זהו סיפור על קפה, יצרים והיסטוריה שחוזרת על עצמה. השבוע פרצה לחיינו עיר הנמל התימנית מוח'א, המשקיפה ישירות על מצר באב אל־מנדב. במאה ה־18 זו הייתה עיר־מדינה מפוארת, אימפריית ייצוא בלתי מעורערת ששלטה לבדה על סחר הקפה העולמי. מתוך סמטאותיה עלו ניחוחות משכרים של הל, לבונה ופולי קפה שנקלו על גחלים לוחשות. בצילם של בתי המכס הלבנים התגודדו סוחרים עשירים מחברות המזרח ההודי של אנגליה, הולנד ודנמרק, לצד בנקאים הודים עטויי טורבנים שנאבקו על הזכות לייצא פולי קפה מובחרים אל שולחנות האצולה של אירופה. מורשתם נותרה חקוקה בתרבות הקולינרית דרך משקה ה"מוקה" המריר־מתוק, הגביע הקדוש של תרבות קפה הגל השלישי, המכונה "קפה ספשיאלטי", השוטף באחרונה את מחוזותינו.
ובמעבר חד לספטמבר 2026: מהתפארת הקולוניאלית של מוח'א לא נותר זכר. בסוף השבוע שעבר פרצו לסמטאותיה המצולקות הכוחות החות'ים הנתמכים על ידי איראן, והניפו את דגלם מעל המעגנים האסטרטגיים. השיטפון היה מהיר וקטלני. בתוך פחות מעשרה ימים כבשו לוחמי המיליציה שטח עצום לאורך מישור החוף התימני, תוך שהם מנצלים נסיגה מהירה של כוחות הממשלה התימנית הרשמית כדי להציב במוח'א סוללות טילים וכטב"מים, וגם באי פרים שבפתחו של מצר באב אל־מנדב.
ההסלמה הנוכחית היא נקודת שיא במערכה עקובה מדם המתנהלת כבר למעלה מעשור בין סעודיה לחות'ים. המלחמה הזו נפתחה במרץ 2015, עם כניסת הקואליציה הערבית בהובלת סעודיה לתימן, ונועדה לבלום את התפשטות החות'ים השיעים נאמני איראן, ולהשיב את השליטה לממשלה התימנית הנאמנה לסעודיה.
הכי מעניין
אלא שמה שהחל כמבצע אווירי סעודי מהיר ושאפתני, הפך למלחמת התשה מדממת וא־סימטרית. לאורך העשור האחרון ספגה סעודיה מאות מתקפות של כטב"מים וטילים בליסטיים ששיגרו החות'ים לעבר מתקני תשתית קריטיים, ובראשם מתקני חברת הנפט הלאומית "ארמקו", בתמיכה ובגיבוי איראניים. בדיעבד, הניסיונות הסעודיים להגיע להסדרים פוליטיים שקטים או להפסקות אש חלקיות בשנים האחרונות, התנפצו כולם אל האידיאולוגיה הנוקשה של המיליציה מצנעא, שבינתיים שכללה את יכולותיה וחיכתה לרגע הנכון כדי להעביר את כובד המשקל המבצעי אל הזירה הימית.
נפילת מוח'א מסמנת את נקודת השפל העמוקה ביותר שהממלכה הסעודית הגיעה אליה. מעצמת־העל של המפרץ, החמושה בנשק מערבי מתקדם במיליארדי דולרים, נותרה מובסת וחסרת אונים מול מיליציית יחפנים הררית שנטלה ממנה את המפתחות לשער הימי שלה. החות'ים השיגו שליטה על נתיב שיט המאיים באופן קריטי על ייצוא הנפט הסעודי, ומתקפות הטילים והכטב"מים האחרונות שלהם - שכללו אפילו ירי טילים לעבר העיר הקדושה מכה - הבהירו לסעודיה ולעולם כולו את מה שההיסטוריה ותרבות הקפה הוכיחו מזמן: מוח'א יושבת על אחת מנקודות המפתח הרגישות ביותר על הגלובוס. שליטה בעיר וברצועת החוף שלה מעניקה שליטה בקו הראייה ובקו האש אל עורק השיט הבינלאומי, והופכת אותה לבימת ההתרחשות של קרב חדש ופראי על השער הכלכלי של העולם, שדרכו עוברים 12 אחוזים מתעבורת הנפט העולמית. והנה השבוע, מחירה של חבית נפט שוב עלה בחדות והגיע לאזור 110 דולרים.
