בימים הגורליים לפני הבחירות המקדימות בליכוד, הצפויות להתקיים ב־17 באוגוסט, יצאנו לבדוק בכלים כמותיים ופשוטים, הזמינים במאגר החקיקה הלאומי ובאתר "זמן הכנסת", מי מחברי הכנסת במפלגת השלטון עבד בשבילנו הכי הרבה בקדנציה הזו ומי פחות. כך ננסה לספק מצג מדויק של מלאכתם של הפוליטיקאים בליכוד לקראת ההתמודדות המחודשת שלהם בשורות המפלגה.
הבדיקה נערכה בניכוי שרי המפלגה וראש הממשלה, מכיוון שהישגיהם אינם נמדדים בעבודה הפרלמנטרית. המדדים נקבעים באופן כמותי בלבד, ומושפעים מנסיבות שונות וממיומנויות שונות, וגם מתפקידים שונים. בשורות הבאות נעמוד גם על טיבם של ההבדלים הללו, כדי לספק השוואה מדויקת ככל האפשר.
בהתעלם מהשרים ומחברי הכנסת המכהנים שלא יתמודדו בבחירות המקדימות, נותרנו עם 21 חברי כנסת: אביחי בוארון, יו"ר הקואליציה וראש ועדת הכנסת אופיר כץ, אושר שקלים, אלי דלל, אליהו רביבו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, אריאל קלנר, אתי עטיה, יו"ר ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט, דוד ביטן, יו"ר ועדת הכספים חנוך מילביצקי, טלי גוטליב, משה סעדה, משה פסל, ניסים ואטורי, עמית הלוי, עפיף עבד, צגה מלקו, קטי שטרית, שלום דנינו וששי גואטה.
הכי מעניין
למספרים במדדים שבדקנו אפשר לספק ניתוח מעמיק והסברים רבים. אפשר לרדת לשורשה של כל הצעת חוק ולבחון את מעורבותו של חבר הכנסת, להציץ בשאילתות וללמוד על בקיאותו של חבר הכנסת שהגיש אותה בפרטים הקטנים. אפשר גם להאזין לדיוני הוועדות ולבחון אם חברי הכנסת שהשתתפו בדיונים רק נרשמו בפרוטוקול ויצאו, או שלמדו את הנושא על בוריו כדי לקדם את המדיניות הרצויה להם. אבל המספרים היבשים עדיין מגוללים סיפור חלקי, ומלמדים מי עובד למען הציבור ומי עסוק בדברים אחרים, במשכן הכנסת או מחוצה לו.
השעות: עמית הלוי ויושבי הראש של הקואליציה והכנסת
המדד הפשוט ביותר לבדיקת מסירותו של חבר פרלמנט הוא שעות הנוכחות. במשכן הכנסת נכח עמית הלוי הכי הרבה מבין חברי הכנסת של הליכוד, עם 6,230 שעות בקדנציה האחרונה. אחריו, בפער של 18 שעות בלבד, היה אופיר כץ. אחריהם, במקום השלישי, עם 6,063 שעות, ניצב אמיר אוחנה. השניים האחרונים מוכיחים כי תפקידים פרלמנטריים מרכזיים מחייבים גם נוכחות מוגברת במשכן.
הלאה במורד הרשימה נמצאים במקום הרביעי ח"כ אתי עטיה, יו"ר הוועדה לעובדים זרים, עם 4,788 שעות. במקום החמישי עומד ח"כ משה סעדה עם 4,718 שעות, ואחריו ח"כ ביסמוט עם 4,629 שעות.
בתחתית הרשימה מצוי ח"כ עפיף עבד, שמספר השעות המועט שלו (1,132) נובע גם מכניסתו לכנסת רק לפני שנה וחצי. מקום אחד לפניו נמצאת ח"כ קטי שטרית, שהופיעה במשכן 2,476 שעות בלבד. מקום אחד מעליה, שניים לפני הסוף, נמצא משה פסל עם 3,117 שעות. לפניו ששי גואטה עם 3,177 שעות.
במקום ה־17 מתוך 21 מצאנו את יושב ראש הוועדה שנכח הכי פחות שעות בכנסת, יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ דוד ביטן, עם 3,411 שעות במשכן במשך הקדנציה כולה. ביטן, ב־180 השבועות של כהונת הכנסת, נכח בממוצע במשכן פחות מ־19 שעות בשבוע - נתון נמוך ליו"ר ועדה, שעיקר עבודתו בכנסת, בניהול דיונים ובקידום וחוקים.
הוועדות: מחמישה דיונים בשבוע ועד פחות מאחד
המדד השני שבדקנו בו את חברי הכנסת הוא נוכחותם בדיוני הוועדות. זו העבודה הכי פשוטה שחבר כנסת אמור לעשות – ללמוד את החומר, להציע תיקוני חקיקה ולקדם את הנושאים שחשובים לו בוועדות שהוא חבר בהן. המדד הזה, בשונה מהנוכחות, מלמד מעט יותר על העבודה המעשית של חברי הכנסת.
