מפלגת "הציבור החרדי" בראשות מוטי לייטנר נחלה כישלון צורב בבחירות לכנסת. המפלגה שביקשה להציע אלטרנטיבה למפלגות החרדיות הקיימות קיבלה בסך הכול כעשרת אלפים קולות, פחות מאחוז מקולות הציבור החרדי.
צילום: גדעון שרון
אבל גם תמיכה מזערית במפלגה לא מצדיקה התנכלויות, פגיעה בטוהר הבחירות, מעשי מרמה ואלימות. עדיאל בר־שלום, איש חינוך דתי־לאומי ופעיל חברתי, היה מנהל השטח של המפלגה, ובמסגרת תפקידו ניהל את החמ"ל של מטה המפלגה ביום הבחירות, לשם התנקזו פניות הפעילים. בר־שלום מגדיר את ההתנכלויות למפלגה כ"פשע מאורגן", ומחלק אותן לשני חלקים – מה שאירע בתוך הקלפיות, ומה שאירע מחוצה להן.
בנוגע למה שאירע בתוך הקלפיות, התמונות שהעביר לי השבוע אינן מותירות מקום לדמיון. בקלפיות רבות הוחבאו הפתקים של המפלגה מתחת לפתקים של מפלגות אחרות. בקלפיות אחרות נמצאו פתקים מחוררים או מקושקשים, זאת כדי לפסול את הפתקים להצבעה. ביישובים רבים לא הופיעו כלל פתקים עם אותיות המפלגה. "היו כאלה שהגדילו לעשות והדפיסו פתקים של המפלגה עם האותיות זך, אבל עם מילים אחרות מתחת לאותיות", מספר בר־שלום. "קיבלנו דיווחים על קלפיות במוקדים חרדים שבהן נעמד אדם לצד הפרגוד כדי להשקיף על הבחירות 'החשאיות' של המצביעים".
הכי מעניין
לא מדובר ביישוב אחד, אלא בדיווחים שהגיעו מ־15 ערים ויישובים ברחבי הארץ. בר־שלום מחדד גם את הקושי של המצביעים החרדים לפתור בשטח בעיות שנוצרו בקלפיות. "אדם שמצביע למפלגת 'הציבור החרדי' כנגד הרבנים או הקהילה שלו, ולא מוצא את הפתק שלה בקלפי, מתבייש וחושש לבקש מוועדת הקלפי פתקים של המפלגה".
גם בתום ספירת הקולות לא תמו הדיווחים על מעשי מרמה שונים. מצביעים העידו כי הצביעו למפלגה בקלפי מסוימת, וכאשר פורסמו התוצאות הופתעו שלא דווח על אף קול למפלגה באותה קלפי. "לצערנו לא הצלחנו לאייש את כל הקלפיות במשקיפים מטעמנו, לא בזמן ההצבעה ולא בזמן ספירת הקולות". אנשי המפלגה העבירו במהלך יום הבחירות תלונות לוועדת הבחירות המרכזית, אך לא זכו לתגובה.
ילדים חרדים שורפים כרזת בחירות של מפלגת "הציבור החרדי" | צילום:
ההתנכלות למפלגה התחוללה גם מחוץ לקלפיות. בר־שלום מספר על השחתת ושריפת דוכנים, תלישת שלטים, השחתת חומרי הסברה, ואלימות קשה כלפי פעילים של המפלגה. "זה היה ממש מאורגן. המתנגדים עברו דוכן דוכן, קלפי קלפי. כל הפעילים שלנו דיווחו על פגיעה בדוכנים שלהם. קיבלנו סרטונים שבהם רואים פעילים מוכים ודוכנים נשרפים, פנינו למשטרה ולא קיבלנו מענה". במקומות רבים המתנכלים למפלגה פעלו באופן גלוי, גם מול מצלמות, מבלי לחשוש. "יש לנו סרטון של בחור שיוצא מהקלפי עם הפתקים של המפלגה, קורע וזורק אותם". כעשרת אלפים שלטים של המפלגה נתלו ברחבי הארץ, אך בר־שלום מספר שרובם המוחלט נתלשו עוד לפני זריחת השמש בבוקר יום הבחירות.
