התרחיש הזה ריאלי בהחלט: כמה שעות אחרי המדגמים מתברר שהקואליציה היוצאת השיגה 61 מנדטים. במקרה כזה, המבחן הראשון של חבריה לא יהיה כושר גופני שמאפשר פתיחת ארגזים של בקבוקי שמפניה, אלא היכולת לבלום את ההיבריס. יש הכרעה, אין ספק בכך, ודמוקרטיה נשענת על שלטון הרוב. אבל כוחנות ודורסנות אינן ביטוי לעוצמה, אלא מתכון ודאי להרס עצמי ומדינתי. הממשלה החדשה־ישנה שתקום במקרה כזה תהיה חייבת להביט אחורה באומץ וללמוד את הלקח ממה שהתרחש כאן לפני כארבע שנים - הדהירה עם הרפורמה המשפטית שהסתיימה כמעט בלא כלום (אה כן, יש עכשיו נציב תלונות על שופטים, הישג עצום שהיה שווה את כל הבלגן) – אבל השאירה אחריה חברה פצועה ומפורקת. אסור לחזור על המשגה הזה.
במקרה של רוב לקואליציה הנוכחית, חבריה יהיו חייבים לזכור שמאחורי המספרים היבשים של המנדטים עומד עכשיו חלק גדול בעם ששרוי בתחושות קשות של פחד, חרדה ואי ודאות קיומית לגבי עתידו, עתיד ילדיו ודמותה של המדינה. חובתה המוסרית והלאומית של ההנהגה הנבחרת תהיה קודם כול להפיג את החששות ולאותת שהבית הזה שייך לכולם. ניצחון פוליטי הוא יעד חשוב, אך המשך קיומה של החברה הישראלית כמקשה אחת חשוב ממנו הרבה יותר. כדי להבטיח את המשך המרקם הציוני השברירי בארץ הזו, על הקואליציה לשאוף לצרף לשורותיה כנף רחבה מחוץ לגוש המנצח - שותפות אמיתית שתבצר את האחדות ותמתן את הקצוות.
במקביל, המבחן המונח לפתחה של האופוזיציה לא יהיה קל בהרבה. בדמוקרטיה לפעמים מפסידים, ולעיתים ההפסד כואב, צורב ומטלטל. לפעמים הוא גם קורה שוב ושוב. ככה זה. אבל אסור בשום אופן לשבור את הכלים. יש לקבל את דין הבוחר בכבוד. בלי איומים בעזיבת הארץ, בלי קריאות להוצאת כספים והשקעות לחו"ל, ובלי פעולות שיכרסמו בעצם קיומנו המשותף. מחאה אזרחית היא זכות יסוד עקרונית וחשובה, אך ערעור על עצם היסודות הדמוקרטיים והכלכליים פוגע בכולנו. הריבונות והמולדת אינן עניין מותנה. אף אחד לא נמצא כאן על תנאי או כאורח. מותר להתאבל על התוצאה, אך אסור להרים ידיים מן המדינה.
הכי מעניין
מצביעים בקלפי בתל אביב | צילום: AFP
יש גם אפשרות שנייה. אם המטוטלת תנוע הפעם לצד השני ותעניק לגוש השינוי 61 מנדטים ומעלה, האתגר הניצב בפני המנצחים הטריים יהיה מורכב לא פחות. הדבר הראשון שיידרש מהרוב החדש הוא לנשום עמוק. אל תתנפלו על המציאות הפוליטית ברעב בלתי נשלט של מי שהיה שרוי בצום ממושך של כמה שנים. בטבע האנושי, התנפלות חסרת גבולות כזו עלולה להסתיים בחנק קטלני. השגתם רוב פרלמנטרי, יפה מאוד, אבל הניצחון הזה מחייב לפעול בניגוד מוחלט לאינסטינקט הנקמה הטבעי.
עליכם לעשות בדיוק את ההפך ממה שהרוב עשה בסבב הקודם: לא לפעול בכוחנות נגדית ולא להחליף דורסנות אחת באחרת. מתוך אותה עמדה של עליונות פוליטית ואדיבות של מנצחים, אנשי "מחנה השינוי" יהיו חייבים לעשות מאמץ כן ואמיתי לכונן ממשלה רחבה ככל הניתן. חברה שרוצה להירפא לא יכולה להרשות לעצמה מנצחים שרוקדים על דמם המטאפורי של המפסידים ומותירים מחנה שלם, שעד לפני רגע היה בשלטון, בתחושת בידוד ורדיפה. פתיחת השורות, הקשבה לציבור שנמצא כעת בצד המפסיד וכיבוד המסורת והערכים החשובים לו הם הדרך להוכיח ש"שינוי" איננו רק סיסמת בחירות, אלא תפיסת עולם שרואה את טובת הכלל.
מהצד השני, חובתו של המיעוט החדש ברורה וחד־משמעית: לתת צ'אנס אמיתי ומלא למי שזכה באמון הבוחרים. חלילה לאנשי הקואליציה היוצאת מלהשמיע רמיזות או טענות על "גניבת בחירות", זיופים בקלפיות או קונספירציות אחרות שתפקידן הטלת צל על טוהר ההליך הדמוקרטי. במצב המקוטב שבו נמצאת מדינת ישראל, האמון של אזרחי ישראל במוסדות השלטון ובמשחק הדמוקרטי פגיע ושברירי ממילא, ואין שום סיבה או הצדקה לפגוע בו עוד, גם אם הפסדתם. גלו ג'נטלמניות פוליטית, אפשרו לממשלה החדשה לקום ולהתחיל בעבודתה. מותר, ראוי ואף הכרחי להיאבק מספסלי האופוזיציה במלוא העוצמה האידאולוגית, אך פסול לחלוטין לצייר את הרוב הנבחר כבלתי לגיטימי.
ואחרי כל זה, האפשרות שנראית כרגע סבירה וריאלית ביותר היא תיקו רב־שערים: שוויון או פער של מנדטים ספורים בין שני המחנות, כשבלשון המאזניים ניצבות המפלגות הערביות. אם זו תהיה הכרעת העם, אולי סוף־סוף תלמדו - חברים משני הצדדים - לקרוא את המפה: הציבור הישראלי מאותת למנהיגיו שוב ושוב שנמאס לו מהכרעות על חודו של קול ומשסעים פנימיים.
זה יהיה רגע האמת. שני המחנות יצטרכו להתעלות מעל משקעי העבר, להניח בצד את החרמות האישיים ולהקים ממשלה ציונית רחבה ויציבה. גרירת המדינה למערכת בחירות חדשה, יקרה ומפלגת? אל תעלו את זה אפילו על הדעת. זה הזמן לשבת ביחד עד שיצא עשן לבן. גלו אחריות ועבדו יחד למען ביטחון ישראל ועתידנו כאן.
הפערים בין הסקרים גדולים מכדי לנבא את תוצאות הבחירות, וכמעט כל תוצאה אפשרית. כשתעמדו מאחורי הפרגוד, עצמו עיניים לעשר שניות ונסו לחשוב מה הפתק שתשימו בקלפי מייצג. אלה אולי מילים גבוהות, אבל בחירות הן הזיקוק של הדמוקרטיה כולה. רגע אחד שבו אתה או את נותנים את הכוח לאנשים שינהלו את חייכם בשנים הקרובות. אל יקל הדבר בעיניכם. דורות של יהודים היו נותנים הרבה מאוד כדי שיתאפשר להם לעצב את הגוף המחוקק של המדינה היהודית. לנו יש פריבילגיה לכך: הכניסו לקלפי פתק שמחויב להמשיך אותה.
עוד טורים של אריאל שנבל