על פי דיווח ברויטרס, נציגים מטעם ממשל טראמפ נפגשו בעומאן עם בכירים חות'ים. לפי הדיווח, החות'ים הודיעו לאנשי טראמפ בפגישה כי אין בכוונתם לתקוף כלי שיט אמריקניים, וכי הם מתכוונים להמשיך לכבד את הפסקת האש שנחתמה עם ארצות הברית ב־2025. באותו דיווח נטען כי למליציה התימנית אין כוונה או רצון לתקוף כלי שיט ישראליים או ספינות מסחריות אחרות. הדבר מתיישב עם האינטרס שלהם לא לערב את ישראל בצורה ישירה במערכה ולהתמקד בסעודים.
עיוורון אסטרטגי
נכון, המלחמה החות'ית־סעודית הזו החלה לפני יותר מעשור, אבל שורשיה של המתקפה החות'ית הנוכחית שהובילה לנפילת מוח'א נמצאים בהחלטה של יורש העצר הסעודי מינואר האחרון. כמו לסעודים, גם לאמירויות יש עניין קריטי בתימן ובהבטחת חופש התנועה דרך מצר באב אל־מנדב. ואולם הבדלי הגישה בין יורש העצר הסעודי לשליט האמירויות, מוחמד בן־זאיד, הם תהומיים. בניגוד לבן־סלמאן, שליט האמירויות המנוסה והשקול הבין מזמן שהדרך הנכונה לטפל בבוץ התימני אינה מלחמה ישירה ויקרה של צבא סדיר, אלא הקמה, חימוש והפעלה של כוחות פרוקסי מקומיים ומיומנים, שיחזיקו את קווי ההגנה על הקרקע.
הרמטכ"ל זמיר מעניק מתנה למפקד פיקוד המרכז האמריקני קופר | צילום: דובר צה"ל
בן־סלמאן לא אהב את הנוכחות הקרובה מדי לטעמו של כוחות מתחרים אלו, ובינואר האחרון הנחית פקודה לממשלה התימנית בצנעא - התלויה בחסדיו - להורות לאמירויות להסיג את כוחותיהן כדי לבסס שליטה סעודית בלעדית בשטח. בן־זאיד, בתגובה, העדיף למחול על כבודו ולהסיג את כוחותיו בתוך 24 שעות. בתוך ימים נוצר ואקום ביטחוני עצום בנקודות הרגישות ביותר. ללא המטרייה המודיעינית והמבצעית של כוחות האמירויות, השער לבאב אל־מנדב נותר פרוץ לרווחה. החות'ים, שזיהו את המחדל הסעודי הענק, לא היססו לנצל את ההזדמנות לחדור פנימה, ובתוך חודשים ספורים להגיע לקו החוף, לכבוש את מוח'א ולהפוך את מהלכיו של בן־סלמאן לבומרנג אסטרטגי.
התוצאה: בעשרת הימים האחרונים מצא את עצמו יורש העצר הסעודי בצבת המאלצת אותו למחול על גאוותו ולנהל קבל עם ועולם מסע לחצים מבוהל מול בעלי ברית ויריבים כאחד, בניסיון להציל את המצב.
במצוקתו פנה השבוע בן־סלמאן לערוץ שחשב שיציל אותו: הבית הלבן. על פי חשיפה באתר החדשות האמריקאי "אקסיוס", יורש העצר קיים שתי שיחות טלפון דחופות עם ידידו, שותפו ובן בריתו הגדול, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שבהן הפציר בו לפתוח בתקיפות קינטיות נגד מטרות חות'יות בתימן. להפתעתו, הוא נתקל בכתף קרה. טראמפ העביר לו מסר ברור: בשלב זה של המערכה מול איראן הוא אינו מוכן לפתוח חזית מלחמתית חדשה שתקפיץ את מחירי הנפט הגלובליים, רגע לפני בחירות האמצע לקונגרס.
