אל-ג'ולאני לא ויתר על הגולן אבל נלחם בחיזבאללה

זה קרה לפני קצת יותר משבוע. בלילה שבין 16 ל־17 באפריל, דקות ספורות לפני שהשעון הורה על הפסקת האש הראשונה בין ישראל ללבנון, רעדו ההרים בגזרה המזרחית של דרום לבנון. במבצע קומנדו כירורגי שזכה לשם "מבצע עיט", הונחתו ממסוקים כוחות מיוחדים של יחידת שלדג, היישר ללב רכס הכריסטופני, הממוקם בגזרה המזרחית של דרום לבנון, למרגלות החרמון הסורי, כ־12 קילומטרים מצפון לחרמון הישראלי וסמוך לגבול לבנון־סוריה. בהמשך אף פורסמו תמונות של הרמטכ"ל אייל זמיר ומפקד חיל האוויר תומר בר, כשהם מנהלים את המבצע מבור הפיקוד.

על פי הודעת דובר צה"ל, ישראל מקימה שם רצועת ביטחון משופרת בעומק של כ־10 ק"מ בתוך שטח לבנון. המטרה איננה טריטוריאלית בלבד; מדובר ביצירת חסם פיזי על עורק הנשימה הלוגיסטי של חיזבאללה, בדיוק בנקודה שבה הנשק האיראני זורם מדמשק לבקעת הלבנון. השליטה ברכס החולש על אזור הבקאע ועל כביש ביירות־דמשק, תאפשר תצפית ואש ישירה על כל תנועה חשודה, ותהווה את הנדבך המערבי של המצור על ארגון חיזבאללה. אם יש עתיד להפסקת אש מתמשכת בין ישראל ללבנון, ובהמשך אולי גם הסכם שלום – הנוכחות הישראלית העכשווית ברכס הכריסטופני היא רכיב חיוני ליצירת התנאים להמשך התהליך.

אבל כדי שהמהלך יקרום עור וגידים דרוש שיתוף פעולה של המשטר הסורי, שיתוף פעולה מסוג שאי אפשר היה לדמיין לפני נפילת משטרו של בשאר אל־אסד ועלייתו לשלטון של אחמד א־שרע, הג'יהאדיסט שהפך לנשיא סוריה. בשנה וחצי האחרונות, מאז עלייתו לשלטון, א־שרע, ובשמו הקודם אבו מוחמד אל־ג'ולאני, פועל מתוך אינסטינקט הישרדות חד. כבר עם עלייתו לשלטון הבין א־שרע כי כדי לשרוד כראש המשטר הסורי החדש ולזכות בלגיטימציה הבינלאומית הדרושה, עליו לאיין את הנוכחות האיראנית בסוריה ולהילחם עד חורמה בחיזבאללה. ואכן, לאחר שביצע את המהלכים הדרושים והשמיע את הקולות הנכונים, הפך א־שרע לחביבם של הנשיא טראמפ ויורש העצר הסעודי, שנרתמו לסייע לו ולייצב את סוריה מבחינה פוליטית וכלכלית.

במסגרת זו נוצר בשנה וחצי האחרונות משולש יחסים מורכב בין ירושלים, וושינגטון ודמשק. א־שרע פועל לביסוס מעמדו בתוך המשולש הזה, בעיקר מול ממשל טראמפ, בתמורה לעקירת הנוכחות האיראנית ונטרול חיזבאללה בסוריה. בביקורו לאחרונה במכון המחקר הלונדוני צ'טהאם האוס, אף הצהיר א־שרע כי סוריה "שילמה מחיר כבד על התערבות חיזבאללה", וכי חובתו כעת היא לקטוע את "עורק החיים" של הארגון העובר בשטחו.

כל זה לא אומר כמובן שא־שרע ויתר לרגע על רמת הגולן. ממש לא. רק לפני שבוע, בעת נאומו בפורום הדיפלומטיה של אנטליה, אמר השליט הסורי כי "כל הכרה של מדינה כלשהי בזכותה של ישראל בגולן הסורי אינה תקפה. הקהילה הבינלאומית רואה בגולן שטח סורי כבוש, וכל שינוי במעמד זה מנוגד לחוק הבינלאומי". האמירה הזו התייחסה כמובן להכרה של ממשל טראמפ ברמת הגולן כחלק בלתי נפרד מישראל. אבל נכון לעכשיו, החלק הזה במשולש היחסים המורכב שבין ישראל, ארה"ב וסוריה אינו נמצא כלל על הפרק. מה שכן עומד על הפרק הוא הפסקת האש בין ישראל ללבנון, והמגעים הראשוניים בחסות אמריקנית להסכם שלום בין המדינות.

