מזה 47 שנים, א-סימטריה בסיסית התפתחה והתקבעה ביחסי ארצות הברית-איראן: וושינגטון רואה בדיפלומטיה מנגנון לפתרון סכסוכים, בעוד שהרפובליקה האסלאמית רואה בה נשק נוסף.
מזכר ההבנות החדש שנחתם אמש (ד') בין שתי המדינות הוא לא היערכות מחדש וגם לא יביא שלום. אחרי האכזבה והתבהלה, מדובר בעסקה יקרה מאוד שנושאת איתה הרבה מאוד סימני שאלה. טראמפ היה זקוק לפתיחה מיידית של מצר הורמוז כדי לייצב את השווקים העולמיים וטהרן דרשה את מה שדרשה. כך נולדה במחיר מופקע הפסקת האש בת 60 הימים.
עוד כתבות בנושא
להלן תרגום ההסכם המלא, עם פרשנות על כל סעיף:
הכי מעניין
ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן הסכימו במשותף ובתום לב על הדברים הבאים:
1. ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן, יחד עם בעלות בריתן במלחמה הנוכחית, חותמות על מזכר הבנות זה כדי להכריז על סיום מיידי וקבוע של הפעולות הצבאיות בכל החזיתות, לרבות בלבנון. הצדדים מתחייבים מעתה ואילך לא ליזום כל מלחמה או מבצע צבאי זה נגד זה, להימנע מאיום או שימוש בכוח זה כלפי זה, ולהבטיח את השלמות הטריטוריאלית והריבונות של לבנון. ההסכם הסופי יאשרר את הסיום הקבוע של המלחמה בכל החזיתות, לרבות בלבנון, ואת יתר ההוראות בסעיף זה.
אחת הבעיות הגדולות ביותר טמונה כבר בסעיף הראשון. בהסכמתה לסיים את הפעולות הצבאיות "בכל החזיתות, כולל בלבנון", וושינגטון הכירה למעשה באיראן כגורם הריבוני בגבולה הצפוני של ישראל. במקום להתנהל מול המדינה הלבנונית או ישירות מול חיזבאללה, ארה"ב מעבירה את ההחלטה לטהרן. מדובר בחדשות רעות עבור ישראל כמובן. אך מצד שני, אולי יש כאן רמז לכמה לא מעשי ההסכם הזה לטווח ארוך; אם איראן תתעקש על יציאה ישראלית מוחלטת מלבנון וסיום כל פעילות התקפית נגד חיזבאללה, ייתכן שזה בעצמו יספיק כדי להביא לקריסתו של ההסכם כבר בקרוב.
2. ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן מתחייבות לכבד זו את ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של זו, ולהימנע מהתערבות בענייניה הפנימיים של האחרת.
סעיף יוצא דופן – אך לא חסר תקדים. בינואר 1981 הנשיא היוצא ג'ימי קרטר חתם על הסכמי אלג'יר לשחרור בני הערובה האמריקנים בטהרן. סעיף 1 בהסכם היה התחייבות מפורשת שארה"ב לעולם לא תתערב שוב "מבחינה פוליטית או צבאית, בענייניה הפנימיים של איראן". כיום ממחזרת וושינגטון את אותו הוויתור בדיוק. הבטחות "אי-התערבות" מצד משטר שחוקתו מחייבת במפורש את ייצוא המהפכה האסלאמית, וכוח קודס שקיים אך ורק כדי להתערב בענייניהן הפנימיים של שכנותיו, שייכות לתחום הפנטזיה הדיפלומטית. האסימטריה צועקת: וושינגטון נצמדת לנורמות, בזמן שטהרן דורשת חסינות לאימפריית השלוחות שלה.
נשיא איראן פזשכיאן עם ההסכם החתום, בשידור בטלוויזיה האיראנית | צילום: AFP
3. ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן מתחייבות לנהל משא ומתן ולהגיע להסכם סופי בתוך 60 ימים לכל היותר, הניתנים להארכה בהסכמה הדדית.
