במשך שלוש שנים, הקונצנזוס במדיניות החוץ התייחס לנורמליזציה הסעודית-ישראלית כאבן הפינה של ארכיטקטורה אזורית חדשה - העסקה שתסגור סופית את הפרק שנפתח בהסכמי אברהם משנת 2020.
עוד כתבות בנושא
מסגור זה אינו רק מוקדם מדי, אלא גם הפוך מבחינה אסטרטגית. לפני שישראל מרשה לעצמה להתפתות מהתעוזה האחרונה של איחוד האמירויות הערביות, עליה להתחשב בכנות במה שאבו דאבי יכולה ולא יכולה לספק, משום שציר דו-צדדי הבנוי על התלהבות ללא יכולת - אינו ארכיטקטורת ביטחון. זהו נטל המחופש לברית.
ערב הסעודית אינה המנוע של סדר חדש במזרח התיכון. היא העוגן שלו, ועוגנים אינם זזים.
הכי מעניין
עוצמה כלכלית ושטחיות צבאית
ב-7 במאי, ריאד סירבה רשמית להעניק לארצות הברית ולישראל גישה לבסיסיה או למרחב האווירי שלה עבור "פרויקט חופש", מבצע ליווי ספינות בראשות ארה"ב שנועדה להתמודד עם הפגיעה האיראנית במצרי הורמוז. ממלכה שמטילה וטו על חופש הפעולה האמריקני בעוד איראן פוגעת בספנות הבינלאומית - אינה שותפה לקואליציה. זוהי שחקנית וטו שמוציאה לגיטימציה מוושינגטון תוך שהיא מונעת ממנה את הדבר החשוב היחיד: מרחב פעולה.
יום לאחר מכן, דווח כי איחוד האמירויות הערביות הגיבה לאותו איום איראני באופן שונה לחלוטין. אבו דאבי הפליגה דרך המיצרים כאשר מכשירי המעקב של הספינות כבויים, מעשה שקט של התרסה ימית שאינו דורש אישור אמריקני ואין עליו קונצנזוס של הליגה הערבית. איחוד האמירויות פרשה לאחרונה מ-OPEC, ועל פי הדיווחים שוקלת לעזוב את הליגה הערבית עצמה, מוסד שהישגו העיקרי בעשורים האחרונים היה למסד את חוסר היכולת הקולקטיבי של מדינות ערב להסכים על שום דבר משמעותי.
עוד כתבות בנושא
איחוד האמירויות הערביות מעמידה צבא מקצועי עם תחכום טכנולוגי אמיתי, אך מדובר בכוח של כ-65,000 איש המגן על עיר-מדינה חופית ללא עומק אסטרטגי וללא יכולת להקרין כוח על פני המרחב האווירי המאותגר. אבו דאבי אינה יכולה להחליף את הסיוע הצבאי האמריקני השנתי בסך 3.8 מיליארד דולר, שתוכניתו בת 10 השנים של ראש הממשלה נתניהו צופה את ביטולו בהדרגה. היא אינה יכולה לספק לישראל את הבסיסים הקדמיים, התחמושת המותקנת מראש או ארכיטקטורת שיתוף המודיעין שהיחסים עם ארה"ב הבטיחו היסטורית. איראן מבינה זאת.
החישובים של טהרן תמיד התבססו על ההנחה שמדינות הסכמי אברהם חזקות כלכלית אך שטחיות מבחינה צבאית. כשאיחוד האמירויות הערביות משיטה מכליות ב"חושך" - זוהי פעולה מתריסה, אך עדיין לא מסוכנת לאיראן כפי שארכיטקטורה צבאית משולבת באמת תהיה.
מה שישראל באמת זקוקה לו אינו ציר דו-צדדי אלא ארכיטקטורת ביטחון רשתית המשתמשת באיחוד האמירויות הערביות כצומת המפרץ שלה, תוך שהיא מתפשטת לכיוונים מרובים בו-זמנית.
פגיעת טיל מאיראן באיחוד האמירויות | צילום: AFP
ממערב, יוון וקפריסין מייצגות עוגן שלא זוכה להערכה מספקת. שתיהן חתמו על הסכמי הגנה עם ישראל; שתיהן יושבות על מסדרונות אנרגיה קריטיים במזרח הים התיכון; ולשתיהן יש תפיסות איום בנוגע לרוויזיוניזם הטורקי המתיישרות באופן טבעי עם האינטרסים האסטרטגיים של ישראל.
מסדרון מזרח הים התיכון המחבר שדות גז ימיים ישראליים וקפריסאיים לשווקים אירופיים אינו רק פרויקט אנרגיה. זהו שלד של מערכת יחסים אסטרטגית שכבר כוללת תרגילים משותפים ומרחיבה את ההרתעה הישראלית לאגף הדרום-מזרחי של נאט"ו מבלי לדרוש התחייבות רשמית של נאט"ו שלעולם לא תגיע.
עוד כתבות בנושא
ממזרח, מסגרת I2U2 המקשרת בין הודו, ישראל, איחוד האמירויות הערביות וארצות הברית נותרה המבנה הדיפלומטי הכי פחות בנוי באזור. הודו היא החלק שהופך את מערכת היחסים הדו-צדדית בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות מהסדר אזורי למשקל נגד אמיתי להשפעה האיראנית ברחבי חופי האוקיינוס ההודי.
לניו דלהי יש סיבות משלה להתנגד ללחץ האיראני במפרץ ותיאבון משלה לטכנולוגיית הגנה ישראלית שגדל בהתמדה במשך שני עשורים. אינטרסנט I2U2 שירכוש אפילו מימד ביטחוני לא פורמלי באמצעות העברת טכנולוגיה ותיאום מודיעיני יעניק לציר ישראל-איחוד האמירויות את המסה האסטרטגית שחסרה לו כיום.
יורש העצר הסעודי, מוחמד בן-סלמאן | צילום: AFP
סעודיה נותרה חשובה מבחינה מבנית - לא כשותפה אלא כמשתנה. סירובה של ריאד להצטרף ל"פרויקט חופש" הוא איתות, לא מצב קבוע. הגישה הישראלית הנכונה אינה לרדוף אחר נורמליזציה סעודית כגביע דיפלומטי או למחוק את ריאד כפסיבית באופן בלתי הפיך. זוהי בנייה אגרסיבית מספיק כדי שסעודיה תעמוד בסופו של דבר בפני בחירה בינארית בין רלוונטיות בתוך הסדר החדש לחוסר רלוונטיות מחוצה לו.
אוטונומיה אסטרטגית אינה סיסמה. זוהי מדיניות רכש, דוקטרינת בסיס, מסגרת לייצוא טכנולוגיה ומערכת של התחייבויות דו-צדדיות שיש לנהל משא ומתן וליישם לפני שהערבויות האמריקניות מצטמצמות ולא לאחר מכן.
איחוד האמירויות הערביות אותתה - באמצעות פרישתה מ-OPEC, השטת מכליות הנפט דרך מצר הורמוז ודיווחיה על בחירה מחדש בליגה הערבית - כי קיבלה בחירה אסטרטגית. משימתה של ישראל היא לעמוד בבחירה זו בארכיטקטורה ולא ברטוריקה, צפופה מספיק כדי להרתיע את איראן ורחבה מספיק כדי שמגבלות של שותף בודד לא יגדירו את השלם.
עוד כתבות בנושא
