האיראנים יודעים: המצור של טראמפ יכול לגרום נזק בלתי הפיך לשדות הנפט

בשדרת מדיסון, אחת השדרות הנחשבות של התפוח הגדול, בין מגדלי פרסום, חנויות ובוטיקי יוקרה שוכן "רוזוולט", מלון ענק בסגנון אר־דקו שידע ימים יפים יותר. בשיאו נחשב הרוזוולט לסמל האלגנטיות של ניו־יורק. בנשפים שנערכו בו התארחו נשיאים וראשי ממשלות. כוכבי תור הזהב של הוליווד פקדו את הלובי המפורסם של המלון עם כוס ויסקי ביד אחת וסיגריה בשנייה.

עם השנים הועם זוהרו של המלון. הוא הזדקן והחליף ידיים, עד שבשנת 1999 נרכש על ידי חברת התעופה הפקיסטנית הלאומית. ממשלת פקיסטן חיפשה אז השקעה נדל"נית אסטרטגית שתקפיץ את מעמדה הבינלאומי של החברה.

אבל החזון הזה לא התממש. הנכס היקר רק הלך והידרדר. ואז הגיעה הקורונה, המלון נסגר, ובהמשך הפך למרכז קליטה למהגרים של עיריית ניו־יורק. נראה היה שההשקעה האסטרטגית של ממשלת פקיסטן ירדה לטמיון. אבל אז התרחש טוויסט בעלילה. מה שנראה כמו פיל לבן, הפך לפתע לנכס אסטרטגי. במקביל, ממשלת פקיסטן הפכה משחקנית בינלאומית משנית להפתעת השנה בדמות המתווכת האולטימטיבית במלחמה בין איראן ובין ישראל וארה"ב. והנכס, כן, הנכס, מככב בדרמת המלחמה הכלכלית במצרי הורמוז.

השבוע טיפסו מעלות החום בנמל בנדר עבאס ל־38 מעלות. בחודש הקרוב במצרי הורמוז יהיה חם מאוד - 34־35 מעלות ולחות כבדה לאורך החוף. לא כיף. וזה כמובן לא הדבר היחיד שמלהיט את המצרים. האזור כולו ניצב מול דרמה שאומנם אינה צבאית במהותה אלא תשתיתית, אבל ההשלכות האסטרטגיות שלה מרחיקות לכת. המצור הימי שממשל טראמפ הטיל על מצרי הורמוז יצר פקק פיזי חסר תקדים. על פי הערכות של אנליסטים, מאגרי הנפט האסטרטגיים של איראן באי ח'ארג נמצאים בקצה קיבולת אחסון הנפט שלהם, או אפילו חצו אותה, למרות שימוש חירום במכליות צפות כאחסון זמני. הרוויה התפעולית מתקרבת למאה אחוזים. בנתונים אלו מול איראן עומד הכורח לעצור או להאט את הפקת הנפט. המשמעות הנגזרת של עצירה כזו היא יצירת לחצים שעלולים לגרום לחדירת מים לקידוחים, הרס בארות ושינויים מבניים בלתי הפיכים בשדות הנפט. התוצאה עלולה להיות נזק אדיר למערך ייצוא הנפט האיראני, שעליו בנויה כלכלת הרפובליקה האסלאמית.

בשנים האחרונות פיתח המשטר האיראני מנגנון פיננסי מתוחכם של סחר בנפט. כדי לשרוד את המצור ואת הסנקציות הכבדות שהוטלו עליהם, עברו האיראנים לסחר בקריפטו והחלו לקבל תשלומים במטבעות דיגיטליים עבור נפט המועבר במכליות רפאים ללקוחות שונים, שהגדולה בהם היא סין. כעת, בעקבות המצור, אין עוד לאיראן חופש פעולה להתחכם ולייצר חצאי צעדים. אין לה לאן לייצא פיזית את הנפט המצטבר במכלי האחסון ובצנרת הנפט. ואם לא יימצא לה בקרוב "שסתום שחרור" דיפלומטי, היא תיאלץ להשבית את בארות הנפט, צעד שעלול כאמור להרוס את שדות הנפט, חלקם לצמיתות.

