לאחר יותר משנה, לאחר החזרת כל החטופים מעזה וכחלק מיישום תוכנית הפסקת האש שגיבש וקידם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נפתח מחדש מעבר רפיח בין רצועת עזה למצרים למעבר אנשים.
עוד כתבות בנושא
פתיחתו מחדש של המעבר מעלה סוגיות ביטחוניות מורכבות, ביניהן היכולת למנוע הברחת נשק ומחבלים אל הרצועה וממנה. לצד סכנות ביטחוניות ברורות אלו, מסתתר איום נוסף, משמעותי לא פחות. על פניו מדובר באיום פעוט ושולי בלבד, בדמות חותמת מעבר. אך מאחורי חותמת קטנה זו מסתתרת סכנה מהותית, ומדינת ישראל חייבת לטפל בה מיד.
מסמכי הגבולות של הנכנסים והיוצאים דרך מעבר רפיח מוטבעים בחותם הנושא את הכיתוב "מדינת פלסטין", לצד דגל "פלסטין". באמצעות חותמת זו, הגורמים הפלסטינים המפעילים את המעבר תחת תוכנית טראמפ מנסים ליצור מציאות כוזבת, דהיינו, שהיוצאים והנכנסים לרצועת עזה עושים זאת ממדינה שאינה קיימת או אליה.
הכי מעניין
תושב עזה מתכונן לצאת למצרים דרך מעבר רפיח, בשבוע שעבר | צילום: אעבד ראחים חאטיב, פלאש 90
השימוש בבול זה, יחד עם השימוש בסמל הרשות הפלסטינית כסמל הוועדה הלאומית לניהול עזה (NCAG), מחזק את הנרטיב לפיו הרשות הפלסטינית - לאחר שהפכה למדינה - שולטת במעבר, ועושה זאת תחת השם "מדינת פלסטין".
אסור למדינת ישראל להסכים למציאות זו. "מדינת פלסטין" אינה קיימת, ואסור שהרשות הפלסטינית תמלא כל תפקיד בניהול עזה. עם זאת, אם ישראל תעצום עין מהעניין הזה, כפי שעשתה לעתים קרובות מול הרשות הפלסטינית, זו תהיה טעות עם השלכות ארוכות-טווח, ולא יהיה לנו את מי להאשים מלבד עצמנו.
החותמת במעבר רפיח
לפני הסכמי אוסלו, ישראל שלטה במעברים בין מצרים לרצועת עזה. בתקופה זו, מסמכי מעבר הגבול הוחתמו על ידי הממשל הצבאי. במסגרת הסכמי אוסלו והעברת הסמכות מישראל לרשות הפלסטינית, הסדרי הכניסה והיציאה לעזה (וליהודה ושומרון דרך ירדן) הוסדרו בנספח א' ובנספח ה' להסכם הביניים מספטמבר 1995.
נקבע כי לאחר שאושרה כניסתו של אדם ממצרים לעזה (או מירדן ליהודה ושומרון) מטעמי ביטחון, יקבל האדם חותמת מהצד הפלסטיני. סעיף ח'(3), תחת הכותרת "הסדרי כניסה ממצרים ומירדן דרך האגף הפלסטיני", קובע: "הצד הפלסטיני יספק לנוסעים שכניסתם מאושרת אישור כניסה עם חותמת של הצד הפלסטיני ומצורף למסמכיהם". באשר ליציאה, סעיף ח'(4), תחת הכותרת "הסדרי יציאה למצרים וירדן דרך האגף הפלסטיני", קובע כי אותם נהלים החלים על כניסה יחולו בסדר הפוך. למרות שהנספח התייחס שוב ושוב לצורך ב"חותמת", הוא לא ציין את צורתה, המראה שלה או תוכן החותמת.
עוד כתבות בנושא
הסדר זה נותר בתוקף עד להתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005. לאחר מכן הוא הוחלף בהסכם בין ישראל לרשות הפלסטינית, המשתקף ב"מסמכים המוסכמים על תנועה וגישה מעזה וממנה", מיום 15 בנובמבר 2005. על פי הסדר זה, הרשות הפלסטינית הייתה אמורה להפעיל את מעבר רפיח.
עם זאת, לאחר הבחירות הפלסטיניות בינואר 2006 וניצחון חמאס, ובמיוחד לאחר השתלטות חמאס על עזה ביוני 2007, קרסו ההסכמים בין ישראל לרשות הפלסטינית בנוגע לעזה - הן אלה של אוסלו והן אלה של 2005. חוסר מעורבותה של הרשות הפלסטינית ברפיח ניכר כאשר ראש ממשלת הרשות הפלסטינית התלונן כי חמאס שומר על כל הכנסות המעבר ואינו חולק אותן.
בכיר חמאס, חאלד משעל | צילום: AFP
בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר 2023, ולאור ההכרה בכך שהרשות הפלסטינית מקדמת טרור, מסיתה לטרור, מתגמלת טרור, קוראת להשמדת ישראל ומנציחה את נרטיב "זכות השיבה", התפתחה הבנה רחבה כי אין לתת לרשות הפלסטינית כל תפקיד עתידי בממשל עזה.
