חלק ניכר מהשיח הנוכחי סביב המלחמה של ישראל וארה"ב נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן, משקף כישלון אנליטי מתמשך: השילוב בין מסרים של המשטר האסלאמי לבין המציאות בשדה הקרב.
עוד כתבות בנושא
כישלון זה אינו רק עניין של חילוקי דעות. הוא משקף אי הבנה עמוקה יותר של אופן פעולתם של סכסוכים מודרניים - במיוחד כאשר אחד השחקנים המרכזיים הוא משטר תיאוקרטי אוטוריטרי המתייחס למידע כהרחבה של הלוחמה.
הרפובליקה האסלאמית של איראן הכריזה על ניצחון. במקביל, היא איימה בהסלמה, ערערה על תנאי הפסקת האש והזהירה מפני השלכות אזוריות וכלכליות רחבות יותר. גורמים במשטר האסלאמי תיארו את המשא ומתן המתמשך כ"בלתי סביר" - גם כאשר מעשי האיבה נמשכים והגישה הימית נותרת במחלוקת - והם ממשיכים לתקוף את ישראל, את האינטרסים של ארה"ב, את מדינות המפרץ ואת שכנותיהן הערביות, תוך שהם מכוונים את שליחי הטרור הבינלאומיים שלהם.
הכי מעניין
הקרב על הנרטיב
ארה"ב וישראל, לעומת זאת, מתארות קמפיין המוגדר על ידי תוצאות מדידות. גורמים אמריקניים הדגישו כי הם פגעו במערכות הטילים של איראן, ביכולות הימיות ובתשתית הצבאית הרחבה יותר שלה, ואילצו את טהרן להגיע לעמדת הפסקת אש תחת לחץ מתמשך. דיווח על טענות אלו, כולל הצהרות מצד הנהגת מערכת הביטחון, מצביע על כך שוושינגטון רואה במערכה שינוי מכריע במאזן הכוחות.
ישראל הצטרפה להערכה זו תוך שהיא מבהירה כי הפסקת האש אינה חלה על חיזבאללה או על כוחות אחרים הנתמכים על ידי איראן. ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר את תמיכתה של ישראל בהסכם בתיווך ארה"ב, תוך הצהרתו המפורשת כי פעולות נגד שליחים איראניים יימשכו.
עוד כתבות בנושא
שני הנרטיבים מסתובבים להם כעת בעולם בו זמנית. ובמובנים מסויימים, שניהם מכילים יסודות של אמת.
פעולות הלחימה של ארה"ב וישראל פגעו באופן מהותי ביכולת הצבאית הקונבנציונלית של איראן. במקביל, איראן שומרת על מנופים אסטרטגיים מרכזיים: המשכיות המשטר, השפעה על רשתות שליחים ויכולת להפעיל לחץ על נקודות חסימה עולמיות - ובראשן, מצרי הורמוז.
תמונת לווין של מצר הורמוז | צילום: AFP
הבחנה זו חיונית. מה שמתואר כהפסקת אש הוא, במונחים מבצעיים, הפסקה שברירית ושנויה במחלוקת. פעולות האיבה נמשכו בזירות מקבילות, ותנאי ההסכם נותרו שנויים במחלוקת. גם וושינגטון וגם טהרן פועלות תחת פרשנויות שונות לגבי מה שנדרש על ידי הפסקת האש, בעוד שישראל ממשיכה להיות מותקפת על ידי איראן, חיזבאללה וחמאס, והתקיפות הישראליות בדרום לבנון נמשכות.
חוסר היציבות סביב מיצרי הורמוז מדגיש עוד יותר את הנקודה. נתיב המים - שדרכו זורמת כחמישית מאספקת הנפט העולמית - נותר חסום חלקית, כאשר פעילות הספנות מואטת והשווקים הגלובליים מגיבים בהתאם. גורמים אמריקניים דחפו לפתיחה מלאה שלו מחדש, בעוד שאיראן ממשיכה לשלוט על הגישה הימית. זהו אינו שלום יציב. זהו שיווי משקל בלחץ.
עוד כתבות בנושא
במקביל, ההתפתחויות בתוך איראן חושפות ניגוד חריף בין מסרים חיצוניים למציאות הפנימית. דיווחים אזרחיים מתארים אקלים של סכנה וחוסר ודאות, עם נוכחות מוגברת של מיליציות, מחסומים באזורים עירוניים ודאגה נרחבת מדיכוי, כמו גם חוסר יציבות כלכלית. משמרות המהפכה האסלאמית ממשיכים לצוד ולהרוג מתנגדי משטר ומפגינים איראנים. תנאים פנימיים אלה עומדים במתח עם טענות הכוח החיצוניות של המשטר.