כדי להבין את המנוף האמריקני המופעל כעת על איראן בדמות המצור הימי על מצרי הורמוז, יש לחזור אחורה למלחמה הקצרה והמדממת בין הודו לפקיסטן במאי 2025. העימות פרץ על רקע הסלמה ביטחונית סביב חבל קשמיר, והוא היה שונה מעימותים קודמים בעקבות שימוש באמצעים מתקדמים של סייבר ומודיעין, כולל הפלת מטוסים. כל זה היה עלול להוביל להסלמה חריפה בין שתי מדינות שכל אחת מהן מוגדרת כמעצמה גרעינית.

מי שזיהה את הפוטנציאל היה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שנכנס לזירה על תקן "סוגר עסקאות" וניכס לעצמו את סיום העימות כמלחמה השמינית שפתר באמצעות כישורי התיווך שלו. ההודים לא היו שותפים להייפ שיצר טראמפ, שבאותו שלב עדיין ציפה לקבלת פרס נובל לשלום. הפקיסטנים, לעומת זאת, שיתפו פעולה, בעיקר בגלל מצבה הכלכלי הרעוע של ארצם. במרכז הדרמה עמדו ראש הממשלה שהבאז שריף והגנרל אסים מוניר, מפקד הצבא והאיש החזק במדינה. במהלך המגעים עם הפקיסטנים פיתח טראמפ הערכה וחיבה בעיקר לגנרל מוניר, שנתפס על ידו לא רק כדמות מפתח מובילה במלחמה בטרור ובמניעת הסלמה בין הודו לפקיסטן, אלא גם כמי שיודע לדבר בשפה העסקית של ממשל טראמפ ולהתנהל מולה.

וכך, בינואר האחרון היחסים הכלכליים בין ארה"ב לפקיסטן עברו תפנית ניכרת. ממשל טראמפ הפעיל את השפעתו בוושינגטון כדי להקל את הלחץ הפיננסי על פקיסטן, מה שהוביל להסכם מול קרן המטבע העולמית לשחרור פעימה של כ־1.2 מיליארד דולר. ארה"ב אף אותתה לעולם הרחב על אמון בכלכלה הפקיסטנית, עם תחזית להיקף סחר שיעלה על 8 מיליארד דולר. במקביל חתמה פקיסטן על מזכר הבנות עם "וורלד ליברטי פייננשל", מיזם הקריפטו של משפחת טראמפ, העוסק בשילוב המטבע הקריפטוגרפי USD1 במערכות התשלום של פקיסטן. נראה שהצעד הזה סייע מאוד להידוק היחסים ותרם ל"קידום דיאלוג והבנה טכנית של ארכיטקטורות תשלום דיגיטליות" במדינה.

מכאן התקדמו העניינים במהירות. בפברואר האחרון חתמו ארה"ב ופקיסטן על מזכר הבנות לשיקום ופיתוח משותף של מלון רוזוולט. המלון הנטוש, נזכיר, הוא נכס אסטרטגי בשווי מוערך של מיליארד דולר. זהו סכום שפקיסטן זקוקה לו כדי לעמוד ביעדים שהוצבו לה במסגרת ההסכם עם קרן המטבע הבינלאומית. את המו"מ מטעם פקיסטן ניהל צבא פקיסטן בחסות הגנרל מוניר, ומי שניהל את המו"מ מטעם ארה"ב הוא לא אחר ממיודענו סטיב ויטקוף, איש סודו ושליחו המיוחד של הנשיא טראמפ. ויטקוף ומוניר סימנו את הפוטנציאל הגלום בנכס הפקיסטני המוזנח ויצרו עסקה חסרת תקדים, שבמסגרתה הועברו ניהול המלון ופיתוחו לידי קבוצת ויטקוף בשילוב מִנהל הנכסים האמריקאי הממשלתי. בדיעבד אפשר לראות את המהלך הזה כסוג של ניסוי כלים בהעברת נכסים ממדינות במצוקה לידי המעגל העסקי של הממשל, בתמורה לערבויות פוליטיות. ואם כך, האם ייתכן שהמודל שיושם ברוזוולט סומן כטיוטה ראשונית מאוד בשביל שדות הנפט של איראן?