ובהקשר הזה, הנושא העיקרי שעל סדר היום הוא פירוק חיזבאללה מנשקו, וכאן נכנס לתמונה במלוא עוצמתו הרכיב הסורי. ניתוחים מודיעיניים של מרכז עלמא ושל המכון לחקר המלחמה (ISW) מצביעים על שינוי דרמטי, שבמסגרתו המודיעין הסורי עבר מפסיביות לאקטיביות אגרסיבית נגד ארגון חיזבאללה. סימנים לכך היה אפשר לראות בשטח בחודש האחרון, בין השאר לאחר שרשת אל־אח'באריה הסורית דיווחה על חשיפת מנהרת הברחה ענקית באזור חומס, ועל תפיסת משלוח של 6,000 נפצים ומרכיבי מטענים בתוך משאית "סיוע" באזור א־נבק. בסרטונים ויראליים בטלגרם הסורי נראו חיילים סורים ניצבים במחסומי הדרכים באזור אל־קוסייר, סמוך לגבול הלבנוני, פורקים משאיות של חיזבאללה ומסירים פוסטרים של נסראללה. באחד הסרטונים אף נשמע קצין סורי אומר לפעיל הארגון: "הזמנים שסוריה הייתה המחסן האחורי שלכם נגמרו, עכשיו אנחנו השליטים פה".

התנערות מההתנגדות

בשורה התחתונה, אפשר בהחלט לומר שבמהלך החודש האחרון, הממשל הסורי פועל באופן אקטיבי ונחוש לסיכול תשתיות הטרור וההברחות של חיזבאללה בשטחו. זהו שיאה של אסטרטגיה לביסוס ריבונותו של המשטר הסורי החדש, והתנערות מ"ציר ההתנגדות".

רצף האירועים הדרמטי החל ב־15 באפריל באזור א־נבק, שם נתפס כאמור משלוח של כ־6,000 נפצים צבאיים שהיו בדרכם ללבנון. משרד הפנים הסורי דיווח כי מקור הנפצים במחסני אמל"ח נסתרים של חיזבאללה שנותרו בסוריה מאז תקופת מלחמת האזרחים, באזור חומס והרי קלמון. המשלוח נועד לעבור את הגבול ללבנון ולשמש את הארגון בבניית מטעני חבלה נגד כוחות צה"ל בדרום לבנון. במקביל נחשפו והושמדו מנהרות הברחה אסטרטגיות באזור חומס, ששימשו את הארגון במשך שנים.

שיא הפעילות הזו נרשם ב־19 באפריל במחוז קוניטרה, כאשר כוחות הביטחון הסוריים סיכלו פיגוע רקטי מורכב לעבר ישראל. הכוחות תפסו משאית אזרחית מוסווית שבתוכה הוסתרו משגרי רקטות מוכנים לירי, ועצרו חברי חוליה המקושרים לחיזבאללה. במקרה זה, הרקטות והמרגמות שנתפסו במשאית המוסווית היו מתוצרת איראנית וסינית.

פעולות אלה של כוחות הביטחון הסוריים נועדו להוכיח לקהילה הבינלאומית ולממשל טראמפ כי סוריה אינה משמשת עוד כבסיס קדמי לאיראן, וכי א־שרע פועל למנוע כל ניסיון של חיזבאללה לגרור את סוריה לעימות אזורי. חיזבאללה הכחיש את הדיווחים וכינה אותם "מפוברקים", וטען כי ההאשמות הן פרי עבודה של "סוכנויות מודיעין המבקשות להצית מתח" בין לבנון לסוריה. בכל מקרה, מהשטח עולות אינדיקציות חזקות לקריסת שרשרת האספקה של הארגון ועל שינוי מדיניות דרמטי בדמשק.

