נפתח בגילוי נאות: אין לי מושג לאיזו מפלגה הצבעתי ברבות ממערכות הבחירות ב־28 השנים האחרונות. לא מדובר בגרסה משונה של מחלת השכחה; גם ברגע ששלשלתי את הפתק לתיבת הקלפי לא ידעתי מה האותיות המופיעות בו.
נשמע לכם מוזר? אני דווקא מרגיש עם זה מצוין, ואפילו מאמין שהשיטה שמצאתי יכולה לסייע להרבה מאוד אנשים.
גם בעוד שבוע וחצי, לפי כל ההערכות, צפויים להיות בינינו מאות אלפי מתלבטים. לרבים מהם מעשה ההצבעה הפך טעון רגשית. קשה להם להתמודד עם ההרגשה שעתיד האומה מונח על כתפיהם.
הכי מעניין
העומס הרגשי גובה מחיר כבד: ויכוחים פוליטיים גולשים לנתק בין חברים ובני משפחה, הפוליטיקה הופכת לחזות הכול, והפרופורציות הולכות לאיבוד.
לעיתים הקושי הוא בלב פנימה. אדם עומד מול שני פתקים של מפלגות שקרובות להשקפת עולמו, והחובה להכריע גובה ממנו מחיר.
כדי לעזור למתלבטים להשתחרר מהקושי ולהחזיר את האירוע לממדיו הטבעיים, קבלו את השיטה שפיתחתי לפני שנים: "הצבעה קוונטית".
התהליך הוא כזה: נכנסים מאחורי הפרגוד ולוקחים שני פתקים (אפשר גם שלושה), אחד של כל מפלגה המעורבת בהתלבטות. שמים את הידיים מאחורי הגב, ומתחילים לערבב את הפתקים כמה שניות, עד שהמוח מאבד את המעקב ולא זוכרים איזה פתק נמצא באיזו יד.
בשלב הזה דוחפים פתק אחד לכיס, בלי להסתכל. את הפתק השני, בלי לראות, מכניסים למעטפת ההצבעה. סוגרים אותה, משלשלים לתיבת הקלפי, ובחוץ שולפים את הפתק שנותר בכיס, מועכים אותו בלי להביט בו, וזורקים לפח.
כך אני מסיים את יום הבחירות, כשאני יודע שהצבעתי למפלגה הראויה בעיניי - אבל אין לי מושג מי זו הייתה, ולעולם גם לא יהיה לי. ההצבעה העיוורת למחצה משחררת אותי מחיבור רגשי לפתק, והעול המוסרי הכבד מוחלף בפעולה פשוטה. זו הדרך לחלק קול אחד לשני חצאים, מחשבתית גם אם לא מעשית. אפשרות נוספת להבין את זה היא השארת מקום ליד ההשגחה, ואם אתם פחות מאמינים - ליד הגורל או לסטטיסטיקה הגדולה.
עוד כתבות בנושא
למה לעשות את זה? מעבר להקלת המעמסה המוסרית והעברת ההכרעה לכוח עליון כזה או אחר, יש בכך גם הפנמה של מהותה האמיתית של פעולת ההצבעה. מכירים את נדנדות "עלה ורד" בגני משחקים? בכל צד יושב ילד, וכשהילד בצד האחד יורד הילד בצד השני עולה.
מערכת בחירות דומה במידה רבה לנדנדה כזו. ביום הבוחר המדינה מעניקה לכל אזרח אבן חצץ אחת שהוא רשאי להניח על הנדנדה הפוליטית הגדולה שלנו. כשתניחו את האבן שלכם, לנדנדה לא יקרה כלום. היא לא תזוז כהוא זה. רק כשהמוני אנשים מניחים את האבן שלהם, איש־איש בנקודה הרצויה לו, הנדנדה נוטה לכיוון זה או אחר.
מכיוון שביד שלכם יש רק אבן אחת, השאלה אם תניחו אותה שלושה סנטימטרים ימינה או שמאלה אינה משנה הרבה. תוצאת הבחירות היא נגזרת של הצטברות המסות הגדולות.
היו בישראל מערכות בחירות מכריעות והרות גורל, וייתכן מאוד שגם הבחירות הקרובות הן כאלה. התוצאה הכללית היא אירוע מכונן. אבל החשיבות של התוצאה הכללית לא הופכת את הפתק שלכם למכריע. אף החלטה לא תיחתך על חודו של פתק אחד.
זה לא אומר שההצבעה אינה חשובה. אם אזרחים רבים ישמרו את אבני החצץ בכיס, הנדנדה לא תשקף את רצון העם. אסור לזלזל בחובה להניח את האבן. אבל בשביל האדם האחד, המיקום המדויק שבו יניח את האבן אינו מצדיק את ייסורי הנפש.
לכו לקלפי, הניחו את האבן שלכם – בהחלטה חותכת או בהצבעה קוונטית – והמשיכו בחייכם. אל תאבדו שעות שינה ואל תאבדו חברים. הנדנדה כבר תסתדר.
לעוד טורים של גדעון דוקוב
