כמה ימים לאחר המתקפה המפתיעה של ישראל באיראן, ואחרי שהנשיא טראמפ הצהיר כי היא הייתה "מאוד מוצלחת", השתלח בו כוכב תנועת המאג"א, טאקר קרלסון. קרלסון, שלקח חלק לא מבוטל בעלייתו של טראמפ לשלטון, משמש כסמן קיצוני ופרו רוסי באגף הבדלני של הימין האמריקני. הוא האשים את טראמפ בסיכון אלפי אמריקנים במזרח התיכון ובגידה בבייס שלו, והזהיר שהדבר יוביל ל"סוף הנשיאות שלו". לכאורה, המאבק הזה נראה תמוה. מדוע כוכב תקשורת טראמפיסט יתנגח בטראמפ? ומדוע בנוגע לאיראן?

התשובה מתחילה ב-10 באפריל השנה. כשבתוכנית הפופולרית של ג’ו רוגן התארח דאגלס מארי, עיתונאי המזוהה עם הימין השמרני שהחל מ-7 באוקטובר עובד במרץ בהגנה על מדינת ישראל. מן הצד השני התארח דייב סמית, קומיקאי יהודי השייך לימין האמריקני, שהקדיש בחודשים שקדמו למפגש זמן נרחב בפודקאסט שלו לביקורת חריפה על ישראל ועל התנהלותה הצבאית.

מארי פתח את השיחה בפרובוקציה מפתיעה: הוא בחר לתקוף את המארח, ג’ו רוגן, בטענה שבתקופה האחרונה הוא מעניק במה לקולות מסוכנים החותרים תחת ערכי היסוד של החברה המערבית. קולות כמו אלו של דריל קופר, היסטוריון חובב אשר התארח לפניו אצל קרלסון, וטען בין השאר, כי "צ'רצ'יל הוא הנבל האמיתי של מלחמת העולם השניה".

מפגש זה מצטרף לשורת עימותים פנימיים בתוך הימין האמריקני, שבשנים האחרונות צומחת בו תנועה חדשה ומשמעותית. בניגוד לעמדות מסורתיות של הימין האמריקני, המתאפיינות בהגנה על מסחר חופשי, ערכים דמוקרטיים, ובעלות ברית עם שותפות ערכית. התנועה החדשה, שנכנה 'הימין החדש' רואה את המסחר החופשי בעולם כגזילת עבודות מן הפועל האמריקני, ערכים דמוקרטיים כתירוץ למדינות אחרות לנצל כלכלית את ארה"ב, ומדיניות חוץ ניצית התומכת בבעלות ברית - כמניפולציה של מדינות קטנות על מנת לזכות בתמיכתה של ארה"ב. גם בנוגע לשאלת ישראל 'הימין החדש' משנה עמדות. בעוד הימין האמריקני תומך באופן מסורתי בישראל באופן ברור, הימין החדש אינו רואה את עצמו כשותף אוטמטי, ובטח שלא כמשענת.

הימין החדש

דייב סמית' הוא רק חלק מרשת רחבה של משפיענים בימין החדש. בין הדמויות המרכזיות נמצאים טאקר קרלסון, סטיב באנון, קנדס אוונס, ודריל קופר. גיבורי הימין החדש מנצלים פלטפורמות אלטרנטיביות - פודקאסטים ורשתות חברתיות - כדי לעקוף את תקשורת המיינסטרים. המסר שלהם ספקני כלפי הממסד, ורובם מבקרים חריפים של ישראל. תנועת הימין החדש השפיעה כבר באופן מדיד על בחירות האחרונות. כאשר מחקרים מעריכים שאסטרטגיית הפודקאסטים של טראמפ לבדה הגדילה את התמיכה בו ב-1% עד 2.6%. אך מדוע הם פנו נגד ישראל? כדי להבין זאת, יש להבין את האתוס המכונן שלהם.

אתוס זה התעצב בעקבות שלושה משברים. הראשון היה מלחמת עיראק ב-2003, שנתפסת כהונאה ממסדית בוטה. השני היה המשבר הכלכלי של 2008, שנראה כשיתוף פעולה מושחת בין האליטות נגד מעמד העובדים, והשלישי היה מגפת הקורונה, שחיזקה את הספקנות כלפי מומחים וביורוקרטיה ממשלתית. שלושת האירועים הובילו לחשדנות בין אנשי הימין החדש ובין מוסדות דמוקרטיים. או כפי שאמר סמית': "זה גרם לאנשים לשאול: 'על מה עוד הם שיקרו לי?' ועכשיו הם חושבים שהכל שקרים".

