לאחר מדד הח"כים שאינם שרים במפלגת הליכוד, הרחבנו את הבדיקה לכלל חברי הכנסת במשכן. מי נכח יותר ומי פחות? מי עבד כדי לקדם חקיקה ולהוביל נושאים שלשמם הוא נבחר לסדר היום, מי אתגר את משרדי הממשלה ופיקח עליהם? יצאנו לבדוק.
המדדים נלקחו מאתר "זמן כנסת" והם מדדים כמותיים בלבד. הנתונים מוסברים כאן כדי לייצר השוואה הוגנת בין תפקידים שונים במשכן או תקופות כהונה שונות כפועל יוצא של החוק הנורווגי.
המדד הראשון הוא נוכחות חברי הכנסת במשכן. כאן, קוטף את המקום הראשון יו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), עם 7,597 שעות בכנסת הנוכחית, אחריו ח"כ ינון אזולאי (ש"ס) עם 6,793 שעות.
הכי מעניין
במקום השלישי ח"כ עמית הלוי (הליכוד) עם 6,231, ובפער קטן אחריו, יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ, גם כן ממפלגת הליכוד, עם 6,212 שעות.
במקום החמישי, ראשונה מהאופוזיציה, ח"כ מירב כהן ממפלגת "ביחד" עם 6,175 שעות בכנסת הנוכחית, ולאחריה יו"ר הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה, עם 6,066 שעות.
משמעות הדבר בחלוקה ממוצעת היא נוכחות של 168 שעות בחודש במקרה של רוטמן, ועד 135 שעות חודשיות במקרה של אוחנה, וזה בלי סיורים בשטח ואירועים מחוץ למשכן.
עוד כתבות בנושא
אבל בצד השני של הרשימה הנתונים כמובן אחרים. לפני שניגש לתחתית הרשימה יש לציין כי את שני המקומות האחרונים מאיישים חברי כנסת שנכנסו לפני מספר ימים או מספר שבועות לכנסת במסגרת החוק הנורווגי, ולפניהם במקום ה-118, ח"כ אריה דרעי, ששימש בשלושה תפקידי שר בתחילת הקנדציה ועד היום כמשקיף בקבינט - כך שבמקומות האחרונים קשה להבחין באנשים שאינם שרים לשעבר או בהווה, או שכיהנו קדנציה מלאה.
אבל כשעוברים את כל אלו עם התירוצים ניתן להבחין במקום ה-102 ביו"ר האופוזיציה יאיר לפיד עם 1,738 שעות משכן ב-4 השנים האחרונות, יו"ר כחול לבן, בני גנץ, במקום ה-99 עם 1,935 שעות. במקום ה-97 עם 1993 שעות בכנסת הנוכחית יו"ר מפלגת רע"ם, ח"כ מנסור עבאס, ובמקום ה-94 חבר מפלגתו וואליד טאהא עם 2,217 שעות.
מעט מעליו עם 2,223 שעות, מאיישת את המקום ה-93 ח"כ מיכל שיר סגמן ממפלגת ביחד (יש עתיד), ובמקום ה-88 ח"כ קטי שטרית ממפלגת הליכוד עם 2,476 שעות.
המדד החשוב מנוכחות בכנסת הוא נוכחות בוועדות. העבודה שנדרשת מכל פרלמטר והכלי הכי בסיסי לקדם מדיניות, חוקים ונושאים לסדר היום. ההגעה לדיונים מאפשרת שיח חשוב, פיקוח על משרדי הממשלה, ופגישה עם האזרח פנים אל פנים כשבידך כלי משמעותי לעזור לו.
במדד הזה מצטיין ח"כ ולדימיר בליאק במקום הראשון ממפלגת ביחד (יש עתיד) עם נוכחות ב-1,303 דיונים בקדנציה הנוכחית. במקום השני ח"כ ינון אזולאי (ש"ס) עם 1,207 דיונים.
במקום השלישי ח"כ גלעד קריב (הדמוקרטים) עם נוכחות ב-1,088 דיונים, ובמקום הרביעי בנוכחות במספר דיונים הוא יו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) עם 1,058 דיונים בהשתתפותו.
את המקום החמישי והשישי מאיישים ח"כ אלי דלל (הליכוד) עם 944 דיונים וח"כ נאור שירי (ביחד - יש עתיד) עם 893 דיונים.
ומי מגיע הכי מעט? כאמור בתחתית הרשימה הכמותית נמצאים שרים, שאינם מחויבים להגיע לכל הדיונים ומגיעים לעיתים רחוקות לדיון מרכזי בתחום עיסוקם, וחברי כנסת שלא כיהנו במשך כל הכנסת ירדו גם הם מהדירוג הכמותי הבסיסי.
בשונה ממדד הנוכחות, נוכו מהרשימה גם יו"רי המפלגות (לפיד, גנץ, ליברמן ועבאס) שרשמו נוכחות נמוכה, ושני חברי כנסת מכהנים בלטו בהיעדרם בועדות לאורך כל הקדנציה: למקום ה-96 בנוכחות בדיוני ועדות בכנסת הגיע ח"כ אבי מעוז (נעם לישראל), עם 54 הופעות בדיונים, ובמקום ה-84 ח"כ חילי טרופר עם 162 דיונים.
המשמעות של 54 הופעות היא להגיע לדיון בערך פעם בחודש בכנסת, 162 פעמים בקנדציה משמעותן להופיע בדיון בערך אחת לשבוע וחצי בממוצע, כאשר בכנסת בשבוע סטנדרטי מתקיימים בערך 30 דיונים בשבוע.
המדד האחרון הוא השאילתות של חברי הכנסת. במדד הליכוד, שיאן המפלגה היה ח"כ עמית הלוי עם 27 שאילתות, שהבא אחריו היה ח"כ קלנר עם 8 שאילתות ופער עצום. ח"כ הלוי הוא גם שיאן הקואליציה כולה.
למען הדיוק, כלי השאילתות מאופיין ככלי אופוזיציוני, כי הוא הכלי היעיל ביותר לפיקוח על משרדי הממשלה כאשר אין לך קשר בלתי פורמלי עם השר הממונה. כך את המקומות הראשונים מאיישים חברי האופוזיציה:
במקום הראשון ח"כ איימן עודה (חד"ש-תע"ל) עם 133 שאילתות, במקום השני ח"כ עופר כסיף (חד"ש-תע"ל) עם 125 שאילתות, אחריהם במקום השלישי ח"כ נאור שירי (יש עתיד) עם 123 שאילתות.
נעמה לזימי (הדמוקרטים) במקום הרביעי עם 102 שאילתות, אחריה ח"כ אחמד טיבי עם 98, וכמוהו ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן).
הנתונים כולם זמינים לכל דורש, המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לבדוק מי בא לעבוד בשביל הבוחר שלו, ומי פחות.