המהלך של טראמפ שהחזיר את אליזבת צורקוב הביתה

אחרי 903 ימים בשבי, אליזבט צורקוב חזרה. חיוורת, עם קשיים ניכרים בהליכה, אבל על הרגליים. בתיעוד שהתפרסם, ובו נראתה צועדת במסדרונות בית החולים, נתמכת על ידי קרובי משפחתה, אי אפשר היה שלא להבחין בכאב שעל פניה אבל גם בחיוך ובניצוץ שבעיניים. אחרי שנתיים וחמישה חודשים בשבי המיליציה הפרו־איראנית "גדודי חיזבאללה", אליזבט קיבלה את חייה בחזרה.

צורקוב, דוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון, הגיעה לעיראק בעקבות מחקרה בנושא כיתתיות ולאומיות במזרח התיכון. בזכות אזרחותה הכפולה, ישראלית ורוסית, היא הסתובבה בחופשיות יחסית ברחבי המזרח התיכון. דרכונה הרוסי אפשר לה להיכנס גם למדינות כמו סוריה, עיראק ולבנון.

לבגדד הגיעה בפעם הראשונה בראשית 2022. היא חשה שם בטוחה, שכרה דירה עם שותפה ונרשמה למכון הכושר המקומי. את עיקר זמנה בילתה בפגישות עם אנשי התנועה הסדריסטית, בהנהגתו של מוקתדא א־סדר, שאנשיה באים מהאזורים מוכי העוני בבגדד ובדרום המדינה. נוכחותה הבולטת ופגישותיה התכופות לא נעלמו מעיני הממשלה ומגופי הביטחון והמודיעין בבירה, ודאי לא מהמיליציות הפרו־איראניות שנמצאות בעימות עם אנשי מיליציית סאדר. על פי אתר האופוזיציה העיראקי Amwaj, גופי המודיעין שעקבו אחר תנועותיה של צורקוב מרגע נחיתתה במדינה פרסמו הודעת אזהרה הן לרוסיה והן לארה"ב, והבהירו כי עליה לעזוב את עיראק. גם בישראל כנראה ידעו.

במרץ 2023, צורקוב נחטפה. שלושה חודשים מאוחר יותר התיר משרד ראש הממשלה לפרסם את דבר חטיפתה והודיע כי הוא רואה בעיראק אחראית לשלומה. לכל אורך הדרך התנהלו מגעים לשחרורה, אולם רק בשנה האחרונה קיבלו המאמצים תנופה ממשית בזכות התלכדות האינטרסים הכלליים של ארה"ב באזור עם המאמצים לשחרורה. אדם בוהלר, שליחו המיוחד של הנשיא טראמפ, רתם את עצמו למשימה. בהודעה שפרסמה אחותה של אליזבט עם שחרורה היא הודתה אישית גם לג'ושוע האריס, הממונה הנוכחי על השגרירות בבגדד, דיפלומט קשוח, ותיק ומיומן שטביעות אצבעותיו ניכרו בתהליך.

ובכל זאת, מה גרם לשחרורה המפתיע של אליזבט צורקוב בעיתוי הזה? נראה שבנקודת הזמן הנוכחית, ממשלת עיראק והמיליציות השיעיות גם יחד חוששות ממה שצופנים להן החודשים הקרובים. החשש העיקרי מבחינתם הוא שבמסגרת תהליך יציאת הכוחות האמריקניים מעיראק, המתוכננת להתבצע במהלך 2026, ישאיר אותם ממשל טראמפ חשופים לסנקציות מפליגות. שחרורה של צורקוב בעת הזו נועד כנראה ליצור ערוץ תקשורת חיובי עם הממשל האמריקני ולהדגים את מחויבותה של עיראק לשיתוף פעולה כולל בנושאים הרגישים ביותר. וכפי שהנשיא טראמפ כבר המחיש, חטופים ובני ערובה קרובים לליבו.

