מתחם הכנסת עובר החודש גל שיפוצים נרחב, תוך ניצול מיטבי של פגרת הבחירות. אפילו בית הכנסת של הכנסת משתפץ והולך, אולי על סמך הנחה סמויה שהח"כים החדשים יתפללו יותר. גננים חרוצים שתלו ביום שלישי מאות פרחי אמנון ותמר ליד שער פלומבו. טרקטורון כיסוח הפיץ ניחוחות של דשא גזום תחת שמי הסתיו הבהירים של ירושלים, בהירים מדי. איפה הגשם? החזאים הרי הבטיחו סתיו רטוב במיוחד. האם זה רמז שמיימי לגורל הסקרים?
| צילום: איור: שי צ'רקה
אנשי משמר הכנסת, הוזהרתי מראש, עצבניים קצת בגלל הבחירות, שאויבינו ישמחו לשבש. כל אישורי הכניסה הקבועים בטלים, נאמר לי. בסוף זה לא היה נכון, אבל אווירת הדריכות במתחם אכן ניתנה למישוש. אגפים שלמים בבניין עברו הסבת חירום ארכיטקטונית לצורך אכלוסם של עובדי ועדת הבחירות המרכזית. מתחמי עץ מגודרים נבנו בקומת הוועדות, שולחנות גדולים נפרסו, עמדות שידור הוצבו. כמעט בכל פינה נערכו תדרוכים לעובדים, אשר יעמלו פה קשות בשבוע הבא, בעיקר אחרי סגירת הקלפיות.
למשך יום־יומיים ועדת הבחירות תהיה המעסיק הממשלתי הגדול במדינה, אחרי צה"ל ומשרד החינוך. 100 אלף עובדים מטעמה ינהלו את ועדות הקלפי, יספרו קולות וידאגו לטוהר הבחירות. שבוע אחר כך יוגשו התוצאות הרשמיות לנשיא, ואז תשוב הוועדה בהדרגה לגודלה הטבעי, 40 עובדים בלבד, בעזרת השם למשך ארבע שנים תמימות כמעט.
הכי מעניין
ככל שהדברים תלויים בוועדה עצמה, לא תהיה לאיש בישראל אמתלה לדרוש סיבוב הצבעה נוסף בטענה שמשהו השתבש בהצבעה המקורית. מעצבי דעת קהל שהתריעו בגרון ניחר מפני קנוניה לדחיית הסיבוב הזה, ייאלצו להתנצל או לקוות שנשכח את התרעותיהם. הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ערוכה ומוכנה להרכבת פרלמנט טרי. אפילו עטי הכתיבה של חברי ועדות הקלפי עברו מבחן תקינות לפני שנשלחו ליעדיהם השונים ברחבי הארץ. ככל הידוע, עוד לא נולד גאון הסייבר שיצליח להשבית אותם מרחוק.
גם פתקי ההצבעה חסינים מפני השתלטות עוינת. כאשר שופט בית המשפט העליון נעם סולברג החל לכהן כיושב ראש הוועדה ב־2023 הוא העלה רעיון של מעבר לחלופה דיגיטלית, אולם די מהר השתכנע שאין תחליף לשיטה הישנה והטובה. היא נהוגה ברוב המכריע של הדמוקרטיות, חלקן אחרי שהתנסו בשיטה חדשה והתחרטו. פתקי נייר מפריכים חשדות על זיוף במחשכי המחשב. מי שבכל זאת אוהב לחשוד יוכל לצפות בשידור המצולם של הליך ספירת המעטפות הכפולות, מאות אלפי פתקים, לראשונה בתולדות הבחירות כאן. כל חבר בצוות הסופרים ילבש אפוד בצבע מפלגתו, למען השקיפות. גם הקלפיות הרגילות יצולמו על ידי מפקחים מוסמכים.
"אין בדל חשש לפגיעה בטוהר הבחירות", חזר ואמר השופט סולברג השבוע. אחר כך הדגיש שוב: "אין צל צילו של חשש". בדבריו היה קורטוב של מחאה ועלבון. כמי שמקום עבודתו הקבוע הוא היכל הרשות השופטת, רשות מורמת מעם, סולברג אפוף התפעלות ממקצועיות המנגנון שחולש על 12 אלף קלפיות בין החרמון לאילת. בדיקות שערך מול ותיקי המנגנון העלו שגם בעבר לא היה עוגן עובדתי לאגדות על מתים שמגיעים בהמוניהם להצביע בריכוזים חרדיים. עם זאת, ברור לו שתפקידו הוא לא רק לוודא שהתוצאות לא יזויפו, אלא ש"לאחרון המצביעים לא יהיה ספק בדבר הזה", וזו משימה קשה פי כמה.