הפרטה מודרכת

כעת אנו מגיעים לשלב שבו העניינים מתכנסים, בניסיון להבין את החשיבה מאחורי הפורמט הפיננסי החדשני שנוצר בין ממשל טראמפ לממשלת פקיסטן. ובפרפראזה על אמרתו הידועה של פון־קלאוזביץ, איך הפורמט הזה הוא המשך המלחמה בדרכים אחרות. בפי יודעי דבר, הקונספט הזה מכונה "הפרטה מודרכת". לְמה הכוונה? בעקבות המצור הימי שהטילה ארה"ב על מצרי הורמוז, איראן מתקדמת בצעדי ענק לשלב שבו אם תמשיך להתעקש, תחריב במו ידיה את תשתית מערך ייצוא הנפט שלה, שעליו מבוססת כלכלתה. ולא משנה אם מדובר ב־14 יום, כמה שבועות או אפילו קצת יותר. אם ממשיכים את קו החשיבה הזה, פרוע ככל שיהיה, אפשר לנסות להבין מה עומד מאחורי ההתנהלות של הממשל האמריקני, ולמה רומזת האמירה החוזרת של טראמפ בחודשים האחרונים על שבכוונתו "לקחת את הנפט האיראני".

כדי לשלוט במדינות המצויות מחוץ למערכת התשלומים הבינלאומית, ה"סוויפט", טראמפ נזקק למערכת סליקה עצמאית. כאן נכנס לתמונה ה"וורלד ליברטי פייננשל", מיזם הקריפטו של משפחת טראמפ. המיזם, המנוהל על ידי בניו של טראמפ ושותפיהם, שואף להקים "בנקאות מבוזרת" שתהיה תחליף למערכות המסורתיות. כאמור, במרץ 2026 אימצה פקיסטן את הסטייבלקוין USD1 מבית מיזם הקריפטו של משפחת טראמפ ככלי רשמי להעברות כספים. הדבר גרם להתלקחות מלחמת קריפטו מאחורי הקלעים: סין, המקדמת את היואן הדיגיטלי באזור, זיהתה שהמיזם של משפחת טראמפ דוחק אותה מהשוק ומעניק לארה"ב שליטה פיננסית בנתיבי הסחר של פקיסטן ואיראן. בדיעבד החלו הסינים להציע לאיראן נתיבי סליקה חלופיים כדי לסכל את המהלך האמריקאי.

זה מוביל אותנו אל הצעד האמריקני הבא: לאחר הפצצות מסיביות שהרסו את התשתיות האיראניות אך לא גרמו לאיראנים למצמץ, עבר ממשל טראמפ להטלת מצור ימי על הרפובליקה האסלאמית. המצור גורם לאיראן לאבד כל יום כמעט חצי מיליארד דולר. בקרוב יהיה על האיראנים לקבל החלטות קשות מאוד: האם להסתכן בהרס מערכת ייצור והובלת הנפט. אם המצור יימשך כפי שהוא, המערכת תתפוצץ פשוטו כמשמעו, וערכה של הרפובליקה האסלאמית כמדינה מייצאת נפט ירד לרמה של מחירי חיסול.

כאן יוכלו הפקיסטנים להציע לאיראנים מוצא על בסיס קונספט "ההפרטה המודרכת". אז כן, קשה לדמיין, אבל במקרה כזה, חברות אמריקניות המקושרות לממשל טראמפ יוכלו לקבל זיכיונות לשיקום הבארות האיראניות על פי מודל מלון רוזוולט. וכאשר הנפט האיראני יתחדש, הסליקה והתשלומים יעברו בלעדית דרך מיזמי קריפטו כמו ה־USD1 של משפחת טראמפ, תוך כדי דחיקת המעורבות הסינית.

כך, בעודו מחזיק את צבא ארה"ב כנבוט אדיר שהוא מנופף בו על משמרות המהפכה, דונלד טראמפ לא מנסה לכבוש את איראן באמצעים צבאיים אלא מנהל מהלך ל"רכישה עוינת". הסיפור של המלחמה בקשמיר, המהלך למכירת הרוזוולט והמצור על מצרי הורמוז מסמנים כי תחת ממשל טראמפ יוחלפו בעתיד הסכמי השלום המסורתיים בחוזי ניהול וסליקה.