מצטיין הליכוד בקטגוריה הזו הוא ח"כ אלי דלל, עם 942 דיונים בנוכחותו בקדנציה האחרונה. אחריו בולט ח"כ ביטן, עם 828 דיונים. ח"כ מילביצקי מגיע לאחר מכן, עם 697 דיונים, ואז חברי הכנסת טלי גוטליב עם 671 ושלום דנינו עם 620 דיונים במקום החמישי.
לפני שמגיעים לתחתית הרשימה, שמככבים בה חברי כנסת רבים שכיהנו רק במסגרת החוק הנורבגי, יש לשקלל את הנתון המספרי כתלות בזמן הכהונה בכנסת. נציג את הנתונים המספריים מתחתית הרשימה בסדר עולה, עם תרגום להופעה ממוצעת בוועדות בהתאם לזמן הכהונה.
בתחתית הרשימה, במקום ה־20 (אמיר אוחנה, כיו"ר הכנסת, אינו רלוונטי לנוכחות בוועדות) נמצא ח"כ עפיף עבד, שכאמור מכהן בכנסת רק כשנה וחצי. בזמן הזה נכנס ח"כ עבד ל־37 ישיבות בלבד, ובחישוב פשוט הוא השתתף בדיון אחד בכל שלושה שבועות.
מעליו, במקום ה־19, נמצא משה פסל, עם 204 דיונים מאז מרץ 2023 - בערך דיון לשבוע. במקום ה־18 ניצב ח"כ בוארון עם 279 דיונים. הוא כיהן חצי שנה ולאחר מכן שנתיים וחודשיים, והגיע בממוצע בכל כהונתו לשני דיונים בשבוע. לשם השוואה, יו"ר הוועדה לפניות הציבור ח"כ אושר שקלים, המדורג במקום ה־17 עם 302 דיונים בכל זמן כהונתו, מגיע בממוצע לפחות משני דיונים בשבוע (1.7), לרבות הדיונים שהוא אמור לקיים בוועדה בראשותו.
השאילתות: הלוי שואל בלי הרף
במדד השאילתות מוביל שוב ח"כ עמית הלוי, שהגיש 27 שאילתות למשרדי הממשלה בקדנציה הנוכחית. אחריו בפער גדול מככב ח"כ אריאל קלנר עם שמונה שאילתות, ולמקום השלישי הגיע ח"כ בוארון עם שש שאילתות.
השאילתה היא כלי פרלמנטרי לא זוהר, אך מי שמשתמש בו יכול לשנות נהלים במשרדי הממשלה ולפקח היטב על עבודתה, כמצופה מחבר כנסת. הח"כים ביטן, סעדה, אופיר כץ, גואטה, ביסמוט, עבד ואוחנה לא השתמשו בכלי הזה בכל כהונת הכנסת.
יוזמות חקיקה: ראש הקואליציה מוביל
נעבור למספר הצעות החוק שיזם כל אחד מחברי הכנסת. שיאן החוקים בקטגוריה הזו הוא יושב ראש הקואליציה אופיר כץ, עם 13 חוקים שעברו ביוזמתו. בפער גדול אחריו נמצאים חברי הכנסת מילביצקי ועטיה, עם חמישה חוקים לכל אחד. אחריהם ניצבים חברי הכנסת קלנר והלוי עם ארבעה חוקים כל אחד.
בתחתית הרשימה מצויה ח"כ טלי גוטליב, שלא הצליחה לחוקק שום חוק שנכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. לפניה, במקומות 18־19, אפשר למצוא את חברי הכנסת שטרית ועבד, שהעבירו כל אחד חוק אחד בלבד בקדנציה הזו.
חקיקת יח"צ: אתי עטיה בראש
באותו ההקשר, מעניין להתייחס גם למספר הצעות החוק שחבר הכנסת תמך בחקיקתן כיוזם אך הן לא עברו. המדד מאפשר להביט על העבודה התקשורתית וגריפת הקרדיטים.
חשוב להדגיש שהגשת הצעת חוק, גם אם לא תעבור, סמלית וחשובה לעיתים. גם המאבק לחקיקה הוא בעל משמעות. אך הכלי הרגיש הזה הופך לעיתים לקרדום לחפור בו ולקבל באמצעותו סיקור, כדי לייצר מצג של מכונת הישגים מדומים שלא שינו דבר.
למקום הראשון כאן הגיעה ח"כ עטיה עם 163 הצעות חוק שיזמה ולא עברו, לעומת חמש שכן עברו. אחריה ניצב ח"כ רביבו עם 96 הצעות חוק שלא עברו, לעומת שלוש שכן.
במקום השלישי ניצב ח"כ בוארון, עם 94 הצעות חוק שלא עברו.