מימין ומשמאל עלולות לצוץ טרוניות אם תוצאות האמת יהיו רחוקות מהסקרים, שגם השבוע המשיכו להיות שונים זה מזה באופן חסר תקדים. אהוד ברק וחבריו כבר מארגנים מיליציית "גדעונים", המתעתדת להגן בגופה על הכנסת מפני פולשי ימין מדומיינים בנוסח הקפיטול האמריקני 2021. בימין עדיין מתקשים להשלים עם החלטת סולברג לאסור שימוש ביישומון שידווח בזמן אמת על מצביעים המתמהמהים להגיע לקלפי. יו"ר הוועדה לא יזם את הדיון המשפטי על גורל היישומון, אך משהוגשה לו עתירה נאלץ לדון בה ולפסוק בהתאם לחוק. בתוקף תפקידו עליו להקדיש שעות רבות לדיון בשלל עתירות, חלקן הגדול נוקדניות, חסרות תועלת ממשית. הכמות שלהן גדולה פי שלושה מאשר במערכת הבחירות הקודמת, ועוד לא הגענו ליום הבוחר עצמו.
מה יקרה אם תפרוץ מלחמה לפני יום הבוחר? 80 חברי כנסת מוסמכים להחליט על דחיית הבחירות. זה כבר קרה ב־1973, עוד לפני חקיקת הליך החירום הפרלמנטרי הזה.
ואם האיראנים יתקפו באותו יום? תקיפה שכזאת תוסרטה בכובד ראש יחד עם מאות תרחישי שיבוש נוספים, מאות, בדיונים משותפים של נציגי משטרת ישראל, שב"כ, צה"ל, מערך הסייבר ובכירי הוועדה. סולברג הוא הגורם היחיד במדינה שיהיה מוסמך להשעות את ההצבעה לשעות אחדות, אפילו ליממה שלמה, בהתאם להמלצת הצבא ולתרגולת שכולנו רכשנו במלחמות האחרונות: ריצה לממ"ד, המתנה להודעת ההרגעה, וחזרה לשגרה. כלומר, ההצבעה תתחדש אחרי הפוגה קצרה. במערכת הביטחון ובוועדה מסרבים לתת לאיראן תחושה ששניים־שלושה טילים מסוגלים להשבית בחירות בישראל.
להבדיל, גם תרחיש הקפיטול נבחן בקפידה, וההיערכות היא בהתאם. שוטרים רבים יוצבו ביום שלישי בקריית הממשלה והכנסת, על כל צרה שלא תבוא. מצד שני, סולברג נמנע מלשדר תחושה של עודף ביטחון עצמי ולומר שאין סיכוי בעולם שיקרה משהו. הכול יכול לקרות.
האם גם הוא סבור שאלו הן "הבחירות הגורליות ביותר בתולדות המדינה", כפי שנטען מדי ערב באולפנים? ובכן, חשוב לו להשיב לשואלים שדעתו בנדון אינה מבוססת על עובדות יותר מדעתו של כל אזרח אחר, אך הוא אכן סבור שאלו "בחירות חשובות מאוד מאוד". מצד שני, עיון בפרוטוקולים של ועדות קודמות גילה לו שכל יושבי הראש פתחו את הישיבה הראשונה באמירה ש"מערכת בחירות כזאת עוד לא הייתה". אבל אם יורשה לי, במקרה של סולברג זה נכון. איתרע מזלו והוא כיהן כמפקח התורן של מערכת בחירות שהתמתחה על פני קדנציה שלמה; בגלל המלחמה, בגלל החטופים וכמובן בגלל הרפורמה המשפטית. כל בכירי מערכת המשפט יצאו ניזוקים ממנה, גם הוא.
דעת המיעוט השמרנית שלו בפסיקות בג"ציות מתוקשרות המיטה עליו ביקורת ממתחמי קפלן, ובסופו של דבר לא העניקה לו חנינה ממעוזי השמרנות. אין צורך בשיקוף רנטגן כדי להבין שהוא עדיין פגוע מהמתקפות הכעורות עליו בערוצי ימין מסוימים, וכמובן מהפשיטה החרדית על ביתו שבאלון־שבות לפני חודשים אחדים. אבל מה הוא היה יכול לעשות אחרת? השקפת עולמו לא השתנתה מאז לבש את הגלימה השחורה, אלא שהעולם עצמו השתנה. פתאום גם סולברג נחשב לימני מחמד. קשה לו עם זה, אבל לא עד כדי כניעה. לפני שבוע השתתף במפגש נדיר של נציגי המכון לדמוקרטיה ופורום קהלת, הפציר בהם לשפוך מים על מדורת המחלוקת בעם, לא שֶמֶן, ו"להשמיע קול ברור, מדויק ואמיץ, גם כאשר הדבר אינו פופולרי בקרב מי שמזוהים עמנו".
כדרכו הוא הוסיף דברי תורה, והפעם דווקא בשבח המחלוקת. "כל התורה כולה נקראת שירה", ציטט השופט את דברי הרב יחיאל מיכל אפשטיין, אך "תפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה".
לעוד טורים של חגי סגל
