המצור הימי ההדוק שמפעיל ממשל טראמפ נגד ייצוא הנפט הגולמי של איראן, מאלץ את טהרן לחשב מסלול מחדש. רשתות ההברחה הימיות של הרפובליקה האסלאמית נחנקות, מיליוני חביות נפט נותרו תקועות במכליות אחסון צפות, ומכירות הנפט בים רשמו צניחה חדה של מעל 180% בנקודות שיא מסוימות.
עוד כתבות בנושא
לנוכח המציאות הזו, טהרן גיבשה אסטרטגיית הישרדות פרגמטית: שינוי דרמטי במאזן האנרגיה הפנימי שלה, שנועד להמיר מוצר שקשה לייצא אותו בים, במוצר שקל לייצא ביבשה.
אלא שלמניפולציה הזו, שנראית מבריקה על לוח השחמט הגיאופוליטי, יש מחיר תפעולי, סביבתי וכלכלי כבד, הדופק את איראן מבפנים ומאיץ את שחיקת התשתיות שלה.
הכי מעניין
קומ-בינה
במשך עשורים, המודל הכלכלי של איראן היה פשוט: ניצול עתודות הגז הטבעי העצומות שלה לצריכה פנימית לטובת תחנות הכוח והמפעלים, ושמירת הנפט הגולמי האיכותי לייצוא ימי לטובת הכנסת מטבע חוץ. המצור האמריקני בהורמוז הפך את המשוואה.
מאחר שהנתיב הימי נחסם וייצוא יבשתי של נפט דרך רכבות משא או משאיות מוגבל מאוד ולא קרוב למצות את פוטנציאל המכירה האיראני, הרפובליקה האסלאמית החליטה לחשב מסלול מחדש. במקום לנתב את הגז אל בתי הזיקוק המקומיים שלה, היא מזקקת את הנפט הגולמי לדלקים נוזליים, אותם היא מעבירה למפעלים.
עוד כתבות בנושא
בדרך הזו משיגה טהרן שני יעדים מיידיים:
הצלת מאגרי הנפט: היא נמנעת מסגירה של הקידוחים, פעולה שלאחר זמן צפויה להביא לצניחת הלחץ התת-קרקעי ולנזק בלתי הפיך לכושר הפקת הנפט העתידי של איראן.
פינוי הגז לייצוא: השימוש בדלק נוזלי בתוך המדינה מפנה כמויות אדירות של גז טבעי. את הגז הזה מזרים המשטר בצינורות תת-קרקעיים ישירות לשכנותיה, בעיקר לעיראק, המזינה באמצעותו את רשת החשמל שלה, ולטורקיה, שחוזה הגז ארוך הטווח שלה עם איראן עומד לפוג ומצוי במשא ומתן לקראת הארכתו.
סחר בצינורות גז יבשתיים חסין לחלוטין בפני המצור הימי האמריקני. הוא מייצר לטהרן הכנסות חיוניות במטבע חוץ, בשעה שהריאל האיראני בשפל של כל הזמנים ורק הולך ונחלש, ולפחות באופן זמני גם קלף מול בגדד ואנקרה.
אלא שצינור הגז אינו אלא צינור הנשמה מלאכותית.
הרפובליקה האסל-בלוף
מאחורי הקלעים של הטקטיקה האיראנית, המדינה משלמת מחיר מופקע על ההתנהלות הזו במספר היבטים:
1. הפסד כלכלי עצום
בעולם ללא סנקציות, איראן הייתה מוכרת את חביות הנפט שלה בשוק הבינלאומי במחיר מלא ומרוויחה מיליארדי דולרים של רווח נקי. הסנקציות אומנם אילצו אותה למכור את הנפט במחיר מוזל, אך מדובר בהכנסה הגבוהה לאין שיעור מזו שזורמת אליה תחת המודל הכלכלי-אנרגטי החדש.
