גדי איזנקוט הצטנן קלות בתחילת השבוע. לא, לא בגלל גשמי הקיץ המפתיעים, בגלל המזגנים באולמות ובסלונים שבהם הוא פוגש את קהל הבוחרים. ככל שהסוקרים מיטיבים עימו והעיתונאים מאירים לו פנים, כך מתגברת הנהירה למפגשים הללו. בדימונה, למשל, לא נותר כיסא פנוי אחד באולם. גם בצפון היה מלא לפני שבוע. זה נראה כאילו הליכוד ויתר על המקומות האלה, הוא נשמע אומר.
אף על פי כן, אל תייחסו לו שאננות. במטה הבחירות שלו בפאתי רמת־השרון אפשר למשש את המתח. כן, הם במתח. חוץ ממתן כהנא רובם שם צעירים, חדשים בפוליטיקה, אך כבר יודעים שדעת הקהל נזילה יותר מכל בקבוק שמפניה שייפתח במוצאי הבחירות. הנה, אחרי גלישה ממושכת בסקרים, בנט מייצר רושם של התאוששות מסוימת, ליברמן חולם בקול על ראשות ממשלה, ונתניהו מצליח לדרדר את טלי גוטליב לירכתי רשימת הליכוד ולסלק את מאי גולן. כמעט כל חודש אלול ועונת החגים מפרידה בין עם ישראל ליום פתיחת הקלפיות. אפילו סגירת ההרשמה לכנסת עוד לפנינו.
עוד כתבות בנושא
הרמטכ"ל לשעבר, מועמד המפלגה המובילה בסקרים, נוטל שפופרת דבש, מטפטף ממנה במיומנות לתוך כוס התה שלפניו, וחוזר בקול צרוד משהו על הטענה האופוזיציונית, שהבחירות בסתיו הן הגורליות ביותר בתולדותינו. למרות פקפוקיי האישיים בהנחה הזו, אין ספק שהוא מאמין בה. גם האנשים סביבו. אילו פגשתי אותם על תקן של עיתונאי זר הייתי כותב שיותר חשוב להם להדיח את השלטון הנוכחי, הנורא לדעתם, מאשר לרשת אותו, אבל ברור לי שהם והבוס משתוקקים לשני הדברים כאחד. גדי, כך הם קוראים לו, רוצה להיות ראש ממשלה ומשוכנע שיוכל למלא היטב את התפקיד.
הכי מעניין
"טוב שידעו אויבינו מבחוץ כי ליד הגה הביטחון של ישראל עומד אדם שאין לנצחו", מכריזה מודעת בחירות עתיקה של מפא"י המוצבת בחדרו הקטן. לוי אשכול אמר זאת על בן־גוריון בשנת הבחירות 1961. שתי הצלחות ביטחוניות גדולות היו רשומות אז על שמו של ראש הממשלה הראשון: מלחמת העצמאות ומבצע קדש. מה הן ההצלחות של איזנקוט? הוא אומנם היה הרמטכ"ל שהצליח לכבות בדרכו השקטה את אינתיפאדת הסכינים, ומפקד איו"ש בעת דעיכתה של אינתיפאדת האוטובוסים המתפוצצים, אבל גם בתוך גוש השינוי טוענים שאין לו ניסיון מדיני ואזרחי.
| צילום: איור: שי צ'רקה
ובכן, איזנקוט סבור שיש באמתחתו תשובה ניצחת להתרסה הזו: כרמטכ"ל, כאלוף וכמזכירם הצבאי של שני ראשי ממשלה (ברק ושרון) הוא נכח בישיבות קבינט רבות. במשך כשנה וחצי היה חבר בקבינט המלחמה של נתניהו. לפחות עשר פעמים השתתף בפגישות בבית הלבן עם נשיאי ארצות הברית. וחוץ מזה, גנץ לא היה אפילו שעה בפוליטיקה כשמתחריו העכשוויים של איזנקוט בגוש המליצו עליו לראשות הממשלה. בסביבתו מעירים שגם בבודפשט נבחר לא מכבר ראש ממשלה חסר ניסיון מיניסטריאלי, לתשומת ליבם של אלה שהתלהבו פה בקולי קולות מהמודל ההונגרי.