התפתחויות אלו הן ביטוי להבשלה של ארכיטקטורה חשאית ותיאום דיפלומטי חסר תקדים, המייצר "דו־קיום ביטחוני מאולץ". מדיווחים שונים עולה כי בעקבות שיחות פריז בינואר האחרון, הקימו ישראל וסוריה "תא תקשורת ייעודי לשיתוף מודיעין ותיאום צבאי בתיווך אמריקני". בהמשך אף התקיימו שיחות המשך בבאקו של דרגים צבאיים, קרי בכירים מאגף המבצעים של צה"ל מול קצינים סורים. השליח האמריקני תום ברק הגדיר זאת כ"תיווך סלקטיבי הכרחי לייצוב האזור".

איראן מצידה אינה מוותרת בקלות על החיבור הקרקעי. קיימים לא מעט דיווחים על ניסיונות לבצע "מיקרו־הברחות" לסוריה דרך עיראק באמצעות טרקטורים, ציוד הנדסי פשוט ובהמות משא, בנתיבים שקשה לנטר מהאוויר. במקביל, באמ"ן מעריכים כי חיזבאללה הגביר את הייצור המקומי בתוך לבנון, והקים מפעלים תת־קרקעיים לייצור רקטות ומרכיבי כטב"מים, כדי לצמצם את התלות בהברחות מסוריה, שנתקלות כאמור בקשיים הולכים וגוברים.

הלחץ הצבאי הישראלי על חיזבאללה בדרום לבנון, ומנגד הפעילות האינטנסיבית מצד סוריה, הם צמד המהלכים שהוביל את ממשלת לבנון להביע נכונות לשיחות ישירות על הסכם שלום עם ישראל בחסות אמריקנית, לראשונה זה עשורים. ההסכם יכלול כנראה גם "נספח מעברים" – מתווה שבו צבא לבנון יקבל שליטה בלעדית על כל המעברים לסוריה, ויוצגו ערבויות פיזיות לפירוז חיזבאללה. עד אז, ישראל יושבת על רכס הכריסטופני.

הסורים מתוגמלים היטב על פעילותם, ובזמן אמת. מעבר לחבילת השיקום האמריקנית והסרת הסנקציות, נשיא סוריה אחמד א־שרע קיבל השבוע חיזוק מדיני וכלכלי משמעותי מהאיחוד האירופי, כאשר הנציבות האירופית הציעה לחדש באופן מלא את הסכם שיתוף הפעולה עם סוריה משנת 1978. זהו צעד דרמטי המעניק למדינה גישה מחודשת לתקציבי פיתוח, סיוע טכני והקלות בסחר, שהיו מוקפאים במשך עשרות שנים. כחלק מהתקרבות זו הודיעה בריסל על חבילת תמיכה ענקית בסך 620 מיליון אירו לשנים 2026־2027, המהווה חלק מתוכנית שיקום רחבה יותר, שצפויה להגיע להיקף של כ־2.5 מיליארד אירו.

במקביל, במישור האזורי זכה א־שרע לקבלת פנים מלכותית במפרץ. בזמן שבישראל חגגו את יום העצמאות ה־78, הגיע נשיא סוריה לביקור רשמי בסעודיה, התקבל על ידי בכירי הממלכה ונפגש עם יורש העצר מוחמד בן־סלמאן. משם הוא המשיך לביקור עבודה בדוחה בירת קטאר. ביקורים אלו מסמנים את שובה של סוריה לחיק העולם הערבי, כשותפה לגיטימית ומרכזית. עוד לפני כן זכה א־שרע לחשיפה בינלאומית רחבה, כאשר ב־17 באפריל נשא כאמור נאום מרכזי בפורום הדיפלומטיה באנטליה שבטורקיה, שבו הציג את "סוריה החדשה" כגורם ניטרלי הפתוח להשקעות ואף מוכן להסדרי ביטחון עם ישראל. מהלכים אלו מבשילים כעת לאחר שארה"ב ובריטניה כבר הסירו ממנו את סיווג הטרור ואת הסנקציות האישיות, מה שסולל את הדרך עבורו לרצף הצלחות מדיניות וכלכליות.

וכך, נכון לעכשיו הולך ומתגבש במרחב הסורי־לבנוני־ישראלי סדר פרגמטי חדש המבוסס על אינטרסים ביטחוניים חופפים. נכון לעכשיו, המרוויחה העיקרית היא השותפה השקטה סוריה.