ניגוד זה אינו מקרי. הוא אופייני לאופן שבו מערכות סמכותניות פועלות. משטרים הנשענים על לגיטימציה אידיאולוגית אינם מודים בחולשה. הם מקרינים חוסן, במיוחד ברגעי לחץ אסטרטגי. עם זאת, האתגר אינו מוגבל עוד למה שאיראן אומרת, אלא באופן שבו המסרים הללו מתקבלים.
לוחמה א-סימטרית
חלק הולך וגדל מהשיח המערבי משקף את מה שניתן לתאר רק כא-סימטריה אנליטית: פעולות ארה"ב וישראל נמצאות תחת זכוכית מגדלת, בעוד שטענות איראניות זוכות לעתים קרובות ליחס של פרספקטיבה חלופית ולא של מסרים מכוונים על ידי המדינה.
התקשורת המרכזית בארה"ב מחולקת לאורך קווים פוליטיים, כאשר סיקור המלחמה מעוצב לעתים קרובות על ידי נקודות מבט אידיאולוגיות. המדיה החברתית היא ים של מידע, המונע על ידי תעמולה, מידע שגוי, דיסאינפורמציה ותיאוריות קונספירציה - כאשר רבים מהקמפיינים הללו ממומנים על ידי הרפובליקה האסלאמית ושליחיה האסלאמיסטיים עצמם.
וושינגטון וטהרן פועלות תחת פרשנויות שונות לגבי מה שנדרש במסגרת הפסקת האש
בסביבה מקוטבת זו, צצו עיוותים מכל קשת הקשת האידיאולוגית. גורמים ופרשנים בעלי נטייה שמאלנית מתארים את הסכסוך בעיקר דרך עדשת ההתנגדות לממשל טראמפ, ומציגים עימות אסטרטגי כהסלמה פזיזה. במקביל, תיאורטיקני קונספירציה ימניים קיצוניים הפיצו נרטיבים בדלניים ודיסאינפורמציה שפוגעים באינטרסים האמריקניים ומהדהדים תעמולה עוינת.
למרות שמקורן בקצוות פוליטיים מנוגדים, שתי הפרשנויות מציגות באופן שגוי את חשיבות הסכסוך ומטשטשות את המציאות האסטרטגית העומדת בפני ארה"ב ובעלות בריתה. א-סימטריה זו מוגברת על ידי סביבת המידע המודרנית.
עוד כתבות בנושא
במערכות אקולוגיות מקוונות ורשתות חברתיות, נרטיבים שמקורם במסרים של איראן - נתקלים לעתים קרובות בפחות ספקנות מאשר דיווחים מממשלות דמוקרטיות וממוסדות מבוססים. התוצאה היא היפוך של סטנדרטים מסורתיים של אמינות.
מקורות הפועלים במערכות סגורות, הנשלטות על ידי המדינה, שאין בהם חופש מידע, נתפסים לעתים קרובות כ"אותנטיים" יותר. בינתיים, מקורות מחברות פתוחות, שבהן שקיפות, אימות ודיון פנימי מובנים במערכת, נדחים יותר ויותר כבלתי אמינים או כבעלי אג'נדה פוליטית.
היפוך זה אינו משקף ראיות חזקות יותר. הוא משקף את היעילות הגוברת של דיסאינפורמציה.
בינה מלאכותית של גרוק המציגה חיילים אמריקניים שבויים | צילום: מתוך רשת X
השאלה אינה האם לכל הממשלות יש הטיה, והאם מערכות המידע שלהן מאפשרות תיקון, אחריות ואימות. הבחנה זו גם מבהירה אילו מקורות ראויים לאמון. מדינות דמוקרטיות כמו ישראל וארה"ב פועלות במסגרת מערכות שקופות הכפופות לביקורת ציבורית, תקשורת עצמאית ואחריות מוסדית.
משטרים סמכותניים כמו הרפובליקה האסלאמית של איראן אינם עושים זאת. הנרטיבים שלהם, הנשלטים על ידי המדינה, נועדו לשמר את הכוח ולא ליידע את הציבור. התייחסות למקורות אלה כאל שווי ערך מוסרי או ראייתי - אינה משקפת איזון; היא משקפת כשל בשיקול דעת אנליטי.
