לאחר שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הודיע הלילה (רביעי) כי "מיזם החופש" למעבר ספינות במצר הורמוז יושהה לזמן קצר כדי לראות אם ניתן לחתום על הסכם עם איראן - בטהרן חגגו. סוכנות הידיעות "תסנים" כתבה ברשת X ובאינסטגרם כי "טראמפ נסוג". בסוכנות הידיעות "ISNA" טענה כי ההתקפלות של טראמפ מעידה על כישלון אמריקני בהשגת היעדים.
אלא שהאווירה החגיגית של הבוקר לא נולדה בחלל ריק; היא נשענת על גל של רטוריקה לוחמנית ומשפילה שהציפה את שערי העיתונים המרכזיים כבר אתמול, וסימנה את מה שבטהרן תפסו כעליונות אסטרטגית עוד לפני ההודעה הרשמית מהבית הלבן.
"נכה מהמפרץ ועד אירופה"
בשער היומון השמרני וואטן-אה אמרוז ("המולדת היום"), הופיעו המילים "אמאראת-אה מנפג'רה" - "איחוד האמירויות המופגזות", משחק מילים על שמה של איחוד האמירויות בפרסית - "אמאראת-אה מותחדה-ייה".
הכי מעניין
פגיעת טיל מאיראן באיחוד האמירויות | צילום: AFP
היו מי שהרחיבו את הרטוריקה הרבה מעבר לגבולות האזור. קייהאן ("היקום") הוא עיתון הנחשב לשופר מטעם המשטר, המבטא לעיתים את עמדות המנהיג העליון שאינן נאמרות מפורשות מסיבות דיפלומטיות. עורכו הראשי מונה לתפקידו ישירות על ידי עלי חמינאי. אותו עורך בחר באיום ישיר לאירופה: "אירופה יודעת שאנחנו יכולים, ואנחנו נכה".
ייתכן מאוד שהאיום מצד קייהאן כלפי מדינות אירופה מגיע מהדרגים הגבוהים בהנהגה האיראנית, אך הם לא מלמדים בהכרח על איום בתקיפה צבאית. ייתכן שמדובר בפגיעה כלכלית באמצעות העלאת מחירי האנרגיה ואולי אף רמיזה להפעלת תאי טרור באירופה וכדומה.
ג'וואן ("צעיר"), המקורב למשמרות המהפכה, פרסם תמונה של המצר לצד דיוקנו של עלי רזא תנגסירי, ששימש מפקד חיל הים משמרות המהפכה עד שחוסל במבצע "שאגת הארי", שצוטט כאומר: "אנחנו מעצמת על".
ג'אם-אה ג'אם ("הגביע של ג'משייד" - גביע שלפי המיתולוגיה הפרסית ניתן לראות דרכו את כל העולם), המקושר לרשות השידור הרשמית של הרפובליקה האסלאמית, בחר בדימוי ויזואלי: קריקטורה של הנשיא טראמפ שצווארו לכוד במצר הורמוז תחת הכותרת "המבוי הסתום של הורמוז". המסר ברור: ארה"ב תקועה, איראן שולטת במצב.
שער היומון השמרני וואטן-אה אמרוז: "איחוד האמירויות המופגזות" | צילום: שימוש לפי סעיף 27א
סובח-אה נו ("בוקר חדש") ואטלאעאת ("ידיעות") נקטו בניסוחים מתונים יותר, אך בעלי מסר דומה: "סדר איראני במצר" ו"מפגן הכוח של איראן במצר הורמוז". באטלאעאת הוסיפו כי כל כוח חמוש זר, ובראשו הצבא האמריקני, יותקף אם ינסה לחדור למצר, וכי רק כלי שיט המתואמים מראש עם הכוחות האיראניים יורשו לעבור בשלום.
הזדמנות כלכלית בצל הקרב
לא כל העיתונות האיראנית בחרה בלשון מיליטנטית. גם קולות זהירים יותר לא נעדרו לחלוטין. דוניא-אה אקתסאד ("עולם הכלכלה") שטח תרחישים אפשריים להמשך, ממבוי סתום ממושך, דרך עימות צבאי ישיר ועד חידוש הדיפלומטיה עם האמריקנים.
גם בפרהיכתגאן ("המשכילים") הציעו זווית שונה: "30 מיליארד הדולרים של איראן כבר לא נמצאים בכיס של איחוד האמירויות". בבסיס הטענה עמדה התפיסה לפיה קריסת קשרי המסחר והמטבע עם האמירויות, שהיוותה עד כה שביל הזהב לעקיפת סנקציות, עשויה באופן אירוני לפתוח בפני טהרן הזדמנויות חדשות.
דיווחים שנחשפו בסמוך לאירועים מצביעים על כך שאבו דאבי שוקלת להקפיא נכסים בשווי מיליארדי דולרים הקשורים לאיראן, ולפעול נגד חברות קש ורשתות חלפנות שסייעו לחבר את הכלכלה האיראנית אל מרכזי המטבע הבינלאומיים. לפי הנתונים שפרסם פרהיכתגאן, למעלה מ-80 אחוז מהסדרי המטבע של איראן עברו דרך הדירהם, המטבע האמירתי, ומה שנחשב לנכס אסטרטגי הפך בן לילה לנקודת תורפה.
הפרסומים בעיתונים השונים ברפובליקה האסלאמית טומנים בחובם תפיסה יסודית ביחס לאמירויות. רבים מהאיראנים לא רואים אותה כשכנה שנגררה לסכסוך בעל כורחה, אלא כשותפה חשובה של המערב, ובפרט של וושינגטון וירושלים, והפגיעה ביותר מקרב המפרציות. ככזו, בטהרן מאמינים שדרך התקיפה שלה ניתן לשלוח מסר לארה"ב, לישראל ולאירופה וגם למדינות האזור, שיחששו ללכת בדרכה של האמירויות ולהיפגע גם הן.
נקודה נוספת שעלתה מהסיקור האיראני של האירועים משקפת את התפיסה המקובלת בעולם: מצר הורמוז הוא לא עוד נתיב סחר ימי, אלא הקלף המרכזי של הרפובליקה האסלאמית במלחמה שחרגה מזמן הרבה מעבר לגבולותיה שלה.