ב-1878 נפגשו בקונגרס ברלין שני גדולי המדינאים באירופה - קנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק וראש ממשלת בריטניה בנג'מין דיזראלי. מספרים שביסמרק התלונן אז בפני דיזראלי על הפוליטיקאים חברי הפרלמנט שמאתגרים אותו בוויכוחים מיותרים. דיזראלי ענה לו שלדעתו הוויכוחים הללו מצילים אותו מהרבה טעויות וכישלונות, והוסיף שאם חברי הפרלמנט לא היו מתווכחים איתו, הוא היה משלם להם כדי שיעשו זאת. את הסיפור הזה מביא הרב ברוך אפשטיין בספרו "מקור ברוך", והוא מוסיף לו עוד שורה: כשביסמרק המופתע שאל מאיפה בא הרעיון הזה, השיב דיזראלי שכך לימדו אותו כאשר עסק בגמרא בילדותו.

האם כל זה אכן התרחש במציאות? מי יודע. אך המסר של הסיפור הזה ודאי ראוי להילמד, והייתי מזכיר אותו גם לרמטכ"ל ולדוברו. הם מרבים באחרונה להתלונן על השר בצלאל סמוטריץ' שמאתגר את הרמטכ"ל בישיבות הקבינט. כאשר שאלו את דובר צה"ל על טענותיו של סמוטריץ', השיב תא"ל דפרין: "צה"ל עומד במשימתו. מי שלא חושב כך מוזמן לפגוש את הלוחמים ברצועת עזה שמחרפים את נפשם יומם ולילה". אבל סמוטריץ' לא טען נגד הלוחמים, אלא נגד הפקודות שהם מקבלים מהגנרלים שלהם. לא ראוי לרב אלוף להתחבא מאחורי גבם של לוחמיו.

אינני שותף סוד בישיבות הקבינט ולכן אינני יודע מה הן בדיוק הפקודות ומה בדיוק האסטרטגיה. אולי מאחורי ההתנהלות המשונה של צה"ל בעזה בחודשים האחרונים עומדת איזו אסטרטגיה גאונית רב ממדית שהרמטכ"ל מוביל במיומנות של שחמטאי מבריק וסבלני. אולי. אני רק יודע שזה בדיוק תפקידם של נבחרי ציבור: לקבוע את משימותיו של הצבא, לאתגר את הקצינים הבכירים ולבחון בשבע עיניים אם הם אכן פועלים בדרך הטובה ביותר לממש את המדיניות שקבעה הממשלה, אם הגנרלים אכן מובילים מהלך שחמט גאוני ולא משחקים בנדמה לי. מוטב לרמטכ"ל להיזכר בכישלונות המהדהדים של כמה מקודמיו, שגם הם נטו לזלזל בפוליטיקאים לובשי חליפות. מפקדי הצבא ייטיבו לעשות אם יבלעו את גאוותם וישמחו על כך שהממשלה אינה מקבלת באופן עיוור את דבריהם.

ראש הממשלה האגדי של צרפת בזמן מלחמת העולם הראשונה, ז'ורז' קלמנסו, טען שהמלחמה היא עניין חשוב מכדי שאפשר יהיה להפקידו בידי גנרלים. פרופסור אליוט כהן הקדיש ספר מיוחד לשאלה הזו. בספרו "הפיקוד העליון" הוא מצטט גם את בן גוריון שלנו: "בעניין צבא, כמו בכל עניין מעשי אחר, קובעים לא המומחים הבקיאים בטכניקה, אם כי עצתם והדרכתם היא חיונית, אלא פקוחי עין ובעלי שכל ישר". עוד אמר בן גוריון: "האויב המסוכן ביותר לביטחון ישראל זוהי האינרציה המחשבתית של אלה האחראים לביטחון".

כותרת בכאן 11 הכריזה השבוע: "סמ"ר סמוטריץ' נגד הרמטכ"ל". אם נניח שמעבר לדחקה אפשר למצוא בניסוח המעליב הזה גם טיעון, הרי שזהו טיעון מסוכן. הוא מסוכן כי הוא מנסה לשתק ביקורת לגיטימית ולעודד קונספציות, והוא מסוכן כי הוא מערער את הסדר הנכון שבו הממשלה שולטת בצבא, ולא להיפך. כל מדינה שבה ההיררכיה הזו התהפכה שילמה על כך מחיר יקר.

אינני יודע מי צודק בוויכוחי הקבינט. אין לי מספיק מידע כדי לקבוע. הלוואי שההדלפות מהקבינט היו נפסקות ואז היה לי עוד פחות מידע. אני יכול רק לומר שגם לי ולעוד אזרחים רבים יש שאלות קשות על האסטרטגיה שמוביל הרמטכ"ל בעזה, על הדשדוש שהוא מוביל ועל סדרי העדיפויות שהוא מציג. אני שומע את השאלות הללו גם מלוחמים שאוחזים עכשיו בנשק. ייתכן שלכל השאלות הללו יש תשובות טובות. כדי לוודא זאת, אני מצפה שהאנשים שבחרנו בהם אכן יתעקשו להמשיך לשאול את השאלות הללו בפורומים המתאימים – ושהרמטכ"ל ואנשיו יענו להם לא בעלבונות, אלא בתשובות. מי יודע, אולי מדי פעם הגנרלים יגלו שהם יכולים ללמוד משהו אפילו מסמ"רים.