לפי שעה אנחנו יודעים מעט מאוד על המהלכים שקדמו לשחרורה של צורקוב. בוושינגטון ובישראל היו די קפוצי שפתיים עד כה. אבל יש מפתח עיקרי אחד להבנת המהלכים שהובילו לשחרור: צו נשיאותי של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

הטבעת מתהדקת

ביום שישי, 5 בספטמבר, חתם טראמפ על צו הקובע כי "על מדינות הנותנות חסות לארגונים המחזיקים בחטופים בעלי אזרחות אמריקנית, או כאלה שהם בעלי חשיבות לארה"ב, יוטלו סנקציות מרחיקות לכת". הצו הוא חלק מן המאמצים האדירים של ממשל טראמפ לשחרור חטופים ובני ערובה - הן ישראלים החטופים בידי חמאס בעזה, הן בני ערובה העצורים במוסקבה בטענות שווא על ריגול. כל זה במסגרת מסע לחצים אמריקני הנמשך יותר משנה, לקראת נסיגתו המתוכננת של צבא ארה"ב מעיראק במהלך 2026. בשנה האחרונה הוביל הבית הלבן מסע לחצים פוליטי וכלכלי על הממשלה בבגדד, כדי שזו תפעל לפירוק המיליציות הפרו־איראניות במסגרת מסכת התנאים ליציאת הכוחות האמריקניים. זו התמונה הרחבה שדרכה צריך להבין את התהליכים מאחורי הקלעים לשחרורה של צורקוב, כמו גם את העיתוי הספציפי שבו שוחררה.

לכך צריך להוסיף גם את החשש הגובר בחודשים האחרונים מפני פעולה ישראלית על אדמת עיראק, בתגובה לשיגור כטב"מים לישראל בידי המיליציות הפרו־איראניות. החשש הזה גבר מאוד אחרי מלחמת 12 הימים ביוני, לאחר שעיראק הפכה למסדרון הגישה הישיר של ישראל לאיראן, ולממשלת עיראק לא הייתה כל דרך להתמודד עם הדבר.

החשש הזה אינו סתמי. באוקטובר אשתקד נהרגו שני חיילי צה"ל ונפצעו 24 מכטב"ם ששוגר מעיראק לצפון רמת הגולן. בתקופות מסוימות נאלצה ישראל להפיל בתכיפות כטב"מים שהגיעו הרחק ממזרח. בשלב מסוים אף אירחו המיליציות הפרו־איראניות בעיראק משלחת חות'ית שבאה להדריך אותן בתפעול כלי הטיס המאיימים. בדיעבד, החשש הנוכחי בבגדד מפני פעולת תגמול ישראלית הטרים את מה שקרה בדוחא בירת קטאר. למרות כישלון פעולת החיסול של צמרת חמאס, היא הגבירה את החשש בכל רחבי המזרח התיכון מידה הארוכה של ישראל.

נחזור לצו הנשיאותי. ארבעה ימים לאחר שהנשיא טראמפ חתם על הצו, הוא יצא בהודעה המפתיעה על שחרורה של צורקוב. "אני שמח להודיע כי אליזבט, סטודנטית מפרינסטון שאחותה אזרחית אמריקנית, שוחררה זה עתה. היא נמצאת כעת בשגרירות ארה"ב בעיראק, לאחר שעונתה בשבי במשך חודשים רבים", כתב טראמפ ברשת החברתית שלו, טרות'.

הודעתו של טראמפ תפסה בהפתעה גם את ראש ממשלת עיראק, מוחמד א־סודאני, שתכנן כנראה לטפל בשחרור צורקוב באופן אחר לגמרי. על כך אפשר ללמוד מנוסח הודעתו, שלפיה "בעקבות המאמץ של שירותי הביטחון שלנו במשך חודשים רבים, אנחנו מודיעים על שחרורה של אזרחית רוסיה אליזבט צורקוב. לא נאפשר לאף אחד לפגוע במוניטין של עיראק ושל העיראקים". הסיפא חושפת את המאבק של הממשלה בבגדד מול המיליציות הפרו־איראניות, בניסיון למלא אחר הדרישות האמריקניות לקראת הנסיגה מעיראק. אולי הוא קיווה לקצת תהילה על המאמץ, אבל טראמפ הקדים אותו וגנב לו את השטיח מתחת לרגליים. אגב, גם היעדרה של שגרירה רשמית מטעם ארה"ב בעיראק - מינוי אמריקני נשי מסורתי - הוא חלק מלחצי וושינגטון על בגדד.