סוד קסמם של היסטוריוני הפודקסטים נעוץ בקשרי האמון שהם יוצרים מול הקהל שלהם. בהנתן חשדנות כלפי הממסד - נוצר ואקום אליו נכנסים האנשים המוכנים ליצור תוכן מפורט. לדריל קופר, למשל, יש עשרות פרקי פודקסט, העוסקים בין היתר במלחמת העולם השניה, בסכסוך הישראלי פלסטיני, ובפרשת ג'פרי אפשטיין. אורך הפרקים נע בין שעה וחצי לשש שעות, וכמות הפרטים בו כמעט אינסופית. במצב כזה, לא משנה עד כמה הפרטים נכונים או מדוייקים היסטורית, המאזין משקיע מאמץ, ולאחר עשרות שעות האזנה - הוא חש יחסי אמון. גם כאשר הלה טוען כי צ'רצ'יל היה מחרחר מלחמות המגלם את הנבל האמיתי של מלחמת העולם השניה.

אנשים כמו קופר מוכנים לשבור את הנחות היסוד המערביות כלפי דמות כמו צ'רצ'יל, ומוכנים לבחון מחדש כמעט כל עמדה אמריקנית מבוססת. העדשה ההיסטורית של הימין החדש מתבססת על נרטיב ברור: היה היה מנהיג של מדינה בינונית שרצה להלחם, מסיבותיו שלו, במדינה יריבה. הוא ידע שהוא לא יכול להביס אותה ללא עזרת ארצות הברית, ולכן עשה כל שביכולתו כדי לחרחר ריב, ולגרור אותה אל תוך המערכה. מה שהוביל, ומוביל תמיד, להרג של המוני אמריקנים, הוצאת כסף ממעמד הפועלים האמריקני, ורווח של אותה המדינה שהושג במניפולציה.

זו התאוריה של קופר על צ'רצ'יל, וכך הוא בוחן לאחור את מאורעות מלחמת העולם השנייה. עכשיו, לאחר שהפנמנו את הנרטיב, נראה איך ישראל משתלבת בו.

התקיפה באיראן

תקיפתה של ישראל באיראן הותירה את העולם המום. אך כהרגלם של מחנות פוליטיים, הנרטיבים נבנו מחדש מיד לאחר מכן. הפרשן המזוהה עם הימין החדש, סאגר אנח'טי, האשים את טראמפ כי "התנגדותו הפומבית הייתה קמפיין דיסאינפורמציה, במילים אחרות, טראמפ, ולא ישראל, לעג לכולנו שרצינו להימנע מהמלחמה הזו".

צ'רלי קירק, כוכב MAGA מקוון פרו-ישראלי ואחד מבעלי בריתו הנאמנים ביותר של טראמפ, עלה בשידור חי בפודקאסט שלו כדי לברר כיצד קהל הצופים הטראמפיסטי שלו מגיב לאירועים. "המיילים נוטים באופן כל כך גורף נגד ישראל, הייתי אומר שזה כנראה יחס של 99 ל-1", אמר קירק. לפני שסיכם: "זה יגרום, אני חושב, לפילוג גדול בקהילת MAGA באינטרנט". קירק שאל את 5 מיליון עוקביו X אם אמריקה צריכה "להיות מעורבת במלחמת ישראל נגד איראן", וכמעט 90 אחוזים מתוך כ300,000 האנשים שהגיבו עד יום שישי בבוקר אמרו שלא.

מה ישראל יכולה לעשות בנידון? התשובה היא מסגור. העובדה כי ישראל בחרה לתקוף לבד יכולה להוות חיסרון צבאי, אבל מאפשרת למסגר את התקיפה באופן הפוך מהנרטיב של הימין החדש. לא מדינה קטנה ומניפולטיבית הדורשת את עוצמה של ארה"ב ואת כספם של משלמי המסים שלה, אלא מדינה קטנה ונועזת שעושה עבור אמריקה את העבודה, וחוסכת מאמץ וסיכון חיים מחייליה. יצירת הנרטיב הזה איננה רק אפשרית, היא הכרחית. אם ברצוננו לנצל את ההזדמנות החד פעמית להסיר את האיום האיראני אחת ולתמיד, על מדינת ישראל להבין לעומק את שפתו הפנימית של המחנה הקרוב ביותר לטראמפ, ולדבר אותה באופן שוטף.