האיום החרדי ההולך וגובר להפיל את הממשלה בשל אי העברת חוק הגיוס הוא איוולת פוליטית חרדית שמשמעותה, מבחינתם, לטווח הקצר והארוך היא הרסנית אסטרטגית, ונראה שהחרדים הולכים לעברה בעיניים פקוחות. דומה שהזעם החרדי על אי העברת חוק הגיוס גרם להם לשכוח את מקור כוחם - מה שאפשר למדינת ישראל להפוך לגן עדן הרווחה החרדי שהיא כיום. זאת היכולת הגבוהה באופן חריג של הפוליטיקאים החרדים, או שמא היכולת הנמוכה של כל שאר המערכת מולם. ברמה הפוליטית השטחית, הם פועלים כעת באופן הפוך לגמרי.
בניגוד לרוב הפוליטיקאים מימין ומשמאל שהיו צריכים לנווט את דרכם בין מגוון אינטרסים, בהם הדבר המרגיז הזה שיש פה מדינה לנהל, החרדים התמחו בלשלוח לכנסת נציגים שיש להם מטרה אחת ויחידה - למנוע כל השתלבות של החברה החרדית בחברה הישראלית, כשהיהלום שבכתר - למנוע גיוס ולהסיט באופן מתוחכם יותר או פחות, נסתר יותר או פחות, מגוון תקציבים, תמיכות וסבסודים, על מנת לאפשר כלכלית את אורח החיים הלא-יצרני של בוחריהם.
עוד כתבות בנושא המפלגות החרדיות
דווקא בגלל הציפיות הגבוהות מהיכולת הפוליטית החרדית, קשה להבין את ריצת האמוק שלהם להפלת הממשלה, משתי סיבות. האחת והמיידית יותר היא שבאמת שום דבר לא מצפה להם בצד השני. הממשלה תיפול, ניכנס לתקופת מעבר, ואז מה? חוק גיוס בוודאי לא יעבור, ובהיעדר חוק גיוס תקף, הלחץ הכלכלי רק יגבר. עוד ועוד תקציבי העברות יחסמו משפטית, עוד חרדים יוגדרו כעריקים, עוד לבנה בחומת ההתבדלות החרדית תיפול, בעל כורחם.
הכי מעניין
שעון החול התהפך
בניגוד לעבר, בו תקופות מעבר היו גן העדן החרדי, בו חוקי גיוס שנקבע שדינם להתבטל נשארו בתוקפם בשל חוסר היכולת לחוקק, כעת שעון החוק התהפך, כי אין שום חוק שאפשר להאריך. דחיית השירות החרדית חסרה כיום מסגרת חוקית. כך שלחרדים יש רק שלושה תרחישים: ממשלה משמאל, שבוודאי לא תוכל לחוקק חוק גיוס טוב יותר מבחינתם, ובטח ובטח שלא תפצה אותם בתקציבים חלופיים במקום, תיקו פוליטי וממשלות מעבר בהן מצבם רק מורע, או במקרה האופטימלי מבחינתם - ממשלה דומה, שלא תוכל אף היא להעביר חוק גיוס.
אבל אם הממשלה תופל, החרדים יאבדו מעבר לכך. הם יאבדו את ערכם הפוליטי. הכוח של החרדים לא בא מהזדהות רחבה עם מטרותיהם. למעשה, מעטים האנשים מחוץ למפלגות החרדיות שמאמינים באמת במה שיש להם להציע (גם התופעות של ההזדהות התועלתניות בבירור עם העולם החרדי שקיימות בליכוד, לא צפויות לשרוד את הפלת הממשלה). הכוח של החרדים הגיע ממקום אחד בלבד - הם היו שותף פוליטי נוח.
החרדים היו במשך שנים שותפים עם דרישות כספיות מרגיזות, דרישות גיוס חצופות ודרישות שמטרתן לאפשר לציבור שלהן להתנהל באופן לא בר קיימא. אך אלו היו דרישות שניתן היה לספק ולקבל שקט. במשך עשורים היה אפשר לדעת דבר אחד - שהחרדים יקבלו את שלהם, והם, מצידם, יתנו לממשלה אצבעות נאמנות. הפלת הממשלה על חוק גיוס תוך כדי מלחמה, חוק גיוס שאף קואליציה לא יכולה להעביר בתקופה כזאת, ובהתעלם מהרעפת התקציבים שהם מקבלים כפיצוי, הפכה אותם משותפים נוחים לשותפים פוליטיים בלתי אפשריים.
הפגנה נגד חוק הגיוס בירושלים | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
לא משנה מי תהיה הממשלה הבאה, החרדים ייתפסו בעת הקמת הקואליציה כשותפים בעייתיים. כאלו שעדיף לוותר על שירותיהם מראש או להציע להם הצעות הרבה פחות טובות ממה שהם מקבלים כרגע. החרדים הפכו לשותף לא אמין, ויהיה לכך מחיר.
הפלת הממשלה עכשיו על אי העברת חוק השתמטות יהיה אירוע שערורייתי. מבחינת הימין הפוליטי, זאת תהיה מכה מיידית קשה. אך לטווח הארוך, הגמילה מההתמכרות לאצבעות החרדיות היא טובה לימין, וטובה למדינה. הגמילה של הימין מהסם הפוליטי של האצבעות החרדיות עשויה להיות קשה. אך כמו כל גמילה - בסופה מצבו של הימין יהיה טוב יותר. מצבה של המדינה יהיה טוב יותר. הוא ייאלץ למצוא קואליציות אחרות, שותפויות אחרות.
החרדים, כיום, אינם חלק מהקונצנזוס הציוני, ואי אפשר יהיה לבסס עליהם קואליציות מימין או משמאל עד שישתנו. שינוי כזה של החברה החרדית הוא הכרח קיומי כלכלית, ביטחונית וחברתית לפרויקט הציוני.
תזמונו של המשבר הפוליטי הוא לא נוח, אך זהו טיבם של משברים שהטיפול בהם נדחה. אם אכן משבר זה יביא לבחירות, יש לנצל אותו ולצאת לבריתות פוליטיות חדשות, בריתות שהצורך בהן גדול בהרבה מהצורך הספציפי של הימין, אלא מהוות את הצורך של המדינה כולה.