הסטיגמה על גברים תל־אביבים אשכנזים מספרת שלכל אחד מהם יש מכונת קפה ופודקאסט משלו. לא ידוע לי אם בביתו של חיים לוינסון יש מכונת קפה עם מטחנה או שמא קפסולות, אבל החל מאמצע ספטמבר יש לו הסכת ברשת הפודקאסטים All-in ששמו "לוינסון על הבוקר".
בתאוריה הפרק היומי אמור להימשך שמונה דקות (אם כי לפעמים בלהט הדיבור הוא גולש גם לעשר דקות ואף יותר), כשבכל פעם הוא מכסה נושא אחר. בחודש האחרון, כצפוי ממי שהיה כתב פוליטי ומדיני בעברו, הוא עוסק בעיקר בעניינים פוליטיים בוערים. יותר משלושים פרקים אחרי היציאה לדרך אפשר כבר לתת סימנים בשלב החדש בדרכו המקצועית של לוינסון: אחרי קריירה כעיתונאי, איש רדיו ואיש טלוויזיה, עכשיו הוא פשוט איש עם פודקאסט. וזה הבדל משמעותי.
"לוינסון על הבוקר" | צילום:
לפני שנצלול למהות הפודקאסט עצמו ראוי להקדיש כמה מילים לדמותו של לוינסון. עד לעשור האחרון היה לוינסון, חרדי יוצא בשאלה שהפך לאחד העיתונאים המובילים של עיתון "הארץ", דמות אלמונית כמעט עבור הישראלי הממוצע, בתוך עולם כתבי השטחים והפוליטיקה. הוא אומנם כתב בעיתון טקסטים חדים, אבל מחוץ למערכת לא היה פרצוף מוכר. בשלוש השנים האחרונות נחשפה דמותו לצופי הטלוויזיה דרך השתתפות בשלל פאנלים בערוצי השידור ובתוכנית ריאליטי, והחותמת הסופית הייתה החלטת קברניטי קשת 12 ללהק אותו כשותף לאופירה אסייג לאחר פרישתו של איל ברקוביץ' מהגשת התוכנית איתה. המחשבה מאחורי ההחלפה הזו הייתה מעניינת: היוצא הוא כדורגלן עבר, סלב מקומי ואיש מרכז־שמאל עם פה גדול. לוינסון - נוסף על ההבדלים הנוספים - אינטליגנט בהרבה מברקו, מה שיצר טוויסט מעניין בתוכנית העממית.
הכי מעניין
אחרי פרשת קשריו של לוינסון עם ישראל איינהורן ופיטוריו הגסים מ"הארץ", הוא ממשיך להציג את עצמו כאדם הנמצא בחופשה. לכן מלכתחילה נשאלת השאלה מדוע בכלל ללוינסון לטרוח לייצר תוכן יומי, גם אם קצר ובמסגרת הסכת. בעיניו ככל הנראה מה שנעשה בהסכת הוא לא עיתונות אלא פובליציזם, וכאן צריך לצלול לתוכן.
נושאי הפרקים מתחלקים לשלושה. הראשון הוא תכני פוליטיקת שמאל קלאסיים. לדוגמה, הפרק העשירי עסק בקטילת תוכניתו של סמוטריץ' לחיזוק הנוכחות היהודית בגליל, והפרק השלישי עסק בעו"ד דוד פטר, הח"כ החדש בליכוד. בפרקים אלה הוא מציג את תפיסת השמאל המזוהה איתו, לא משהו שלא שמענו בהסכתים של עיתונאים אחרים.
הנושא השני הוא ירידה שיטתית על אנשי תקשורת אחרים: אראל סג"ל, קלמן ליבסקינד, איילה חסון, עמית סגל ואבישי בן־חיים הם המטרות הצפויות שלו, אנשי תקשורת שמזוהים לרוב עם גישה ימנית יותר, וממקומו לוינסון עולב בהם.
אלא שגם עיתונאים שכביכול הם חסרי כיוון פוליטי ברור - כמו יערה שפירא, אור הלר ואלמוג בוקר - מקבלים פרקים שמנתחים את כישלונותיהם בעיני לוינסון, וגורמים למאזינים לתהות אם המקצוע שבו עסק במשך רוב חייו היה עליו למעמסה, ובתור מבקר תקשורת חסר מגבלות הוא פשוט נהנה יותר.
החלק השלישי והכאילו שונה, שהיה אמור להיות החלק המעניין, הוא הפרקים שלוינסון מקדיש למה שנקרא "הפוך על הפוך", ובהם הוא מבקר דווקא את הצד השמאלי של המפה. אבל המאזין מגלה שלוינסון מבקר את הצד השמאלי - משמאל, למשל מקדיש פרקים לירידה על יאיר גולן ונעמה לזימי רק כדי להסביר עד כמה הם לא שמאלנים מספיק.
אין ספק שלוינסון יודע לספק הצגה בכל תוכן שהוא יוצר, אבל בשורה התחתונה "לוינסון על הבוקר" הוא בעיקר קלוריות ריקות שלא מוסיפות לשומע שום דבר, גם אם זה חטיף קטן של שמונה דקות ליד הקפה.
שווה האזנה
הפודקאסט של נדב פרי: מהדורת המוסף.
המלצה קבועה על הפורמט, ובטח כשאסף זמיר, גלי גינת ואבישי גרינצייג מאכלסים את הפאנל, כמו בפרק של אחרי הבחירות.
כלא דמיוני: ליעוז וילדר.
קטי גבעוני, שעברה חיים קשוחים מאוד, מארחת לשיחה את ליעוז וילדר שחלה פעמיים בסרטן בילדותו והצליח להתגבר עליו.
Locked on Blazers: Is the Western Conference Wide Open?
בפודקאסט של קבוצתו של דני אבדיה מדברים על פתיחת העונה הנהדרת שלו ותוהים האם הבלייזרס יכולים להפתיע השנה.
עוד ביקורת פודקאסט