על שולחנו של יושב־ראש מפלגת ישר נערמות תוכניות עבודה פרטניות לממשלה שהוא מקווה להקים. השבוע פרסם תוכנית לשיקום הצפון, וכן מסמך בן חמישה עמודים לקראת רפורמה בקליטת עלייה. "העוצמה של ישראל הייתה ותמיד תהיה בקיבוץ גלויות", הוא מצוטט שם בסגנון בן־גוריון, דמות המופת ההיסטורית שלו. ליו"ר מפלגת ישר יש הדרת כבוד למילה הכתובה ויחס של רצינות תהומית לתכנונים מוקדמים. בלי ספק הוא גם מונע על ידי תחושת שליחות עמוקה לתיקון עולם וארץ. אך למה להיתמם? המכשול העיקרי שעדיין מפריד בינו ובין ראשות הממשלה אינו טיב תוכניותיו הלאומיות, גם לא כוונותיו הטובות, אלא מידת יכולתו להפיג את החששות של כמאתיים אלף מצביעי ימין מתלבטים מפני השקפותיו המדיניות. לכן בזמן הקרוב יתאמץ לשכנע אותם שממשלתו לא תקים מדינה פלסטינית ולא תתנכל להתנחלויות חוקיות. אולי אף יכריז כי יאיר גולן לא ישמש שר הביטחון בממשלתו.
"כל מי שרוצה הסדר קבע עם הפלסטינים בזמן הקרוב שוגה שגיאה חמורה", מתנער איזנקוט בחוגי בית מהשמאלנים, מזכיר שבניגוד לנתניהו מעולם לא הביע תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, וכרמטכ"ל התנגד בתוקף לכניסת פועלים מעזה כל עוד חמאס החזיק בגופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול. הוא שולל את הסעיף המביך בעסקת החטופים אשתקד, "יצירת נתיב אמין למדינה פלסטינית". אחותו גרה ברבבה, והאגף הזה במשפחה טורח לוודא מולו באופן שוטף שהוא לא שובר שמאלה. על המדף בחדרו מוצב תצלום של בנו גל עם חברו המתנחל איל מאיר ברקוביץ', שנפלו יחדיו במלחמה. רק השבוע ביקר בבקעת הירדן ונפגש עם ראש המועצה דוד אלחייני. לפני חודשים אחדים התארח בשומרון אצל יוסי דגן.
דא עקא, דיבורי ההיפרדות שלו מהפלסטינים לוטים בערפל: כיצד אפשר להיפרד בלי לחלק את הארץ? האם אחרי ארבע שנות סמוטריץ', יגיע לקיצו תור הזהב של יישובי גב ההר והחוות? האם יוכל לומר לטראמפ "לא" במידת הצורך? ועוד ועוד שאלות שאולי יפוצחו בראיונות איתו לקראת הבחירות, ואולי יישארו כתעלומה שכל איש ימין מתלבט ייאלץ לפצח בכוחות עצמו עד 27 באוקטובר.
תעלומה שכבר פוצחה נוגעת לשיתוף הפעולה העתידי בין איזנקוט לרע"ם. איזנקוט למעשה אישר שבלית ברירה הוא אכן יסתייע בעקיפין במנסור עבאס ושות'. ליברמן ובנט מבטיחים שלא יסתמכו עליו, איזנקוט הבהיר שכן. גם בנושא החרדי הוא מאמץ רטוריקה שונה וסבירה יותר מזו של עמיתיו לגוש, שמתחייבים לגייס צ'יק־צ'ק את כל החרדים, ולנתק אותם כליל מברזי התקציב. יו"ר ישר נרתע מסיסמאות ומהבטחות שמיימיות שיחזרו אליו כבומרנג. כשתהיתי אם במוצאי הבחירות נשמע ממנו דיבורים נוסח אהוד ברק 99' על שחר של יום חדש, נתקלתי בנענוע ראש נחרץ מצד לצד.