הדרישה מיו"ר רע"מ, מנסור עבאס, לומר שחמאס ארגון טרור נולדה ממקום ישר. אחרי טבח שמחת תורה, מי שמבקש לשבת בממשלה שתשלח חיילים לעזה צריך לעמוד מאחורי המלחמה הזאת. גדי איזנקוט הציב את התנאי בבהירות. הנשיא הרצוג שאל את השאלה בפה מלא.
אבל תראו מה קרה - עבאס לא אמר. הוא דיבר על גשר, על המשפחה, על תשובה חד משמעית שהוא שומר לעצמו. ועכשיו מדווח שהוא מוכן לומר אותה, בתמורה לשותפות קואליציונית אמיתית. כלומר, המובן מאליו קיבל תג מחיר, ואת הסרט הזה כבר ראינו.
מאז נאום בר אילן ישראל דורשת מאבו מאזן להכיר בה כמדינת היהודים. כאילו בלי החתימה שלו לא חזרנו לכאן, לא בנינו, לא קברנו. ומה קיבלנו? סירוב. ומה הוא קיבל? קלף. כל פעם שביקשנו, הוא הבין שיש לו משהו למכור.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
עם שיודע מי הוא לא מחכה לאישור. הוא קובע ואוכף. מגדיר ומממש. צרפת לא מבקשת מאלג'יריה להכיר בה כמדינת הצרפתים. היא פשוט צרפת.
וחמאס? חמאס כבר מוגדר ארגון טרור. על ידי מדינת ישראל, בחוק. ועל ידי מה שעשה בנו. הרצח. האונס. הביזה. אלה מגדירים אותו יותר מכל חוק. כמו הנאצים בדור של סבא. כמו עמלק בתנ"ך. ועד שלא ימחה מעל פני האדמה, משהו בנו לא יהיה שלם. ההגדרה הזאת לא ממתינה לחותמת.
אני מבין את הפיתוי. אחרי הטבח אנחנו רוצים לשמוע את זה מכולם. אנחנו רוצים לדעת שמי שיושב איתנו ליד השולחן רואה את מה שאנחנו רואים. זה אנושי. זה אפילו מוצדק.
אבל מילה שנאמרת בתמורה לתיק אינה עדות - היא עסקה. ונאמנות לא נבחנת מול מיקרופון בבית הנשיא - היא נבחנת בהצבעות, בתקציבים, ובשאלה מה עושה מפלגה ביום שהממשלה צריכה להחליט על מלחמה.
במקום לבחון מעשים, בחרנו לבחון מילים. ובמקום לקבוע עובדות, ביקשנו אישורים.
עוד כתבות בנושא
זו לא מדינה, זה ילד. כזה שעומד באמצע סלון הבית שלו ושואל את האורחים אם מותר לו לגור פה. כל אורח שמהסס הופך בעיניו לאיום, כל אורח שמסכים מקבל ממתק, והאורחים לומדים מהר מאוד כמה שווה ההיסוס שלהם.
וזו הבעיה האמיתית: מדינה שזקוקה לאישור הופכת את הזהות שלה לסחורה. היום משלמים על המילה "טרור" במושב בקואליציה, מחר נשלם על המילה "בית" בחלקים מהבית עצמו - כי מי שמוכן לשלם כדי לשמוע את המובן מאליו, מלמד את כולם שהמובן מאליו לא מובן מאליו.
80 שנה של ריבונות, ועדיין אנחנו עומדים בפתח ומחכים שיגידו לנו שאנחנו בבית. מי שבטוח בביתו - לא מבקש אהבה. ומי שמבקש אהבה - כבר לא בטוח בביתו.
לא למדנו כלום.