בשקט בשקט, תחת הוואקום השלטוני שיצרו התקיפות הישראליות-אמריקניות, השלימה הרפובליקה האסלאמית מהלך שהחל בשקט הרבה לפני הדרמה של "שאגת הארי".
עוד כתבות בנושא
איראן היא כבר לא רק תיאוקרטיה דתית שמנוהלת בידי אנשי הדת, אלא ישות פוליטית שנשלטת קודם כל בידי משמרות המהפכה. חיסולו של עלי לאריג'אני, שנחשב לגורם פרגמטי (אם כי לא מתון), עם הדיווחים הסותרים על מצבו של המנהיג העליון הטרי מוג'תבא חמינאי, האיצו את התהליך. בהיעדר מנהיג דתי דומיננטי וכשיר, המערכת עברה למצב טייס אוטומטי ביטחוני.
השולטים בכיפה
האיש החזק היום באיראן הוא אחמד וחידי, שמונה אך בתחילת החודש למפקד העליון הזמני של משמרות המהפכה, לאחר שקודמו בתפקיד, מוחמד פאכפור, חוסל במכת הפתיחה של מבצע שאגת הארי.
הכי מעניין
וחידי הוא הרבה יותר מגנרל. כמי שמשלב ניסיון מבצעי כמפקד כוח קודס לשעבר עם ניסיון מדיני, אותו צבר בתפקידו כשר הפנים, הוא משמש כאדריכל של המעבר למשטר חירום. יש הטוענים כי לא רק שהוא הדמות החזקה ברפובליקה האסלאמית, אלא שהוא אף מרכז אצלו סמכויות שלא נראו באיראן מאז חומייני בראשית ימי המהפכה.
לצד וחידי פועלים שני כוחות עיקריים: הראשון הוא הטרוריסט בחליפה, מוחמד באקר קאליבף, יו"ר המג'לס הנוכחי, תפקיד שאותו ירש מלאריג'אני, המייצג את "דור המפקדים" של משמרות המהפכה שפשטו מדים, אך מעולם לא עזבו את הארגון. הוא שימש כמפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה, לאחר מכן כמפקד משטרת טהרן ובהמשך כראש העיר. קאליבאף אמון על הזווית הביורוקרטית, לוודא שמנגנוני השלטון פועלים בהתאם לרצון וחידי והגנרלים במשמרות המהפכה, ושהתקציבים זורמים למאמץ המלחמתי.
השני הוא איש הצללים: למרות הדחתו המתוקשרת ב-2022 מראשות אגף המודיעין של משמרות המהפכה, חוסיין טאיב רשם קאמבק פוליטי מרשים. הוא נחשב לבעל ברית קרוב של מוג'תבא, אך גם מקורב לבכירים במשמרות המהפכה.
שני אישים נוספים שנמצאים במעגל הפנימי של מקבלי ההחלטות הם יחיא רחים ספווי ועלי אסגר מיר חיג'אזי. ספווי הוא יועץ למנהיג העליון לענייני צבא וביטחון, ששימש בעבר כמפקד משמרות המהפכה, ואילו חיג'אזי שימש כסגן ראש הסגל של חמינאי האב ונחשב לאחת הדמויות החזקות ביותר במשרד המנהיג העליון.
עוד כתבות בנושא
אם יש מאפיין אחד שבולט במיוחד מהנתונים הללו הוא העובדה שכל האישים שהזכרנו מגיעים עם ניסיון ביטחוני ממשמרות המהפכה ולא מצבא איראן, מה שעשוי להגביר את המתיחות ביניהם. הצבא נחשב לנחות יותר בהיררכיה ונדחק פעמים רבות לשוליים, בעוד במשמרות המהפכה משרתים לרוב בני המשפחות המקושרות והחזקות יותר. התפיסה המקובלת אומרת כי הדרגים הגבוהים בצבא נאמנים למשטר ומקורבים אליו, אך ייתכן ובקרב דרגי הביניים והדרגים הזוטרים יש תסכול ואולי אף איבה ביחס למשטר. יהיה מעניין לראות אם אכן התמורות שחלו בשלטון ישפיעו גם על היחסים בין שני הצבאות שדרים בכפיפה אחת באיראן.
מאבק תלת ממדי
השם הבולט בהיעדרו עד כה מהכתבה שלפניכם הוא ללא ספק שמו של הנשיא, מסעוד פזשכיאן. נראה שבמציאות הביטחונית החדשה, הנשיא איבד מכוחו, כמו גם שר החוץ, עבאס עראקצ'י, שנחשב בעבר לאחד האישים החזקים ברפובליקה האסלאמית. נראה שהשניים הם הקורבנות הפוליטיים המיידיים של המעבר למשטר צבאי דה-פקטו.
בעוד עראקצ'י נמצא במרתון דיפלומטי של שיחות והתרוצצויות ברחבי תבל, המילים שלו איבדו חלק מכוחן. החלטות על יעדי תקיפה, העשרת אורניום או פריסת כוחות אינן עוברות יותר דרך משרד החוץ או לשכת הנשיא.
המלחמה על עתיד הרפובליקה האסלאמית מתנהלת מול האויבים מבחוץ - ובראשם ישראל וארה"ב, האויבים מבית - האיראנים מתנגדי המשטר, אך גם בממד שלישי - בתוך המסדרונות של גופי הממשל בטהרן.
אם מוג'תבא חמינאי - שמעמדו היה מוטל בספק מלכתחילה - לא יתאושש ויופיע בציבור בקרוב, הלגיטימציה הדתית של המשטר תמשיך להישחק. במצב כזה, החונטה של וחידי ושותפיו עשויה להסיר את הכפפות לחלוטין ולעבור לשלטון צבאי גלוי - מהלך שעלול להיות נקודת האל-חזור של המהפכה ולהשפיע על עתידה של הרפובליקה האסלאמית והמזרח התיכון כולו.
עוד כתבות בנושא