מנגנון דחיינות קלאסי. שישים ימים הם כלום במשא ומתן דיפלומטי אך נצח במונחים של לוגיסטיקה צבאית. זה מבטיח תקופה ממושכת של עמימות, שמבחינה היסטורית משחקת לטובת טהרן ותאפשר למשטר לבסס את הישגיו בזמן שארה"ב וישראל נוצרות אש בתקווה לחתימה על הסכם סופי.
4. מיד עם החתימה על מזכר הבנות זה, ארצות הברית תחל בהסרת המצור הימי שלה וכל ההפרעות או המכשולים נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן, ותסיים את המצור הימי במלואו בתוך 30 ימים. במהלך תקופה זו, תנועת כלי השיט תהיה בהתאם להיקפי התנועה שקדמו למלחמה, שישוקמו על ידי הרפובליקה האסלאמית של איראן. ארצות הברית מתחייבת בנוסף להסיג את כוחותיה מקרבת הרפובליקה האסלאמית של איראן בתוך 30 ימים לאחר השגת ההסכם הסופי.
5. עם החתימה על מזכר הבנות זה, הרפובליקה האסלאמית של איראן תעשה את מירב המאמצים לארגן מעבר בטוח של כלי שיט מסחריים ללא תשלום, למשך 60 ימים בלבד, מהמפרץ הפרסי לים עומאן ולהיפך. תנועת כלי השיט המסחריים תחל לאלתר, ובהתחשב בצורך להסיר מכשולים טכניים וצבאיים, פינוי המוקשים על ידי הרפובליקה האסלאמית של איראן יושלם בתוך 30 ימים. הרפובליקה האסלאמית של איראן תנהל דיאלוג עם סולטנות עומאן כדי להגדיר את הניהול העתידי והשירותים הימיים במצר הורמוז, תוך התייעצות עם מדינות חוף אחרות של המפרץ הפרסי, בהתאם למשפט הבינלאומי החל וזכויות הריבונות של מדינות החוף של מצר הורמוז.
שני הסעיפים שלעיל הם הליבה של מזכר ההבנות: ארצות הברית מצמצה. בתמורה לכך שאיראן תנקה את המוקשים שהניחה ותפסיק להטריד ספינות חולפות, ארה"ב מושכת את כוחותיה מקרבת החוף האיראני. אי אפשר להציג את זה אחרת: טהרן הצליחה לחנוק עורק חיוני בכלכלה העולמית ומתוגמלת בנדיבות על כך שאולי תפסיק לזמן מה.
יו"ר הפרלמנט האיראני, קאליבף | צילום: איי.פי.
6. ארצות הברית מתחייבת, יחד עם שותפות אזוריות, לגבש תוכנית מוסכמת וסופית הכוללת לפחות 300 מיליארד דולר לשיקום ופיתוח כלכלי של הרפובליקה האסלאמית של איראן. המנגנון ליישום תוכנית זו יגובש סופית כחלק מההסכם הסופי בתוך 60 ימים. כל הרישיונות, הפטורים וההיתרים הנדרשים לעסקאות הפיננסיות הרלוונטיות יוענקו על ידי ארצות הברית.
הטקסט מבטיח תוכנית שיקום סופית בסך 300 מיליארד דולר, אך מסייגת שזאת תגובש כחלק מעסקה סופית. כאן מתבררת האשליה המבנית של המזכר הזה. על ידי תליית סכום אסטרונומי המותנה בהסכם שהולך ונראה יותר ויותר בלתי אפשרי מסעיף לסעיף, ייתכן שוושינגטון בונה כאן בדיה דיפלומטית. טראמפ חולל מיליון כותרת על התקדמות מונומנטלית אך בפועל ייתכן שמעט מאוד, אם בכלל, ייושם בשטח.