בדיעבד, לא היה צריך להיות גאון פוליטי כדי להבין שזו תהיה התוצאה. לכן, פנייתו של בן־סלמאן לבית הלבן חושפת לא רק את הבהלה הסעודית אלא מבטאת גם סוג של עיוורון אסטרטגי. הרי כבר שנה קודם לכן הוכיח טראמפ שהוא מעדיף דילים שקטים עם החות'ים. כזכור, במאי 2025 רקם הנשיא עסקה חשאית להפסקת אש עם החות'ים, שהגנה על כוחותיו והותירה את ישראל להתמודד לבדה עם טילים מתימן ועם חופש התנועה בים האדום - כל זאת ללא שום התרעה מוקדמת לירושלים. האמריקנים ציפו אז מישראל שתדע להתמודד, ואכן זה מה שקרה. כעת, באותו מטבע בדיוק, הבהיר טראמפ לבן־סלמאן כי דוקטרינת "אמריקה תחילה" תגבר תמיד, ועליו להתמודד צבאית בכוחות עצמו.
במקום תקיפות אקטיביות, הציעה וושינגטון לריאד חבילת פיצוי מבוססת הגנה ומודיעין. וכדי לנהל את המענה המבצעי שלח הבית הלבן לחזית את הדמות המשפיעה ביותר במרחב: האדמירל בראד קופר, מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב, סנטקום. בתוך ימים נחת קופר, קצין ים מנוסה ודיפלומט במדים, לפגישת חירום עם בן־סלמאן בעיר הנמל ג'דה. שם החלה להיווצר תוכנית חלופית. טיבה של התוכנית התברר בעקבות הדלפה נוספת ל"אקסיוס", שחשפה את התוכנית האמריקנית לבניית ארכיטקטורת הגנה אזורית משותפת תחת מטרייה אמריקנית. אדמירל קופר כינס פסגה צבאית חשאית במטה סנטקום בשטוטגרט שבגרמניה, שבה ישבו סביב שולחן אחד הרמטכ"לים וראשי המטות הצבאיים לשיתוף פעולה אזורי מורחב של ארצות הברית, ישראל, סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים, ירדן, בחריין, כווית וקטאר.
מה שעולה מהפגישה הזו הוא שהאמריקנים יצרו מעין חמ"ל תיאום אזורי שמטרתו שילוב מערכות הגנה אווירית ושיתוף שכבות מודיעין מול איראן ושלוחותיה, שישראל חברה בולטת בו, וזאת מבלי שהמדינות המוסלמיות יצטרכו להכריז על כך בפומבי. בתוך רשת התיאום החשאית הזו התפוצצה הדלפה ממוסדת אך מטלטלת, שלפיה ישראל מעניקה לסעודיה, בתיווך סנטקום, סיוע מודיעיני וסייבר התקפי ישיר כדי לסייע לה להתגונן מפני האיום החות'י. המודל הזה, שבו סנטקום הוא הלב הפועם שמנקז אליו מידע ומייצר תיווך תקשורתי ומבצעי, מתרחש כבר שבועות ארוכים גם בלבנון. כעת הוא הורחב לממד שמייצר ניצנים של פוטנציאל לארכיטקטורה ביטחונית אזורית חדשה.
ספקית ביטחון אזורית
אבל המצוקה של יורש העצר הסעודי דחפה אותו להמריא השבוע לקהיר. יום לאחר שנועד עם האדמירל קופר בג'דה, נחת בן־סלמאן בקהיר. הוא נועד שם עם נשיא מצרים א־סיסי, בניסיון לחלץ ממנו ערבויות ביטחוניות ונוכחות ימית פיזית של הצבא המצרי הגדול בבאב אל־מנדב. אבל א־סיסי נותר מסויג. מערכת היחסים בין השניים מתאפיינת בפער דורות עמוק: א־סיסי הוא גנרל שמרן המבועת מזיכרון הבוץ התימני של מצרים משנות השישים, בעוד בן־סלמאן פועל מתוך גישה עסקית של "בעל המאה" המושקע עמוקות במצרים ומצפה לתמורה צבאית בעבור מיליארדי הדולרים שהזרים כדי להחיות את הכלכלה המצרית.