בהמשך התברר כי היו ניסיונות של ממשלת עיראק וגם של גדודי חיזבאללה לשמר מעט מכבודם האבוד, בעקבות האופן שבו שוחררה אליזבט צורקוב. כך למשל, דובר שירותי הביטחון העיראקיים הודיע כי "שירותי הביטחון והרשויות הצליחו לחשוף את מקום הימצאה של צורקוב ולהגיע אליה". בפועל כנראה שאנשי גדודי חיזבאללה, שהרגישו כי המצור הממשלתי סוגר עליהם, הגיעו למסקנה כי צורקוב הפכה למטען עודף שרצוי להיפטר ממנו. במיוחד לאחר שממשלת עיראק הכריזה על קמפיין ביטחוני לאיתור החוטפים, וכינתה אותם "פושעים".

מקור בגדודי חיזבאללה טען בריאיון לסוכנותאיי־אף־פי כי "שחררנו את צורקוב בתנאי שעיראק תינצל מכל סכסוך". לדבריו, "המיליציה עשתה ויתור למען ביטחון הציבור כדי להימנע מלהביך את ממשלת עיראק".

ואולם על פי דיווח בעיתון א־שרק אל־אווסט, הם עשו הרבה יותר מזה. על פי העיתון הסעודי, בשעות הראשונות שלאחר שחרורה של צורקוב והעברתה לשגרירות ארה"ב, הפיצו מקורות המקורבים למיליציה שמועות שלפיהן עסקת השחרור כוללת התחייבות אמריקנית לנסיגה מלאה. ואם לא די בכך, בהמשך פרסמה סוכנות הידיעות האיראנית "תסנים" כי צורקוב שוחררה בתמורה לשני חברים ב"התנגדות", אחד מעיראק ואחד מלבנון. הלבנוני הוא עימאד אמהאז, בכיר ביחידת הקומנדו הימי של חיזבאללה שנלכד על ידי ישראל במבצע בצפון לבנון בשנה שעברה. עד כה אין אינדיקציות עצמאיות שעסקה כזו אכן התבצעה.

כיפוף ידיים

איך נראה יום שחרורה של אליזבט צורקוב? גם כאן התשובות מגיעות בעיקר מהעיתון הסעודי א־שרק אל־אווסט, המספק גרסה קוהרנטית ועשירה בפרטים. על פי המקורות שמצטט העיתון, ביום שחרורה הועברה אליזבט מהמקום שבו שהתה עד אז לבית בשכונת אל־ג'דריה, שכונה יוקרתית על שפת נהר החידקל, שבה וילות וקניונים. זוהי שכונת המגורים המועדפת על מנהיגי המפלגות והמיליציות השיעיות.

הבית שאליו הובאה אליזבט שייך לפוליטיקאי שיעי, שהשכיר אותו למנהיג מיליציה חמושה לצורך "משימות מיוחדות ופגישות עם גורמים רשמיים". לדברי העיתון, החמושים הביאו את צורקוב אל אותו בית, השאירו אותה בתוכו ועזבו. בהמשך העבירו הודעה לגורמי הביטחון על מיקומה. כשכוחות הביטחון הגיעו לכתובת היעודה, הם מצאו אותה בבית לבדה.

באותו שלב אליזבט כנראה עדיין לא הבינה שהיא בעצם שוחררה מידי שוביה. וכשגורמי ביטחון עיראקיים, כולל בכירים ממשרד ראש הממשלה, הציעו להעביר אותה לסוויטה במלון ב"גרין זון", באזור הדיפלומטי המאובטח, צורקוב התקשתה לעכל את הסיטואציה. היא הגיבה להבטחות הצוות הממשלתי העיראקי רק לאחר שקיבלה הבטחות מדוברי אנגלית. לאחר שנפגשה עם אנשי השגרירות האמריקנית ושהתה במלון כאדם חופשי, סירבה להצעה להיפגש עם גורמים עיראקיים שרצו לדבר איתה ולהעניק לה מתנות שחרור. אז כן, היה פה חיבור בין מסע לחצים אמריקני, כיפוף ידיים דיפלומטי, צו נשיאותי מיוחד וחולשה של הצד העיראקי.

לצורקוב עצמה מחכה כעת תקופה לא קלה של החלמה, אבל היא בבית. ואם יש אמת בדיווח שלפיו רגע לפני שחזרה הביתה עוד התעקשה לחזור לדירתה בבגדד כדי לאסוף את הספרים שרכשה לצורכי הדוקטורט, הרי שהגב שלה אולי גמור אבל הראש במקום הנכון. היא כנראה תהיה בסדר גמור.