7. ארצות הברית מתחייבת לסיים את כל סוגי העיצומים נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן, לרבות החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, החלטות מועצת הנגידים של סבא"א, וכל העיצומים החד-צדדיים של ארצות הברית, ראשוניות ומשניות, על פי לוח זמנים מוסכם כחלק מההסכם הסופי. הרפובליקה האסלאמית של איראן וארצות הברית מכירות בחשיבותה החיונית של סוגיית סיום העיצומים שהוזכרה לעיל, ומביעות את כוונתן לטפל בסוגיות אלו באופן מיידי במשא ומתן על מנת להגיע להסכמה הדדית לגביהן.
המחויבות לסיים את כל העיצומים – של האו"ם, סבא"א וצעדים חד-צדדיים של ארה"ב – קשורה באופן דומה ל"לוח זמנים מוסכם כחלק מההסכם הסופי". איראן יודעת בדיוק איך משחקים את המשחק הזה. מנהיגיה מבינים שגם אם ההסכם הסופי יקרוס, הם עדיין יכולים לפגוע כאן במנגנון אכיפת העיצומים המערבי. הם קונים זמן כדי לשחוק את החומה הפיננסית, כך שיהיה קשה יותר לאמריקנים לבנות אותה מחדש ביום מן הימים.
ספינות במצר הורמוז, במהלך המצור, מאי 26' | צילום: AFP
8. הרפובליקה האסלאמית של איראן שבה ומאשרת כי לא תרכוש או תפתח נשק גרעיני. ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן הסכימו לפתור את סוגיית הטיפול במלאי החומר המועשר באמצעות מנגנון שיוסכם הדדית בהתאם ללוח הזמנים המוזכר בסעיף 7, כאשר מתודולוגיית המינימום תהיה מיהול באתר עצמו תחת פיקוח סבא"א. שני הצדדים הסכימו גם לדון בסוגיית ההעשרה ובעניינים מוסכמים אחרים הקשורים לצרכיה הגרעיניים של הרפובליקה האסלאמית של איראן, על בסיס מסגרת משביעת רצון שתוסכם בהסכם הסופי. ההסכם הסופי יאשרר את הוראות סעיף זה. ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן מכירות בחשיבות הקריטית של הסוגיות הגרעיניות שהוזכרו לעיל. הן מביעות את כוונתן לטפל בסוגיות אלו באופן מיידי במשא ומתן על מנת להגיע להסכמה הדדית לגביהן.
שימו לב לניסוח הזהיר. העילה המרכזית למלחמה באיראן בשני העשורים האחרונים נדחקת למנגנון לא מוגדר, שגם הוא קשור להסכם הסופי החמקמק. יש דיבורים מעורפלים על "מיהול", אך הרפובליקה האסלאמית שומרת על התשתית הגרעינית שלה ומסכימה פשוט "לדון" בצורכי ההעשרה שלה. לאחר יובל כמעט של תמרונים זהים, הדפוס מתקיים: איראן שומרת על הצנטריפוגות הפיזיות; וושינגטון מקבלת רק את ההבטחה לדיון עתידי.
9. עד להשגת ההסכם הסופי, ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן מסכימות לשמור על הסטטוס קוו. הרפובליקה האסלאמית של איראן תשמור על הסטטוס קוו הנוכחי של תוכנית הגרעין שלה, וארצות הברית לא תטיל עיצומים חדשים ולא תפרוס כוחות נוספים באזור.
הסעיף הזה עשוי להישמע סביר למי שאינם מבינים את הסטטוס קוו הנוכחי. איראן מקפיאה את תוכניתה במצב מתקדם מאוד, קרוב לסף, ובמקביל ארצות הברית מגבילה את עצמה, מסכימה לעצור עיצומים חדשים ונמנעת מפריסת כוחות נוספים לאזור. איראן מקבלת תשלום על כך שהיא לא עושה דבר.