בן־סלמאן הגיע לקהיר כדי ללחוץ על א־סיסי "לפרוע את השטר" ולהצטרף לקואליציה ימית פעילה. ואולם למרות הפסדי העתק של מצרים בתעלת סואץ, א־סיסי התבצר השבוע בעמדת בלימה, בעודו משתמש כתירוץ במונח הדיפלומטי "התנגדות למיליטריזציה של הים האדום". הוא הציע לבן־סלמאן פתרונות ביניים כמו הגברת סיורים הגנתיים פסיביים והנחיות לוגיסטיות לספינות, מבלי לסכן לוחמים מצריים בעימות ישיר, והותיר את השליט הסעודי חסר אונים
אבל כאמור, הסיפור הגדול כאן הוא חשיפת חלקה של ישראל בארכיטקטורת הביטחון החדשה שארה"ב מנסה לייצר. על פי פרסומים בוול־סטריט ג'ורנל וחשיפות באקסיוס, שיתוף המודיעין האזורי מול האיום החות'י מבוסס על ארכיטקטורת ההגנה האווירית MEAD, המאפשרת להזרים למערכות ההגנה הסעודיות נתוני מכ"ם והתרעה מוקדמת בזמן אמת על שיגורי טילים וכטב"מים מתימן. היתרון המשלים של קהילת המודיעין הישראלית מתמקד בפיצוח חדר המבצעים האיראני המכוון את הלחימה; כפי שמפרטים מחקרי מכון וושינגטון, מדובר ביכולות חדירה מתקדמות לרשתות הסייבר ומודיעין האותות של משמרות המהפכה באיראן, המאפשרות לעקוב אחר פקודות אופרטיביות ושדרוגים טכנולוגיים של כלי הנשק עוד לפני הגעתם לחזית התימנית.
בזירה הימית והקרקעית, חיל הים הישראלי תורם מידע שנצבר על נתיבי ההברחה של טהרן בים האדום. שיתוף פעולה זה, שתועד בניתוחים של המכון המלכותי הבריטי (RUSI), מתמקד בזיהוי כלי שיט אזרחיים מוסווים ומעקב אחר ספינות ביון איראניות המשמשות חמ"ל צף להכוונת התקיפות. בנוסף, כפי שפורסם רשמית על ידי צה"ל ונותח ב־INSS, מערכות בינה מלאכותית שפיתח צה"ל מעבדות כמויות עתק של נתונים חזותיים, "קוראות" שינויים מיקרוסקופיים בטופוגרפיה, ומספקות לסנטקום מודיעין חזוי המאתר משגרי טילים ניידים בשטח ההררי בתימן עוד לפני ביצוע הירי.
כל זה ממנף מחדש את מעמדה של ישראל ומחזיר לקדמת הבמה את שאלת הנורמליזציה עם סעודיה. השאלה הגדולה ביותר העומדת כעת בפני מקבלי ההחלטות בירושלים היא כיצד לפעול: האם להתנות את זרימת המודיעין בצעדי נורמליזציה גלויים ופומביים, או להסתפק בשותפות אינטרסים שקטה תחת הרדאר של סנטקום כדי לבסס תלות סעודית ארוכת טווח. באופן עקרוני, המצב הנוכחי מעניק לישראל מינוף חסר תקדים מעמדת כוח של "ספקית ביטחון אזורית", המאפשר לה לקבע "נורמליזציה פונקציונלית" במנותק מהזיקה המדינית לסוגיה הפלסטינית.
המלכוד הגדול נובע מהעיתוי הפוליטי: במרוץ לבחירות ב־27 באוקטובר, נתניהו מצוי תחת לחץ עצום ומחפש תמונת ניצחון מדינית שתסיט את האש הציבורית ותקפיץ אותו בסקרים. הפיתוי של נתניהו להדליף או לחשוף את המגעים ואת הסיוע המודיעיני לסעודיה לפני הבחירות גבוה ביותר; הוא כבר עשה זאת לאחר מפגש הפסגה החשאי שלו עם בן־סלמאן בעיר העתיד הסעודית ניאום ב־2020. בן־סלמאן, המנהל כעת משחק כפול מול איראן ורגיש למעמדו באופן קיצוני (כולל סוגיית הירושה), לא יוכל לספוג מהלך מסוג זה. ועדיין, ערב נסיעתו הצפויה של בנימין נתניהו לעצרת השנתית של האו"ם, אפשר לצפות ציפייה שאולי דווקא בניו־יורק יישלף שפן או שניים מן הכובע. מאידך, אולי דווקא שקט תקשורתי הוא הסימן הבטוח יותר שמשהו מתרחש מתחת לפני השטח. ועד שנגלה אם מהלכים כאלה מתקדמים, כוס קפה מוקה טוב לגמרי לא תזיק.