כפי שראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר ב-18 בנובמבר 2023: "עזה לעולם לא תהווה שוב איום על אזרחי ישראל. לא אסכים ששום גוף התומך בטרור, משלם למחבלים ומשפחותיהם, ומחנך את ילדיו לרצוח יהודים ולחסל את מדינת ישראל ייכנס לתוכה. ללא שינוי כזה במנהל האזרחי של עזה, זו רק שאלה של זמן עד שעזה תחזור לטרור, ולא אסכים לכך". הוא חזר על עמדה זו פעמים רבות.
תוכנית טראמפ
תוכניתו של טראמפ להשגת הפסקת אש, הבטחת שחרור כל החטופים ושיקום רצועת עזה, הושקה בספטמבר 2025 ואומצה על ידי האו"ם באוקטובר 2025.
מעבר להפסקת האש ושחרור החטופים, התוכנית קבעה מספר מסגרות, ובראשן מועצת השלום. במסגרת המועצה פועלת הוועדה הלאומית לניהול עזה (NCAG), האחראית על ניהולה השוטף של הרצועה.
עוד כתבות בנושא
התוכנית קובעת במפורש כי לרשות הפלסטינית לא יהיה תפקיד בממשל עזה עד שתשלים תוכנית רפורמה מקיפה. היא מבהירה עוד כי רק לאחר שרפורמות כאלה יבוצעו נאמנה, ניתן יהיה ליצור תנאים לדרך אמינה לקראת הגדרה עצמית ומדינה פלסטינית. לפיכך, גם כפי שאומצה על ידי האו"ם, התוכנית מכירה בכך שלא קיימת כיום מדינה פלסטינית.
קשיים מהותיים
הדרישה לחותמת פלסטינית, מקורה בהסכמי אוסלו ובהסדר ההתנתקות מ-2005. בשנת 2012, אש"ף ביקש הכרה של האו"ם ב"מדינת פלסטין", תוך הפרה בוטה של הסכמי אוסלו. בעוד שחברות מלאה נחסמה במועצת הביטחון, העצרת הכללית של האו"ם העניקה ל"פלסטין" מעמד של מדינה משקיפה שאינה חברה. הרשות הפלסטינית שינתה לאחר מכן את ייעודה הרשמי מ"רשות לאומית פלסטינית" ל"מדינת פלסטין".
יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. | צילום: EPA
למרות שישראל לא ביטלה את הסכמי אוסלו בתגובה להפרות אלו, המשך השימוש בחותמת "מדינת פלסטין" - במיוחד לאחר 7 באוקטובר - עלול לרמוז על הסכמה ישראלית לשליטת הרשות הפלסטינית על עזה, אפילו באופן סמלי. זה סותר את מדיניותו של ראש הממשלה ופוגעת בה בפועל.
המלצה לפעולה
בעידן הנוכחי של מערכות גבול ממוחשבות, לבול פיזי אין משמעות מבצעית אמיתית. משמעותו סמלית והצהרתית - היא משקפת מי שולט בשטח. טבח 7 באוקטובר יצר מציאות חדשה בעזה ומחק למעשה הסדרים קודמים, כולל הסכמי אוסלו והבנות שלאחר ההתנתקות. ממשלת ישראל חייבת לבטא שינוי זה באופן עקבי.
באופן אידיאלי, כביטוי לשליטה ישראלית, מסמכי נסיעה צריכים להיות מוחתמים על ידי מדינת ישראל. עם זאת, בהתחשב ברגישויות בינלאומיות, פתרונות חלופיים אפשריים. לדוגמה, יש להסיר את כל הסמלים של שליטת הרשות הפלסטינית או "מדינת פלסטין". במקום חותמת ישראלית, מסמכים יכולים פשוט לשאת סימון ניטרלי כגון "כניסה מאושרת" או "יציאה מאושרת" - לא יותר. לחילופין, בהינתן מערכות גבול דיגיטליות, ניתן יהיה לרשום אישור באופן אלקטרוני ללא כל חותמת פיזית כלל.
דרכוני הרשות הפלסטינית
במסגרת הסכמי אוסלו, ישראל הכירה בסמכות הרשות הפלסטינית להנפיק דרכונים. תושבי עזה הנוסעים למצרים וחסרי דרכונים אחרים משתמשים בדרכונים שהונפקו על ידי הרשות הפלסטינית.
אם חותמת הרשות הפלסטינית תוסר, יש צורך בבדיקה מקיפה לבחון חלופות לדרכונים אלה. אם הם נושאים את הכותרת "מדינת פלסטין", נושא זה הופך דחוף עוד יותר.
"משפט בינלאומי"
יש הטוענים כי "משפט בינלאומי" דורש מסמכי נסיעה מוחתמים על ידי הרשות הפלסטינית. לטענה זו אין בסיס. כל מי שנסע לאחרונה לארה"ב, בריטניה או מדינות אחרות יודע שהחתמת דרכון פיזית כבר כמעט לא קיימת, והוחלפה כמעט לחלוטין ברישומי כניסה ויציאה דיגיטליים.
יתרה מכך, החוק הבינלאומי אינו מסדיר כלל את העניין הזה. הוא משאיר לכל מדינה את החופש לקבוע אילו מסמכים וחותמות נדרשים לכניסה ויציאה.
עוד כתבות בנושא
