בשבוע שעבר פרסם קלמן ליבסקינד את המאמר "ימנים שימושיים". מתחת לתמונות של בנט, איזנקוט ואנוכי הייתה אזהרה חמורה לימין: אל תהיו אידיוטיים שימושיים של מתחזים. ליבסקינד אף נתן בנו סימנים, החל בעמדתנו לגבי המהפכה המשפטית וכלה בהתיישבות ביו"ש, כדי שכל אחד יוכל להחליט בעצמו (הוא לא באמת רצה שתחליטו בעצמכם, הוא כבר החליט בשבילכם) מי באמת במחנה הלאומי, ומי סתם מעמיד פנים כדי לגזול את קולותיכם.
עוד כתבות בנושא
ליבסקינד מצטט במאמרו משפט שאמרתי בפודקאסט של נדב פרי: "אני ציוני, פטריוט, ואני לא שמאלני". את השמאלנים זה הוציא מדעתם כי הם חשבו שרמזתי שאם אתה שמאלני אתה לא יכול להיות ציוני ופטריוט. את הימנים זה עצבן כי כל כך הרבה פעמים פמפמו להם שאני שמאלני, שהם לא טרחו לשאול אותי מה אני באמת חושב.
מה שאני באמת חושב הוא שליבסקינד החמיץ את העובדה ששני המושגים האלה - "הימין" ו"המחנה הלאומי" - כבר מזמן אינם חופפים ואינם זהים. גולדקנופף ואייכלר הם אולי חלק מהימין, אבל הם לא ציונים ולא לאומיים. אני לעומתם לא ימני, אלא איש המרכז הציוני שהוא בהחלט חלק מהמחנה הלאומי.
הכי מעניין
מה זה אומר? אני מאמין שהזכות שלנו על ארץ ישראל היא תנ"כית ולפיכך אינה ניתנת לערעור. היהדות היא בסיס הזהות שלי כישראלי. איני מקבל את רעיון הנכבה, כי במלחמת העצמאות הצד הצודק ניצח. הפעלת הכוח היא חלק לגיטימי במדיניות והביטחון הישראלי קודם לזכויות האדם של אויבינו. לא "הכול שפיט", והגיע הזמן לתקן ולשפר את מערכת המשפט ברפורמה מדודה שתכלול את חוק יסוד החקיקה, חוק יסוד השפיטה וריסון זכות העמידה.
הנה עוד כמה דברים שאנחנו מאמינים בהם במחנה הלאומי, וליבסקינד לא הזכיר במאמרו. תפיסת האזרחות הלאומית אומרת שאין דבר כזה זכויות בלי חובות. כל צעיר יהודי בישראל צריך לשרת בצבא, ליטול חלק בשוק העבודה וללמד את ילדיו לימודי ליבה. עליונות החוק ושלטון החוק הם ערכי יסוד בלאומיות.
כלכלה אינה יכולה להתבסס על קצבאות והעדפת מקורבים, אלא על הזדמנויות שוות, יזמות ועבודה קשה (למעשה, בנושאים הכלכליים־חברתיים אני הרבה ימינה מהליכוד). הדמוקרטיה וערכי מגילת העצמאות אינם סימנים של חולשה, אלא בסיס הכוח של המדינה. לאומיות היא ממלכתיות ולפיכך מתייצבת בגאון מול הקיצוניות של הכהניזם ושל השמאל הרדיקלי.
אני מחזיק בכל התפיסות והעמדות האלה כבר שנים רבות, והן לא אמורות להפתיע את מי שהתעניין בזה ברצינות. במובנים רבים, העובדה שהנושא הפלסטיני כבר לא על השולחן מאפשרת לכולנו יחד לחזור לשולחן השרטוט הציוני. זה מה שאפשר לבנט ולי להקים מפלגה שמאחדת את המרכז עם הימין הליברלי. המטרה שלנו היא להגדיר מחדש מחנה לאומי גדול, ממלכתי, שלא מכור לשיח של שנאה ובידול. במחנה הזה, קלמן ואני נמצאים ביחד.