לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הייתה הזדמנות פז ב-16 ביולי: נאום בשעות שיא הרייטינג לעם האמריקני, שבו היה יכול להסביר את החלטת מדיניות החוץ המשמעותית ביותר של נשיאותו - המלחמה עם איראן - ומדוע היא חשובה לכל אמריקני. במקום זאת, הוא נתן לרגע לחלוף.
לפני הנאום, טענתי בכמה ראיונות טלוויזיה שהאמריקנים ראויים ליותר מהבטחות שהכל בשליטה. הם ראויים להסבר ברור מדוע עימות עם איראן הוא לטובת האינטרס הביטחוני הלאומי של אמריקה ומדוע זו אינה עוד מלחמה אינסופית במזרח התיכון. זה חשוב משום שהוויכוח על איראן הפך למפלגתי, אך הטיעון האסטרטגי לא צריך להיות כזה.
לאחר שני עשורים של מלחמות יקרות, האמריקנים סקפטיים באופן מובן כלפי פעולה צבאית. אך הם גם פרקטיים. אם הנשיא יסביר את המשימה, את ההימור ומדוע נדרשת סבלנות - הם יהיו מוכנים להקשיב.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
טראמפ היה צריך להזכיר לאמריקנים שאיראן נמצאת במלחמה עם ארצות הברית כבר כמעט חצי מאה. משטרה ושליחיה רצחו חיילים אמריקנים, תקפו את בעלות בריתה (גם אך לא רק ישראל) ותקפו ספנות בינלאומית. איראן נותרה המדינה המובילה בעולם המממנת טרור.
חשוב מכל, טראמפ היה צריך להסביר מדוע איראן גרעינית תשנה הכל. איראן גרעינית לא רק תאיים על ישראל או על שותפותיה הערביות של אמריקה. היא תפחיד את כל האזור, תגן על אימפריית הטרור של איראן תחת מטרייה גרעינית ותהפוך פעולה צבאית עתידית למסוכנת ויקרה הרבה יותר. דחיית פעולה היום רק מגדילה את הסבירות למלחמה גדולה בהרבה מחר.
איראן = סרטן?
טראמפ גם החמיץ את ההזדמנות למקם את איראן בהקשר עולמי רחב יותר. סין עוקבת אחר כל צעד אמריקני במפרץ הפרסי. אם בייג'ינג תגיע למסקנה שוושינגטון חסרה את הרצון הפוליטי לעצור משטר ג'יהאדיסטי מתפשט, היא עשויה להיות מוכנה יותר לבחון את סבלנותה ומחוייבותה של אמריקה במצר טייוואן. יריבותיה של אמריקה מתאמים את שאיפותיהם. האסטרטגיה שלה צריכה להכיר במציאות זו.
אולי ההסבר הטוב ביותר למלחמת איראן הגיע לא מהבית הלבן אלא מברט סטיבנס, בעל טור בניו יורק טיימס, שהשווה את איראן לסרטן אגרסיבי המתפשט במזרח התיכון. סרטן המאובחן מוקדם ניתן לעתים קרובות לטיפול. אך אם נותנים לו להתפשט, האפשרויות פוחתות, מסוכנות ויקרות הרבה יותר.
עוד כתבות בנושא
אך כוח צבאי אמריקני לבדו לא יבטיח ניצחון מתמשך. מקור המינוף הגדול ביותר של וושינגטון הוא העם האיראני עצמו. עשרות מיליונים מהם מתנגדים למשטר שדיכא אותם במשך כמעט 50 שנה. על ידי הגברת הלחץ הכלכלי על המשטר ומאפשריו, תוך חימוש האופוזיציה האיראנית, ארה"ב יכולה לאלץ את המנהיג העליון ואת אנשי משמרות המהפכה האסלאמית להתעמת עם האיום היחיד שממנו הם חוששים ביותר: התקוממות עממית שתסכן את הישרדות המשטר.
לאיראן, בינתיים, יש אסטרטגיה משלה: סבלנות. טהרן מבינה את הפוליטיקה האמריקנית כמעט כמו את הכוח הצבאי האמריקני. היא יודעת שטראמפ הודיע רשמית לקונגרס ב-10 ביולי כי כוחות ארה"ב חזרו ללחימה, מה שהפעיל את לוח הזמנים שנקבע במסגרת החלטת כוחות המלחמה. ללא אישור הקונגרס, המועד האחרון הקריטי מגיע בתחילת אוקטובר, שבועות ספורים לפני בחירות אמצע הקדנציה.
גבר איראני חולף על פני תמונה של המנהיגים העליונים של איראן לשעבר והנוכחיים, האייתוללה רוחאללה חומייני (משמאל), עלי חמינאי ובנו, המנהיג הנוכחי, מוג'תבא חמינאי (מימין) | צילום: AFP
המשטר לא צריך להביס את ארצות הברית מבחינה צבאית. הוא רק צריך להחזיק מעמד זמן רב יותר מטווח הקשב הפוליטי של אמריקה.
לכן נאומו של טראמפ היה חשוב. אם האמריקנים יבינו שהמבצע של היום נועד למנוע מלחמה גדולה בהרבה מחר, סביר הרבה יותר שהם יתמכו בה. אם הם יישארו ספקנים לגבי המשימה, האסטרטגיה של טהרן - המתנה לאובדן הנחישות והסבלנות האמריקנית - תצליח בסבירות גבוהה הרבה יותר.
עוד כתבות בנושא
לטראמפ עדיין יש זמן להציג את הטיעון שהיה צריך להציג בשבוע שעבר. עליו להסביר מדוע מניעת איראן גרעינית מונעת מלחמה גדולה יותר; מדוע אויביה של אמריקה עובדים יחד יותר ויותר; ומדוע תמיכה בעם האיראני היא היתרון האסטרטגי החזק ביותר של ארה"ב לטווח ארוך נגד המשטר.
השעון מתקרב לחצות במפרץ הפרסי. ההזדמנות של הנשיא להביא את העם האמריקני איתו הולכת ונעלמת. עליו לנצל אותה לפני שיהיה מאוחר מדי.
עוד כתבות בנושא