כשהרפובליקה האסלאמית מאלצת את המערכת הפנימית שלה לשרוף את הנפט בעצמה, היא מוותרת על ההכנסה הריאלית הזו. ייצוא הגז לעיראק ולטורקיה מניבים הכנסה נמוכה בהרבה מאשר הסחר האיראני בנפט בימים כתיקונם. למעשה, המשטר פועל בכלכלת הישרדות – הוא שורף את הנכס הכי רווחי שלו בתוך הבית רק כדי להזרים חמצן לכלכלה הקורסת במדינה.
עוד כתבות בנושא
2. בלאי טכני מואץ והרס תשתיות
תחנות הכוח של איראן (המבוססות על טורבינות גז) והתעשייה הכבדה שלה (מפעלי פלדה, מלט וכימיקלים) תוכננו לפעול באופן שוטף ונקי על גז טבעי. המעבר הכפוי לשריפת דלקים נוזליים כבדים – כמו סולר או מזוט – פוגע בציוד באופן משמעותי. המזוט האיראני עשיר בגופרית, ובזמן שריפתו נוצרת חומצה שגורמת לחלודה כימית= קשה בלהבי הטורבינות ובדוודים התעשייתיים. הדבר מקצר את חיי הציוד היקר בעשרות אחוזים ומכפיל את עלויות התחזוקה עקב הצורך התכוף בניקוי פיח ותיקון שברים.
3. משבר סביבתי ובריאותי חונק
מה שמוגדר בדו"חות היבשים כ"עומס סביבתי" (environmental strain) מתורגם בשטח לתופעה המכונה באיראן "מזוטיזציה", על שם הדלק הנוזלי. שריפת המזוט והסולר בתחנות הכוח במהלך חודשי החורף, בדיוק כשתביעת הגז הביתית לחימום גואה, מייצרת ערפיח רעיל וקיצוני בערים הגדולות כמו טהרן ואספהאן, כל זאת כאשר איראן סובלת גם כך מזיהום אוויר קיצוני בגובהו בשנים האחרונות.
המשבר הבריאותי הזה הופך לאירוע כלכלי וביטחוני: כדי למנוע תמותה המונית, הממשלה נאלצת לעתים להשבית בתי ספר, אוניברסיטאות ומשרדי ממשלה, מה שפוגע עוד יותר בתוצר המקומי וכמובן גם גוררות ביקורת ציבורית נוקבת נגד המשטר.
כרזה בטהרן לכבוד המנהיג העליון של איראן | צילום: AFP
ההימור האיראני
השינוי המבני של איראן מוכיח שהיא בוחרת בהסתגלות קשוחה ולא בקריסה תחת לחץ הסנקציות. באתר "חדשות ג'האן", המקורב למשטר, פרסם לפני כשבוע ד"ר סעדאללה זארעי (שופר של לשכת המנהיג העליון ומשמרות המהפכה) טור שעסק בשאלת חידוש המתקפות מצד ארה"ב וישראל. זארעי חזר על התפיסה האיראנית הידועה, לפיה לישראל ולארה"ב אין אורך נשימה חברתי ופוליטי למלחמות התשה ארוכות – בעוד המודל האיראני בנוי לספוג מכות ולמשוך זמן.
הרפובליקה האסלאמית מהמרת על יכולת השרידות שלה. אילו רצו, הם היו יכולים להגיע להסכם עם ארה"ב כבר לפני חודש וחצי לפחות, אלא שהמשטר מאמין שחשיקת שיניים למשך תקופה מסוימת היום ישרת אותו בטווח הארוך יותר מאשר אם יתקפל באשר לתנאים שהציבו האמריקנים.
בטווח הקצר, שינוי המדיניות באשר לשימוש בנפט והגז משרת את המטרה הזו ומזרים הכנסה קבועה, גם אם נמוכה, למשטר. אלא שבטווח הארוך, מדובר בטקטיקה שתזיק לאיראן והיכולת של טהרן להחזיק מעמד בטווח הרחוק תלויה במגוון גורמים. עוצמתו של המצור האמריקני, בנכונותה של סין לספק חבלי הצלה עקיפים, ביציבותם של צינורות הגז הרעועים מול טורקיה ועיראק ובעיקר ביכולת שלה לשלוט לאורך זמן ב-90 מיליון תושבים תחת משברים שרק הולכים וגוברים.
עוד כתבות בנושא
