מוקדם יותר היום (שלישי) כינסו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ויו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה רוטמן, תדרוך עיתונאים לקראת הצגת תוכניתם למערכת המשפט. במשך כשעה וחצי, כששקופיות מתחלפות על המסך במקביל לדבריהם, הציגו השניים את תוכנית "חוק וצדק" בגרסתה המשופרת, לאחר שכבר הציגו אותה במסיבת עיתונאים לקראת בחירות 2022.
העיתונאים כמעט לא הספיקו לעשות את מלאכתם ולשאול על סעיפיה הרבים של התוכנית, וכבר פורסם מטעם סמוטריץ' סרטון שהופק באמצעות בינה מלאכותית, ובו נראים שופטי בית המשפט העליון מפגינים עם שלטים שעליהם נכתב "לא סמוטריץ'", ונגררים בכוח מההפגנה כאחרוני הקפלניסטים.
הסרטון עורר תגובות רבות. איזנקוט גינה אותו והאשים את סמוטריץ' ורוטמן כי "הם לא למדו כלום מה־7.10". נפתלי בנט הסתפק בציטוט מדברי משה בספר שמות: "ויאמר לרשע: למה תכה רעך", ויאיר גולן כינה את הסרטון "הסתה מסוכנת והתרת דם".
הכי מעניין
דומני שהשלושה הגזימו, בייחוד כאשר בסרטון נראים השופטים בסך הכול מפגינים, והכוח שמופעל כלפיהם הוא כוח אכיפה מן הסוג שכל מדינה ריבונית, גם דמוקרטית, מחזיקה בו. ובכל זאת, סמוטריץ' שגה.
נתחיל מההתחלה. לכל פוליטיקאי בזירה שבה הוא מתמודד יש שתי זרועות שבאמצעותן הוא נדרש לגייס את אהדת הקהל, בוודאי בתקופת בחירות. הזרוע הראשונה היא מעשית: הדברים שכבר עשה, לצד המצע והחזון שהוא מבטיח לקדם. הזרוע השנייה היא התדמית, התחושה שהוא מעורר אצל הציבור והאופן שבו הוא מזוהה בתודעה הציבורית והתקשורתית.
עוד כתבות בנושא
לצערי, יש לא מעט פוליטיקאים עם תדמית מתוחזקת היטב ומעט מדי עשייה, ויש גם כאלה שנמצאים בצד ההפוך. אבל בל נטעה: מי שיש לו עשייה חשובה ותדמית גרועה אינו יכול להסתפק בעשייה עצמה. הוא עושה רק חצי עבודה.
נחזור לשתי הזרועות. במערכת הבחירות הזו חלק מהמפלגות בחרו להציג הבטחות לעתיד, חלק הציגו את מה שכבר עשו, וחלק פרסו תוכניות מפורטות. לצערי, חלק מהתוכניות, לעיתים דווקא אלו שמגיעות מגוש "השינוי", אינן אלא העתקה של תוכניות קיימות, בלי בשורה של ממש. במקרה הרע, תוכנית יכולה לכלול שקפים רבים במצגת או עמודי A4 רבים, ועדיין לא לומר הרבה. במערכת הבחירות הנוכחית, לצד תוכניות ראויות, יש גם תוכניות טובות פחות.
בתוכנית של סמוטריץ' ורוטמן יש היגיון רב. היא מחולקת לשבעה סעיפים, שכל אחד מהם מפורט לתתי־סעיפים. על חלקם כבר סומן "וי" בקדנציה הנוכחית, ורובם עדיין ממתינים על המדף לביצוע. דווקא משום שמדובר, בעיניי, בתוכנית איכותית, הסרטון צורם עוד יותר.
"אמורים להיות מנהיגי ציבור, אבל לא בקיאים בפרטים". שמחה רוטמן ובצלאל סמוטריץ' | צילום: יונתן זינדל - פלאש 90
אולי זו טקטיקה שמתאימה יותר למפלגות פופוליסטיות, בניסיון לעלות לסדר היום. בשורה התחתונה, תוכנית הדגל של הציונות הדתית מתוארת בתוך שניות ספורות באמצעות פרובוקציה שמאפילה עליה, דווקא כשיש לה מה להציע. הסרטון אמנם מציג שלושה סעיפים מתוך התוכנית כולה, אבל את העטיפה רואים קודם, וזה כמובן מכוון.
זו לא הפעם הראשונה שסמוטריץ' מייצר לעצמו נזק בקמפיין. לפני כמה שבועות הוא הסתבך גם בקמפיין המילואימניקים, כשניסה לצחוק איתם ותיאר מילואימניק שחוזר הביתה ופוגש אדישות גוברת מצד אשתו, שמצווה עליו להוציא את הזבל. המסר היה שבשנה הבאה כבר לא יהיו מילואים, ואף אחד לא יתרגש כשתחזור הביתה מהצבא. אלא שחלק מהמילואימניקים לא הרגישו שצוחקים איתם, אלא עליהם.
ניכר שבמטה הציונות הדתית צריך להציב תמרור אזהרה ולהבהיר לכל המעורבים שקבלות אינן מספיקות. גם אם סמוטריץ', כשר האוצר, נתן מעל ומעבר למשרתי המילואים, וגם אם הוא משוכנע שעשה כל שביכולתו כדי להקל עליהם, כך לא מנהלים תדמית. למה לקפוץ ראש לתוך בור ריק שהצד השני רק מחכה שתיפול אליו? זו פשוט רשלנות תקשורתית.
עוד כתבות בנושא
נכון, את הסרטון הזה יזכרו. סמוטריץ', שאמר לעיתונאים בצהריים שעל זה יהיו הבחירות, בהחלט הצליח להעלות את הנושא לסדר היום. אבל באיזה מחיר? במחיר של תדמית פרובוקטיבית ומחרחרת ריב? הוא העלה את הנושא לסדר היום, אבל גם נתן למפלגות המרכז־שמאל בדיוק את מה שחיכו לו: הזדמנות לגנות סרטון אלים, ובאותה נשימה להשתמש בו לצרכים פוליטיים.
כמה חבל שמפלגה שיש לה עשייה מהקדנציה הקודמת וחזון לקדנציה הבאה נמצאת בפער כה גדול בין אלו לבין היכולת הפשוטה לתווך לציבור את השינויים שהיא מבקשת לעשות. התוכנית למערכת המשפט הושקה היום, הגיעה לגולשים רבים ברשת ועוררה תגובות רבות. אבל אחרי כל הסערה, נשאלת השאלה הפשוטה: מישהו בכלל יודע מה יש בה?
עוד כתבות בנושא