נשיא איראן פזשכיאן סוקר מתקן אטומי, 2025 | צילום: משרד הנשיאות האיראני באמצעות AP
10. ארצות הברית מתחייבת כי מיד עם החתימה על מזכר הבנות זה ועד לסיום העיצומים, האוצר האמריקני ינפיק פטורים לייצוא נפט גולמי, מוצרי נפט ונגזרות נפט איראניים, וכל השירותים הנלווים, לרבות עסקאות בנקאיות, ביטוחים, תחבורה וכו'.
11. ארצות הברית מתחייבת להעמיד לרשות הרפובליקה האסלאמית של איראן את מלוא הכספים והנכסים המוקפאים או המוגבלים שלה לשימוש מלא, עם יישום מזכר הבנות זה. ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן יסכימו הדדית על הנהלים הקשורים לשחרור כספים אלו במהלך המשא ומתן. כספים אלו, בין אם יישארו בחשבון המקורי ובין אם יועברו, יהיו זמינים לשימוש מלא לביצוע תשלומים לכל מוטב סופי שיקבע הבנק המרכזי של הרפובליקה האסלאמית של איראן. ארצות הברית מתחייבת להנפיק את כל הרישיונות וההיתרים הנדרשים בהתאם.
שני הסעיפים הללו הם אולי הנקודה הכואבת ביותר במזכר הזה. בעוד שהגבלת הגרעין ותוכנית המיליארדים מסתמכות על הפנטזיה של הסכם סופי, הוויתורים על ייצוא נפט גולמי ושחרור הנכסים הקפואים מתרחשים באופן מיידי. המשטר מקבל הזרקה אדירה של מזומנים כבר עכשיו. על ידי הקדמת הסיוע הכלכלי הקשה להפסקה זמנית, וושינגטון מממנת את הישרדותה של טהרן ללא קשר לשאלה האם אי פעם יושג הסכם סופי.
12. ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן מסכימות כי יוקם מנגנון ביצועי כדי לפקח על היישום המוצלח של מזכר הבנות זה ועל הציות העתידי להסכם הסופי.
13. לאחר החתימה על מזכר הבנות זה, ובכפוף לתחילת יישומם של סעיפים 1, 4, 5, 10 ו-11 במזכר זה, ויישומם המתמשך של צעדים אלו, ארצות הברית והרפובליקה האסלאמית של איראן יחלו במשא ומתן לגבי ההסכם הסופי שיתמקד אך ורק בסעיפים הנותרים.
מתקן אחסון נפט שנפגע מתקיפה אמריקאית-ישראלית בטהרן, איראן, 8 במרץ 2026 | צילום: AP Photo/Vahid Salemi
נקודה 13 חושפת את כל הבעיה. על ידי הסכמתה לחיבור מפורש בין תחילת המשא ומתן הסופי ליישום המתמשך של הוויתורים הכלכליים והטריטוריאליים המיידיים (פסקאות 1, 4, 5, 10 ו-11), וושינגטון מסכימה למלא את חלקה בעסקה לפני שטהרן תצטרך להסכים לוויתור אחד קבוע. ואם "מנגנון הפיקוח המשותף" בפסקה 12 יתפקד כמו כל גוף פיקוח אחר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית, הוא יגלוש לוויכוחים פרוצדורליים אינסופיים בזמן שטהרן פודה את הצ'קים.
14. ההסכם הסופי יאושרר בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו"ם.
דרישת החלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו"ם לאישור "העסקה הסופית" היא ניסיון להפוך את המסגרת השברירית הזאת לבינלאומית. אך מכיוון שהעסקה הסופית עצמה היא כנראה תעתוע, הסעיף הזה משמש רק כדי להכשיר את תהליך הביניים בן 60 הימים. מדובר במנגנון מכוון שנועד לכבול את ידי מקבלי ההחלטות בישראל וממשלים אמריקנים עתידיים, ולעטוף עסקה כלכלית פגומה וזמנית תחת דגל החוק הבינלאומי.
עוד כתבות בנושא