לאחר חודש וחצי במטה המפלגה אומר בר־שלום שההתנכלות למצביעי "הציבור החרדי" מספרת סיפור עצוב על החברה החרדית. "ההתנכלויות שחווינו ביום הבחירות היו אינדיקציה לאופן שבו אנשים חיים שם. הם לא יכולים לתלות שלט של המפלגה מחוץ לבית כי יורידו להם אותו, וגם בגלל החשש לפגיעה בילדים שלומדים בחיידר או בעבודה של האישה. הם לא יכולים לעמוד בדוכנים ברחובות, ובאופן כללי הם לא יכולים להזדהות עם מפלגה שהרב לנדו השווה את הפעילים שלה לאוכלי חמץ בפסח".
כבר לא מפלגת הפריפריה
מפלגת "הציבור החרדי" כשלה ונשארה מחוץ לכנסת, אך גם מתנגדיה בציבור החרדי ספגו מכה קשה בבחירות. 18 חברי כנסת חרדים כיהנו בכנסת היוצאת, אך ביום שלישי הקרוב יושבעו 13 ח"כים חרדים בלבד. השינוי הדרמטי הוא כמובן צניחתה של ש"ס מאחד־עשר מנדטים לשישה בלבד. כשבוחנים את הקריסה של ש"ס בהיבט הגיאוגרפי, הדרמה נמצאת בפריפריה.
בירוחם, מקום מגוריי, ש"ס הייתה בבחירות 2006 המפלגה הגדולה ביישוב. בבחירות הנוכחיות היא רק המפלגה החמישית בגודלה, אחרי "הציונות הדתית" ו"ישר". בדימונה השכנה ירדה ש"ס מ־12% בבחירות הקודמות, לשישה אחוזים בלבד בבחירות הללו. בבאר־שבע היא צנחה מתשעה אחוזים לחמישה בלבד, ובשדרות מ־12 ל־7 אחוזים. תמונה דומה עולה גם מהפריפריה הצפונית. בקריית־שמונה ירדה המפלגה מ־11 אחוזים לפחות משישה, ובשלומי מ־9.5 אחוזים ל־5.5. בבית־שאן קיבלה ש"ס בבחירות הקודמות רבע מהקולות, ובבחירות הללו רק שישית.
מתברר שהקהל המזרחי המסורתי נטש את המפלגה, שהפכה בשנים האחרונות לחיקוי חיוור של הציבור הליטאי־אשכנזי. אחרי הקריאה של הרב יצחק יוסף להשליך צווי גיוס לאסלה וההתפארות של דרעי בנכדיו העריקים, אך טבעי היה שתושבי הפריפריה, הממלאים את שורות הצבא באחוזים גבוהים, יעזבו את המפלגה שהעניקה להם במשך שנים רבות תחושה של בית. ש"ס היא המפלגה ששילמה את המחיר האלקטורלי הכבד ביותר על חוסר השותפות של הציבור החרדי במלחמה. אחרי התנהלותם המאכזבת של ראשי המפלגה בסוגיית הגיוס, הם יכולים להאשים רק את עצמם.
חרדים לנגב
חוסר השותפות של הציבור החרדי במשימות הלאומיות בא לידי ביטוי לא רק בסוגיית השירות הצבאי. ביום שני התקיימה ועידת בן־גוריון של מקור ראשון והמכון למורשת בן־גוריון. כמדי שנה הקפדנו שהרכב הדוברים בוועידה יהיה מגוון, אבל גם הגיוון צריך להיות תואם את המציאות. כשמביאים ראשי רשויות מקומיות מהנגב, אין ייצוג לציבור החרדי. גם כשעוסקים בהתיישבות אידיאולוגית בנגב, נושא שעסקנו בו השנה בהרחבה, החרדים אינם חלק מהסיפור לצערי. יש כמובן ציבור חרדי גם בנגב, אבל הוא לא נוכח בשדרת המנהיגות ובמוקדי ההשפעה.
לפני כשנה שוחחתי עם מוטי בבצ'יק, האיש החזק בחסידות גור, על התנגדותו להקמת העיר החרדית כסיף ליד ערד. בבצ'יק גער בי על כך שהציונות הדתית מנסה "לדחוף את החרדים בכוח לשרת בצבא ולגור בנגב". ח"כ יעקב אשר, היו"ר החדש של יהדות התורה, הגדיר בעבר את כסיף כ"עיר על דיונות", "אחרי סוף העולם", ואמר שהקמתה היא "עלבון לציבור החרדי". כשמדברים על תוכניות לשילוב הציבור החרדי בחברה הישראלית, התוכניות הללו צריכות לבוא לידי ביטוי גם בנגב. אם בנגב ייבחן העם בישראל, גם הציבור החרדי אמור להשתתף במבחן.
עוד טורים של אלישיב רייכנר
