החלטת מנהיגה הרוחני של דגל התורה, הגאון רבי דוב לנדו שליט"א, לפעול לפיזור הכנסת ולהצהיר כי "אין לנו אמון יותר בנתניהו" לא עומדת אפילו בביטוי "מעט מדי, מאוחר מדי" - היא יותר בכיוון של "עבר זמנו, בטל קורבנו". אין לה שום משמעות, להוציא שטיקים של כתבים פוליטיים ומועד זימונם לעבודה של אלפי מזכירי הקלפיות ברחבי הארץ ביום הבוחר.
זה כמובן היה אירוע גדול אם זה היה קורה שנה וחצי לפני מועד הבחירות המקורי, אבל כשמדובר בפער של לכל היותר חודשיים - זה חסר משמעות ונועד רק כדי לומר "ניסינו", על אף שברור שהם לא עמדו ביעד הנכסף ובמטרה לשמה הם נשלחו לכנסת.
רה"מ נתניהו במליאת הכנסת | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הקלף המשמעותי ביותר שהיה לש"ס ויהדות התורה (על שני פלגיה, דגל התורה ואגודת ישראל, אבל בהבדלים האלו אולי נעסוק בטור אחר) היה, מאז ומעולם: היכולת להיות לשון המאזניים של הפוליטיקה הישראלית. ככלל, לנציגים החרדים לא היה משנה אם ראש הממשלה הוא יו"ר הליכוד, העבודה, קדימה או ישראל אחת, כל עוד עולם הישיבות החרדי ממשיך בצמיחתו המפוארת, הכמעט ליניארית.
הכי מעניין
הקלף הזה היה בשרוול החרדים גם כשאריה דרעי הקים את "גוש הימין", וגם כשהמפלגות החרדיות באמת הלכו באש ובמים עבור נתניהו בכל רצף מערכות הבחירות שישראל עברה בשנים האחרונות. זו אולי סתירה, אבל זו לא: דרעי, גפני וגולדקנופף (וקודם לכן ליצמן) הבינו שמבחינה פוליטית נכון להם להישאר צמודים לנתניהו - אבל כל הזמן דאגו לשמור על קשרים עם מנהיגי גוש המרכז-שמאל, כדי שנתניהו ייתן להם את מבוקשם ולא יערים קשיים. כאילו אמרו לו: "אנחנו אתך, אבל תיזהר".
הרב הירש (משמאל) והרב דב לנדו (במרכז) | צילום: שלומי כהן, פלאש 90
את הקלף הזה, שאילץ כמעט כל ראש ממשלה להסכים לאי גיוס חרדים ולתקציבים לישיבות ולכוללים, מחשש שפתאום יצטרך לארוז את הלשכה באקווריום בקפלן, המפלגות החרדיות איבדו ב-06:29 בבוקר שמחת תורה ה'תשפ"ד. מהרגע שפלשו אלפי מרצחי החמאס והחלו לטבוח באחינו ואחיותינו, דרעי, גפני וגולדקנופף הבינו מצוין שאבד עליהם הכלח מבחינה פוליטית.
קיבוץ בארי, לאחר הטבח בשמחת תורה | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
ראשי המפלגות החרדיות הבינו בשעה ההיא שישראל הולכת למלחמה ארוכת ימים וכבדת דמים, מלחמה שלא תאפשר לממשלה לקדם חוק שפוטר בחורי ישיבות מגיוס בזמן שאחיהם נופלים או נפצעים בקרבות. ביום הקשה ההוא התבהר בחדות כי שנתה הראשונה של ממשלת הימין מלא מלא, שעסקה ברפורמה המשפטית במקום בחוק הגיוס, הייתה פספוס היסטורי של ש"ס ויהדות התורה.
מי שהבין את זה איתם היה חבר שלהם משכבר הימים, בנימין נתניהו. ראש הממשלה סבר שמעתה אין איום פוליטי אמיתי על כסאו מצד שותפיו הטבעיים - ופשוט זנח לחלוטין כל התעסקות בנושא, ונתן למציאות להתגלגל, כפי שהוא נוהג לעשות גם בדברים אחרים. מעת לעת הוא ניסה לשדר מעורבות בסוגיה - פעם פיטר את יולי אדלשטיין מוועדת החוץ והביטחון ופעם דיבר עם הגאון רבי משה הלל הירש - אבל בפועל, נתניהו לא התאמץ למען העניין כפי שיש בכוחו להתאמץ.
הגאון רבי דוב לנדו עם חברי הכנסת של דגל התורה | צילום: בית הרב לנדו
מאז ועד היום, ניסו חברי הכנסת החרדים למכור לציבור בוחריהם שיש עוד סיכוי להעביר את החוק, גם אם בתיקונים מסוימים, על אף שכל מי שמבין בפוליטיקה - ולו ברמה בסיסית - ידע שמספר אצבעות חברי הכנסת שיתמכו בחוק כזה לא יכול להגיע ל-61.
הראשון שהודה בפני הציבור על כישלון משימתו היה יו"ר אגודת ישראל, יצחק גולדקנופף, שבהוראת רבו - האדמו"ר מגור שליט"א - החליט על פרישה מהקואליציה. אח"כ ש"ס ויהדות התורה נקטו כלפי חוץ בצעד דומה, אבל נשארו למעשה חזק בתוך הקואליציה, בידיעה שבצד השני לא מחכה להם שום דבר טוב יותר.
לכן דבריו של הגר"ד לנדו שליט"א, שעפר אני לרגליו ודעתי בטלה לחלוטין בפניו ושלא בפניו, נראים כניסיון נוסף לשווק לציבור החרדי: "ניסינו".
תלמידי ישיבה חרדים | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
הכותרת הנסתרת במכתבו של מנהיג הציבור החרדי הליטאי היא ניסיון להציג כלפי חוץ שיהדות התורה לא מחויבת יותר לליכוד וחוזרת להיות לשון המאזניים, אבל איך זה יבוא לידי ביטוי בשטח? האם יש סיכוי שהגר"ד לנדו יגיד לגפני "לך לממשלה בראשות בנט", אחרי שהנ"ל הבטיח "גיוס לכולם", או "לך לממשלה בראשות ליברמן", אחרי שהנ"ל לא מסכים שיישאר "אפילו רבע אברך"? ברור שלא. באקלים הפוליטי הנוכחי אין מנהיג אחד מהמרכז ומהשמאל שיכול לתת לחרדים הצעה כלשהי שהם בכלל מוכנים לדון בה ברצינות. לכן יהדות התורה חייבת להישאר צמודה לנתניהו - וגם אם לא מאהבת מרדכי, אז משנאת המן (וזה רק ביטוי, כמובן).
אם כן, כל האירוע היום, שמותג כ"דרמה פוליטית", הוא לא עוד מאשר ניסיון נואש של ההנהגה החרדית לספר לבוחריהם "עשינו הכל", בזמן שברור שהם נכשלו כישלון פוליטי חריף. למרות אכזבתם ותסכולם - ש"ס ויהדות התורה יישארו בגוש הימין גם בכנסת הבאה, ולא כי הם רוצים, אלא כי אין להם חלופה. כל עוד אבק המלחמה לא ישקע, הנציגים החרדים יבינו שאין מנוס חוץ מלבלוע את הרוק.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
