכנסת ולא אפרוץ את הגבולות", הודיע ח"כ פולקמן לסיעת הדמוקרטים ולמפלגות הערביות. מכאן כבר הייתה הדרך קצרה להתחיל לתדרך נגדו שהוא רכרוכי מול היועצת המשפטית של הכנסת.

במסדרונות המשכן מסתובבים היום אנשים שהלך הרוח שלהם הוא שבגלל שדרסו אותם, לשיטתם, בשנים האחרונות, עכשיו הגיע תורם לעשות אותו הדבר, רק פי שניים. יש אנשים ישרים במפלגת ישר שהחליטו שזה לא מקובל עליהם, והם לא נבחרו כדי לספק כל גחמה של גלעד קריב, נעמה לזימי או אחמד טיבי. האם כל זה גם משפיע על שאלת הקואליציה הבאה? התשובה חיובית. האירוע המרכזי של השבוע בהקשר הזה הוא היוזמה של ח"כ אלישע מדן, להציב את אוהל האחדות מחוץ לכנסת (עם ח"כ איתמר איתם מהציונות הדתית). נדיר שפעולה אחת תמימה, לא מהתחום הפרלמנטרי, של ח"כ בודד, ועוד חדש ובלי ניסיון, השפיעה כל כך הרבה על סדר היום הציבורי. אם תקום ממשלת אחדות בסופו של דבר, חלק ניכר מהקרדיט יהיה שייך לח"כ הטרי מהליכוד.

עוד כתבות בנושא

במפלגה של איזנקוט יש בסוגיה הזו מגוון דעות. יש הדוחפים לממשלה עם הערבים, ויש מי שחושב שדווקא הנתיב החרדי הוא הנכון יותר. וישנה קבוצת האחדות - שקולה טרם נשמע בחוץ, אבל יגיע הרגע שחבריה יתחילו להתבטא, פנימה והחוצה, והם יסבירו שהדרך היחידה להקים קואליציה יציבה היא רק מודל של שותפות עם הליכוד. חלקם כבר גיששו עם מקביליהם במפלגה של נתניהו, והתברר להם שאפשר להגיע להסכמות כמעט על הכול. יש ביניהם כאלו שמודים בשיחות סגורות שגם רעיון הרוטציה יהיה מקובל על איזנקוט.

על דבר אחד, לטענתם, איזנקוט לא יתפשר – מי יהיה ראשון. "לא נוכל להצדיק את קיומנו הפוליטי אם גם נתפשר על כל מיני דברים, כמו ממשלה משותפת עם הליכוד, וגם נשאיר את נתניהו בתפקיד", הם מסבירים. הם כן יסכימו שנתניהו יהיה ראש ממשלה בחצי השני של הקדנציה וגם מוכנים להחזיר לעולם את מוסד "ראש הממשלה החליפי", שהומצא בממשלת האחדות של נתניהו וגנץ. הפעם תפקידו יהיה לאפשר לנתניהו להחזיק בתנאים דומים לאלו של ראש ממשלה בשנתיים הראשונות. בצד של הליכוד והציונות הדתית מאמינים שעם הסכמות ראויות בנושאים האחרים, אפשר יהיה לשכנע את איזנקוט להיות שני בתור כראש ממשלה. יידרשו לכך לא מעט תנאים, כולל בטוחות אמיתיות (לא רק מילים) שהחלק השני של הקדנציה אכן יגיע ושנתניהו יפנה את כיסא רה"מ אבל מאמינים שזה אפשרי.

לא לזלזול

מי שניתב את ראש הממשלה להתחיל בשיח האחדות, ואף להגביר אותו לאחרונה, היה יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', שדחף אותו בין היתר להוציא את סרטון האחדות במוצאי השבת וגם להסכים לתמוך במועמדות של מתן כהנא לתפקיד יו"ר הכנסת, בתנאים מסוימים (תנאים שכהנא דחה). "אתה תראה שגדי יגיב בציניות לנאום האחדות שלך כי רונן מנליס יכתוב לו את התגובה", אמר שר האוצר לנתניהו בשיחה המקדימה. ועדיין, לא כולם במפלגת "שר מתלהבים מהתגובות הבוטות שאיזנקוט משחרר בכל פעם שנתניהו מוציא מסר שנוגע לממשלת אחדות. הרוצים באחדות שם לא אוהבים את זה שנשלחות מטעמם הודעות שמתייחסות בבוז ובזלזול ליד המושטת. גם אם חוסר האמון בנתניהו מובן, ונסמך על מעשיו בעבר, זה לא משנה את העובדה שהם עצמם מאמינים שזו הדרך היחידה להקים ממשלה מתפקדת. ובעיניהם תהיה זו טעות קשה להיגרר שוב לבחירות או להקים ממשלה צינית עם הערבים או החרדים.

