ב־27 באוקטובר 2026, ט"ז חשוון תשפ"ז, אלך לקלפי שליד ביתי ואשלשל לתיבה פתק ועליו האותיות "זך". אצביע בעזרת השם למפלגת "הציבור החרדי". לא, זו לא הטרלה, לא ניסיון להיות פתית שלג או כל דבר אחר שכבר אמרו לי אנשים שסיפרתי להם על כוונתי זו.
יש הרבה נושאים בוערים בסדר היום הישראלי. אם ננסה לשקלל את כולם, כנראה לא נלך להצביע. לרוב המוחלט של האנשים אין מפלגה שמתאימה להם במאה אחוז. מה עושים? אפשרות אחת היא להתפשר, ולבחור במפלגה שהכי קרובה לדעותיך. לגיטימי. אפשרות שנייה היא להתמקד בסוגיה החשובה ביותר, ולבחור במפלגה שמייצגת את הפתרון הראוי ביותר בעיניך לסוגיה הזאת. בעיניי, הסוגייה החשובה ביותר היא סיום שלטון העסקנות החרדית על מדינת ישראל. השליטה הזו הרסנית לכלכלה הישראלית ולמוסר הלאומי, והיא בעיניי האיום הקיומי המרכזי על מדינת ישראל. תזכורת: האיומים הקיומיים תמיד הגיעו אלינו מבפנים. התוספת מבחוץ הייתה רק המכה בפטיש.
בהינתן זאת, מפלגות הקואליציה אפילו לא מתחילות להיכנס לרשימת האופציות שלי. הן הפכו למשתפי הפעולה הנרצעים ביותר של העסקנות החרדית. כדי לשמר את "הגוש הקדוש", מפלגות הימין נכנעות לכל גחמה עסקנית חרדית. שטיקים וטריקים, תקציבים ייעודיים ללא פיקוח, הכשרת מוסדות ללא לימודי ליבה וגם הנצחת האפליה בין דם לדם - הכול עובר, העיקר שהגוש יחיה. המחשבה שסמוטריץ', נתניהו או מי מחבריהם יעמדו פתאום על רגליהם האחוריות ויגידו לעסקנים "עד כאן" היא למרבה הצער בדיחה עצובה. זה לא יקרה במשמרת שלהם.
הכי מעניין
אל תטעו לחשוב שאני מוצא נחמה גדולה באופוזיציה. את מפלגות המרכז־שמאל מניעה פוזיציה אחת בלבד, "רק לא ביבי". מצטער, לא השתכנעתי שאיזנקוט, בנט או ליברמן לא ירוצו לחתום על הסכם קואליציוני שכולל את הסיעות החרדיות, לו רק ייפתח להם חלון להרכבת ממשלה. "עמך ישראל" הייתה אופציה במשך כמה שעות, עד שעופר וינטר – באחד המהלכים שמתחרים על תואר המהלך הפוליטי התמוה והגרוע של מערכת הבחירות הזו, לצד החיבור בין בנט ללפיד – נשבע אמונים לנתניהו. תודה, עופר, מזה כבר יש לנו מספיק.
מי נשאר? מלבד הכוכבית שנגיע אליה עוד מעט, מפלגת "הציבור החרדי". כן, המפלגה הזו רוצה שתלמידי ישיבה ימשיכו ללמוד. גם אני. נדמה לי שרוב הציבור הישראלי מסכים ואפילו רוצה בלומדי תורה לשמה. הבעיה היא המינון, וב"ציבור החרדי" מצהירים שוב ושוב שמי שלא לומד יתגייס. הסעיף הזה לבדו עשוי להציל את הכלכלה הישראלית, משום שיגרום לאדוות חיוביות רבות.
השקת מפלגת הציבור החרדי | צילום: מייקל כ"ץ
"השתגעת? אתה זורק את הקול שלך לפח! הם לא יעברו את אחוז החסימה!". ובכן, חדשות: הסיכוי שהם לא יעברו את אחוז החסימה לא מפחיד אותי. אפילו להפך. לא כל קול בקלפי נמדד רק במנדטים. יש תהליכים עמוקים בהרבה, ויש משמעות דרמטית לשאלה איך המפלגה הזו תסיים את יום הבחירות: האם תגרד שברירי אחוז ותרד לתהום הנשייה, ויחד איתה גם ייעלם סיכוי אמיתי לשינוי בחברה החרדית, או שתשיג, למשל, שני אחוזים מהקולות. במקרה כזה תתרחש כאן רעידת אדמה. כי זה אומר שעשרות אלפי חרדים וישראלים אומרים לעסקנים - אתם כבר לא הבעלים שלנו, הטאבו נשבר. שני אחוזים יוכיחו לציבור חרדי רחב שעובד, שרוצה להתגייס, שמאס בדיקטטורה העסקנית, שיש אלטרנטיבה אמיתית. ומכיוון שככל הנראה נלך שוב לבחירות, ודי בקרוב, שני אחוזים היום הם לגמרי בסיס לארבעה או חמישה מנדטים מחר. שבירת המונופול העסקני מבפנים, מתוך המגזר החרדי עצמו, היא הדרך הנכונה לעשות מה שחובה לעשות.
"אבל אתה דתי־לאומי, איך תצביע למפלגה חרדית?". השבוע הנחיתי פאנל פוליטי בקבוצת יבנה, וח"כ שמחה רוטמן סיפר שם שלמפלגת הציונות הדתית יש לא מעט מצביעים חרדים. מפלגת "עמך ישראל" מתגאה תדיר במצביעיה הערבים. חרדים רבים מצביעים בגלוי לאיתמר בן־גביר ולא מתנצלים לרגע. עזבו את זה – יש אנשים שלא גרים בגב ההר ומצביעים לסמוטריץ' ולמפלגתו. הזהות המגזרית של הפתק פחות מעניינת אותי, האומץ שהוא מייצג מעניין אותי הרבה יותר.
* הנה, הגענו לכוכבית המיוחלת. קיים עדיין סיכוי שאשנה את דעתי ברגע האחרון ואצביע למפלגה של יועז הנדל וירון זליכה. לפני שחילי טרופר פירק את השותפות עם הנדל, זו הייתה אחת האפשרויות בעיניי. עכשיו קצת פחות. לא בגלל הנדל, שאני מאמין לו ושמציב את נושא העסקנות החרדית בראש מעייניו. את זליכה אני לא מכיר מספיק, ולא השתכנעתי שהוא לא יפרק את השותפות עם הנדל יום אחרי הבחירות ויקפוץ על עגלת ממשלת נתניהו הבאה. לא נותר עוד הרבה זמן לשכנע אותי, והאמת היא שמיום ליום ההחלטה להצביע למפלגת "הציבור החרדי" נשמעת לי יותר ויותר נכונה.
אם גם אתם חשבתם על זה – הנה מה שהכי חשוב שתדעו: הפחד מאחוז החסימה מובן לגמרי, אבל הוא גם ההגדרה המילונית לנבואה שמגשימה את עצמה. אם כל מי ששמעתי ממנו כי "הציבור החרדי" היא אופציה בשבילו אבל הוא חושש שקולו ייזרק לפח אכן יצביע לה, ואם לא נתעסק בניבוי ופשוט נצביע לפי צו מצפוננו, המפלגה החשובה וההיסטורית הזו תהיה הפתעת הבחירות.
לעוד טורים של אריאל שנבל
