גרונם של פרשנים חרדים אחדים ניחר בימים האחרונים. הם מתארחים באולפנים וקובלים מרה על הצביעות של גוש השינוי: עד לפני שבוע וחצי הוא התפרנס מהמשטמה הציבורית לסרבני הגיוס החרדים, נשבע שלעולם לא ישתף פעולה עם נציגיהם בכנסת, ועכשיו אומר שבעצם מותר לעשות איתם עסקים קואליציוניים.
| צילום: שי צ'רקה
אפילו זקני בני־ברק לא זוכרים זיגזג כה מפואר; כנראה גם לא זקני כפר־שמריהו (85.4 אחוז למפלגות הגוש בשבוע שעבר). המקבילה שלו היא החלטה של מועצת גדולי התורה וחכמי ש"ס לתמוך בתחבורה ציבורית בשבת או בגיור רפורמי, בתמורה להמשך ניהול ועדת הכספים של הכנסת. יעלה על הדעת? ודאי שלא. אבל בגוש השינוי כל דבר עולה על הדעת מאז פרסום תוצאות האמת. ברית המשרתים הומרה בן־לילה בברית המשתמשים במשתמטים, והפרשנים החרדים חוגגים. זועקים וחוגגים. מפלתו של המחנה החרדי בקלפי מצטיירת לפתע כניצחון מוסרי מזהיר שלו.
ובכן, כדי שלא נחטא גם אנו בצביעות, חשוב להעיר שהזיגזג של מפלגות השינוי אינו מוכיח שהחרדים צדקו. חניה בחלקת נכים אינה הופכת למוסרית כשהפקחים העירוניים שובתים, וההשתמטות החרדית מצה"ל לא תטוהר גם אם ליברמן יתפייס עם גולדקנופף. היא הייתה ונשארה תופעה מקוממת, חילול שם שמיים. שום קואליציה לא תוכל לטהר אותה, משמאל או מימין.
הכי מעניין
כזכור, איך אפשר לשכוח, בגוש השינוי התחייבו לפעול במהירות נגד ההשתמטות, אולי עוד לפני השבעת הממשלה. אין שם מנהיג אחד שלא התנסח באופן נחרץ בנושא הזה. אין עיתונאי שמאלני שעשה הנחות לחרדים ערב פתיחת הקלפיות. מרחבי הרשתות החברתיות מלאו תזכורות ארכיון שכאלו בימים האחרונים. הן יהיו רק קדימון למה שצפוי ברשתות אם התקשורת הממוסדת תפרוס את חסותה על קואליציית החלומות החדשה של הגוש, ותמחל לה על חטאי צביעותה. אבל בכל מקרה, החרדים כבר הרוויחו. לנתניהו יהיה קל יותר עכשיו לאסוף אותם מחדש לחיקו ולשלם את המחיר הנדרש. הוא יגיד לאופוזיציה: גם אתם הסכמתם ללכת איתם, עכשיו תשתקו.
איזנקוט ושות' יתקשו להכחיש. גם החיזור המביך שלהם אחרי רע"ם מיד בתום סגירת הקלפיות אינו ניתן עוד למחיקה מהפרוטוקול. הבוחר יקנוס אותם במקרה של בחירות חדשות בקרוב, חלילה. הוא יתקשה לשכוח גם אם אכן תקום ממשלת שינוי־חרדים, והבחירות יידחו. זו אפשרות עדיפה על הליכה מיידית לקלפיות, אך עדיפה פי כמה ממשלת אחדות. נכון, לאיזנקוט לא יהיה קל לשווק אותה לגרעין הרל"ביסטי במחנהו. החשש מהרל"ביסטים גורם לו לפרסם פעמיים ביום הודעות בוטות נגד הליכוד, כאילו הבחירות עודן לפנינו ומנהיגי מפלגות האופוזיציה ממשיכים להיות כפופים רטורית ליועציהם האסטרטגיים. אלא שהבחירות כבר מאחורינו, וההישג של גוש השינוי קטן למדי ביחס לתקוות. לכן אין לו באמת ברירה שפויה אחרת מלבד אחדות. גם לנתניהו אין. מי כמו ראש הממשלה מודע לחסרונות של ממשלת מעבר, בלי תקציב, בלי רוב רפובליקני בקונגרס וכמובן בלי רוב בכנסת. הוא באמת מתגעגע ל־2019?
"לך בכוחך זה והושעת את ישראל", קראו השבוע ותיקי חטיבת גולני לגדי איזנקוט בעצומה שפרסמו בעיתונים. הם התכוונו להקמת ממשלה עם הערבים או החרדים, אולם כוחו של הפסוק המפורסם מספר שופטים יפה יותר לאחדות. ישראל תיוושע אך ורק מממשלה רחבה, רוטציונית כנראה, לא מממשלת מיעוט הזויה ומהמשך שגרת השנאות. היא לא חייבת להיות בראשות נתניהו, כפי שיצחק שמיר לא עמד ראשון בראש ממשלת האחדות 84', שמעון פרס עמד, אבל את הדיון הזה אפשר להשאיר לשיחות בתיווך הנשיא. איזנקוט ינהג בחוכמה אם לא ידחה אותן לרגע האחרון.
עוד טטורים של חגי סגל