בסביבה זו, המטרה אינה רק שכנוע, אלא יצירת חוסר איזון. כאשר הקהל מתחיל להתייחס לכל הנרטיבים כאמינים באותה מידה, ההבחנה בין דיווח מאומת למסרים אסטרטגיים קורסת. וכאשר הבחנה זו קורסת, שדה הקרב של המידע מתחיל להעדיף את אלה המוכנים ביותר לתמרן אותו.
עוד כתבות בנושא
הבנת המלחמה הזו, אם כן, דורשת יותר מאשר מעקב אחר כותרות. היא דורשת הערכה אילו טענות תואמות את התנאים הניתנים לצפייה.
עמדות ארה"ב וישראל - המתמקדות בפגיעה ביכולות הצבאיות של איראן ובהגבלת יכולתה להקרין כוח - עולות בקנה אחד עם התוצאות המבצעיות המדווחות. הצהרות איראניות, לעומת זאת, נותרות בנויות סביב שימור המשטר והמשכיות אידיאולוגית, לעתים קרובות ללא תלות במציאות בשדה הקרב.
זה לא מבטל את הצורך בבחינה של מדיניות ארה"ב או ישראל. אבל זה כן דורש להכיר בכך שלא לכל הנרטיבים יש משקל ראייתי שווה. זה גם דורש הצבת הסכסוך הנוכחי בהקשר האסטרטגי הרחב יותר שלו.
תוכנית לחימה בת עשורים
העמדה האזורית של איראן היא תוצאה של עשרות שנים של השקעה בלוחמה א-סימטרית - פיתוח תוכניות טילים, הרחבת הטווח הימי ובניית רשתות פרוקסי ברחבי האזור. מה שמתפתח כעת אינו הסלמה פתאומית, אלא עימות מושהה עם מערכת זו.
במונחים מעשיים, לא ניתן לראות את הסכסוך כפתור כל עוד משמרות המהפכה ממשיכים לתפקד כזרוע מבצעית של טרור בחסות מדינה. כל תוצאה שתשאיר את המבנה הזה שלם אינה פתרון אלא עיכוב. יציבות מתמשכת תישאר חמקמקה כל עוד הרפובליקה האסלאמית תמשיך לתמוך במנגנון התוקפנות האזורית והקיצוניות האידיאולוגית שלה. שלום בר-קיימא ידרוש בסופו של דבר את פירוק היכולות המבצעיות של משמרות המהפכה ואת סיום המשטר המאפשר זאת.
עוד כתבות בנושא
ניתוח ברור חייב גם להבחין בין המשטר האיראני לעם האיראני. התנגדות לרפובליקה האסלאמית הייתה מאפיין מתמשך של החברה האיראנית, למרות דיכוי מתמשך. איראנים ופרסים - בתוך המדינה ומחוצה לה - הפגינו התנגדות חוזרת ונשנית למערכת השולטת בהם. הם אינם מיוצגים על ידי האידיאולוגיה של המשטר או המסרים שלו.
לבסוף, כל הערכה רצינית של הסכסוך חייבת להתחשב באלה המעורבים בו ישירות. חיילים ואנשי שירות ישראלים ואמריקנים ממשיכים לפעול בסביבות מורכבות ובעלות סיכון גבוה, ומבצעים משימות הקשורות ליעדים אסטרטגיים רחבים יותר. תפקידם ממוסגר לעתים קרובות כפוליטי, אך משמעותו מבנית. הם חלק מארכיטקטורת ההרתעה העומדת בבסיס היציבות האזורית והעולמית.
הנשיא טראמפ לצד ראש הממשלה נתניהו והמנהיג העליון של איראן לשעבר חמינאי. | צילום: מסך מיוטיוב
הסכסוך הנוכחי משתרע על פני תחומים צבאיים, כלכליים ואינפורמטיביים, כאשר כל אחד מהם מחזק את האחר. אך מסקנה אחת כבר ברורה: במלחמה שבה נרטיב משמש ככלי אסטרטגי, ההבנה תלויה ביכולת להבחין בין מסרים למציאות מדידה.
זה לא עניין של פרספקטיבה. זה עניין של השלכות, משום שפירוש שגוי של הסכסוך הזה לא רק מעוות את ההבנה. הוא מעצב את המדיניות, את דעת הקהל ואת הנכונות להתעמת או להתעלם מהתנאים שהפכו את המלחמה הזו לבלתי נמנעת.
עוד כתבות בנושא
