כנס שדרות לחברה וחינוך שהתקיים במכללת קיי ננעל לפני כשבועיים, אך הדיון בו לא חדל. אחת הסיבות לכך, היא האופן שבו התקשורת סיקרה אותו. כמי ששימשו חברת יחסי הציבור של כנס שדרות, כתב אלישיב רייכנר, ניצלנו את השתתפותם של יאיר גולן ואיתמר בן גביר בכנס כדי למשוך את כלי התקשורת לפרובוקציה.
אלא שבכך, טוען רייכנר, פספסנו את המשימה המרכזית שלנו כיוון שעיקר הכותרות עסקו "במהומות שחוללו גולן ובן גביר", במקום בתכנים החשובים באמת בכנס שדרות.
עוד כתבות בנושא
אפשר להתווכח על מיתוג ומסרים ועל סיסמאות קולעות. רייכנר התחבר פחות לסיסמת הכנס "באים להתווכח". זכותו. אך מה שלא נכון לעשות, הוא להתעלם מהאופן שבו כלי תקשורת פועלים בסביבה בריאה וחופשית.
הכי מעניין
התפקיד שלנו כחברת יחסי ציבור של הכנס היה לייצר באמצעות התקשורת את ההזדמנות עבור הציבור ומקבלי ההחלטות להיחשף לסדר היום, והחזון החינוכי והחברתי שמכללת קיי וכנס שדרות ביקשו לקדם. גולן ובן גביר היו ההזדמנות שלנו. ידעתי שהדגשת הזמנתו של גולן לכנס ימים ספורים לאחר התבטאותו הקשה, והעיסוק התקשורתי בו שלא פסק - תקלע בצורה המדויקת ביותר לדופק הפנימי של העורכים ורכזי הכתבים, שומרי הסף בתקשורת.
אין פסול בכך, נהפוך הוא. משיכת תשומת הלב התקשורתית באמצעות הבלטת נוכחותם של פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית, במיוחד בעת של קיטוב חברתי עמוק - משקפת בעיני את ההבנה של הסנטימנט הציבורי שהתקשורת פועלת לאורו.
התעוררות הרחוב וארגוני ימין בעקבות ידיעות מקדימות שפורסמו בנידון, הוכיחה שצדקנו. כל כלי התקשורת הארציים הגיעו או סיקרו את נאומיהם של גולן ובן גביר. משכך, היינו שוגים אילו החלטנו מסיבות מתחסדות ולא מקצועיות שלא להבליט את הגעתם לכנס.
במהלך יום השידורים של גלי צה"ל שליוו את הכנס, התראיינו רבים מחברי הסגל של המכללה והציפו סוגיות רלוונטיות "על שיקום וצמיחה, חינוך ורווחה ומצב הפריפריה", בדיוק מה שרייכנר טוען שנעלם מהסיקור התקשורתי. החל מהמוביליות בחברה הבדואית שמעניקים הלימודים האקדמיים לנשים, עבור באתגרי החוסן והלמידה מרחוק בתקופת המלחמה, וכלה בהכשרת מורים על הרצף האוטיסטי והירידה בהישגי התלמידים במתמטיקה. גם סוגיית השוויון בנטל זכתה לתשומת לב תקשורתית. ראיון גדול עם מנכ"ל כנס שדרות, שי בן יעיש, אף פורסם באחד העיתונים המתחרים לפני הכנס ועסק נטו בחזון ובאתגרים החברתיים של ישראל.
בניגוד למקומות אחרים, מארגני כנס שדרות הזמינו את כל ראשי המפלגות או נציגיהן. באים להתווכח? אז על באמת ולא במעמד צד אחד. כי אף פוליטיקאי לא הוצב מעל האחר. אף אידיאולוגיה פוליטית לא קודמה יותר מאחרות. לא כי אין אמת ושקר או טוב ורע, אלא כי בפוליטיקה, כמו שכתב מקיאוולי, נעשה שימוש מניפולטיבי באמת ובשקר להשגת השלטון ולשמירה על יציבותו.
לכן גם במובן זה, אינני מבין את רייכנר בבואו לקבוע שנאומיהם של גולן ובן גביר לא תרמו לחוסנה של החברה בישראל או שהיו נטולי ערך מוסף. כיוון שלכנס שדרות הוזמנו נציגים מכל מנעד הקשת הפוליטית וניתן היה להיכנס אליו ללא כל סינון, הרשמה ותג כזה או אחר, הרי ש"מילתא דלא צריכא ראיה", כלומר שעצם הגעתם הוא ההוכחה לייחודיות הכנס.
השר איתמר בן גביר. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
לא זו אף זו, ראשי המכללה החליטו שלא לבטל את הזמנתו של גולן לכנס, אף על פי שגינו את דבריו ולמרות הלחצים שהופעלו עליהם והסערה הציבורית שהתעוררה. בכך הם נהגו על פי עקרונות חופש הביטוי והפלורליזם, שהם אחד מיסודות המוסד האקדמי.
ולכן, ניתן בהחלט להסכים עם רייכנר ולומר שהכנס שהתחדש לאחר הפסקה בת שנתיים, היה הצלחה גדולה במיצוב שלו כזירה ציבורית חשובה ורלוונטית.
כמי שחגג את שבועות עם משפחתו בירושלים, ובילה חלק גדול מהחג בהליכות ארוכות בלילה וביום לבית הכנסת ישורון, לבית אבי-חי ולקהילת "שירה חדשה" במושבה הגרמנית, צרמה לי ההשוואה שערך רייכנר בין כנס שדרות לתיקוני ליל שבועות המתקיימים זה מאות שנים.
אם כנס שדרות מוכיח משהו זה שאסור להתיימר להיות טהרן ובאופן הזה לסגור בפועל את הבמה לציבורים רחבים. אפשר ומותר להיות פופולרי וגם לשמור על דיון מעמיק וערכי בסוגיות חברתיות מהותיות. וזה בדיוק מה שהתחולל באותו יום לוהט בקמפוס הירוק של מכללת קיי בבאר שבע.
כאנשי יחסי ציבור אנחנו מחויבים להמשיך לחפש את האיזונים הנכונים בעבודה מול התקשורת, כן, גם בכנס שדרות הבא, ואין טעם להתנכר לאופן שבו כלי התקשורת פועלים. בסופו של יום, התקשורת היא שמאפשרת לציבורים רחבים לקחת חלק במשחק הפוליטי והחברתי ולהשפיע על סדר היום במדינה. מכאן נובעת תכלית עבודתו של יועץ תקשורת.
אלי ברדנשטיין הוא הבעלים של חברת יחסי הציבור ברדנשטיין תקשורת. משרדו ליווה את יחסי הציבור של כנס שדרות לחברה וחינוך שהתקיים במכללת האקדמית לחינוך קיי בבאר שבע.