סביב איזנקוט יש שני מעגלים: אלו שרוצים אחדות ואלו שמתנגדים לשיתוף פעולה עם נתניהו. כרגע הוא שוהה יותר עם המעגל השני

אגב, אם נגיע לבחירות נוספות, יהיו מצביעים שיזכרו היטב מי קרא לאחדות ומי סירב, וגם זה שיקול להתעקש לחתור לאחדות. צריך גם להבין את המעגלים סביב איזנקוט בהקשר הזה. יש שניים כאלו. המעגל של אלו שרוצים אחדות, שהוא מעגל יותר חיצוני, של אותם ח"כים שמבינים שממשלה עם הערבים היא דבר מסוכן, ובמקביל גם קשה להם ללכת עם החרדים. אפשר למנות בצד הזה (כהערכה בלבד של כותב המדור) את מתן כהנא, חילי טרופר, שירה שפירא, אליסף פרץ, ואפילו את יורם כהן ואחרים. אלא שהבעיה היא עם המעגל הקרוב שמקיף את איזנקוט ומייעץ לו - רונן מנליס ויואב הורוביץ, שמתנגדים לשיתוף פעולה עם נתניהו והימין. בסופו של דבר, ביומיום איזנקוט נמצא איתם יותר מאשר עם המעגל של הח"כים שהזכרנו, ולכן כרגע הוא לא צועד בנתיב האחדות.

האם זה יכול להשתנות? בהחלט כן. אם יגיע הרגע שבו איזנקוט יבין שעומדות בפניו ברירות רעות, רק אז ילך לאחדות עם נתניהו. כל עוד זה לא קורה, הוא ינסה לחתור בכל הכוח לשתי החלופות האחרות (ממשלה עם הערבים או החרדים). אם לדוגמה הוא יבין שגם לבנט וגם לליברמן עדיפות בחירות נוספות, בעוד שבעבורו הן רעות, ייפול אצלו האסימון. יש הרבה היגיון בכך שבנט יעדיף בחירות חדשות, שבהן הוא יהיה המועמד של הגוש לראשות הממשלה, כמי שלא הסכים לוותר בסוגיה החרדית. באותה מידה גם ליברמן, מהצד השני, יוכל להציג את עצמו כזה ששם על השולחן את התוכנית הריאלית היחידה לסילוק נתניהו, והמהלך טורפד רק משום ששותפיו לגוש לא הלכו איתו. הנחת העבודה במערכת הפוליטית היא שלמרות שתיקתו של בנט, הוא לא יסכים להעניק לאיזנקוט ממשלה עם החרדים ולוותר על כל סדר היום האזרחי שלו. ובהנחה שליברמן יישאר איתן בהתנגדותו לממשלה שנשענת על הסיעות הערביות, המשמעות היא שגם הוא וגם בנט, כל אחד מכיוון אחר, לא יאפשרו לאיזנקוט להקים ממשלה.

בנט טעה כשלא הרג את אופציית הממשלה עם החרדים מיד כשעלתה, כמו שעשה ליברמן בסיפור הערבים. הוא שתק ונתן לרעיון זמן להתבשל ולקבל לגיטימציה בתוך הגוש. למה שתק אם הוא מתנגד? כי הוא עדיין מרגיש כמו מהגר בגוש המרכז־שמאל, סוג של אורח, ולכן ישב על הגדר וחיכה. עכשיו כבר יותר קשה מבחינתו להפיל את העניין, וסביר שהוא גם חושש שיואשם בסיוע לנתניהו. ולכן ינסה להרוג את זה לאט ולא באבחה אחת, אולי באמצעות תנאים שלא באמת יאפשרו לכך לקרות. וכשיגיע הרגע שבו איזנקוט יפנים שעם שותפיו הטבעיים לא באמת מחכה לו ממשלה בקצה, רק אז ייפתח הפתח לבחון ברצינות את מה שרבים כל כך בעם ישראל מייחלים לו – נתיב האחדות.

טורים נוספים של זאב קם

ט' בכסלו ה׳תשפ"ז19.11.2026 | 17:51

עודכן ב