דני קושמרו היקר, שלום לך מאי שם בשטח האימונים בדרום.
אני כותב לך את השורות האלה בהפוגה קצרה בין משימות, כשאני על מדים, חולק פק"ל קפה שחור עם לוחמים שמחזיקים את הגבול כבר חודשים ארוכים. ראיתי את הפתיח שלך באולפן על תושבי שכונת "מישור הגפן" באופקים. צפיתי בטון המיוסר, במבט הדרמטי והמתנשא, בניתוח הסוציולוגי המלומד מהאולפן הממוזג, ואני חייב להודות: אני אפילו לא כועס עליך, דני. אני פשוט מאוכזב.
האכזבה הזו לא נובעת מהרצון להיעלב, אלא להפך - מתוך הערכה. דני, כבר שנים אתה נחשב לאחד האנשים האהובים, סוג של קונצנזוס לאומי עם אמפתיה חסרת גבולות, מעיל עור וקסדה. דווקא בגלל זה, המראה שלך פולט טקסטים של לעג וזלזול כלפי מי שאינו מיישר קו עם רוח המערכת, הוא רגע כואב. ממתי ערוץ שחרט על דגלו להיות "מדורת השבט" החליט לכבות את האש ולשרוף את השבט? ממתי כל מי שמעז להחזיק בתפיסת עולם שונה הופך אוטומטית לאויב האומה, או לקורבן חסר ישע שזקוק לסדנת חינוך ופירמוט מחשבתי בפריים-טיים של שישי?
הכי מעניין
הנרטיב שהובלתם על המסך שקוף עד כאב: על פי תפיסתכם, תושבי שכונת "מישור הגפן" באופקים הם מריונטות. עדר עיוור חסר מחשבה והיגיון שמונע מקפריזות, אנשים שלא ממש מסוגלים להבין מה נכון עבורם, לפחות לא עד שיגיעו גאוני הדור מנווה אילן ויסבירו להם את פשר קיומם והצורך בשינוי. ההתנשאות הזו זועקת לשמיים. היא עטופה בניסוחים מתקתקים, אבל בפועל נודפת ממנה סלידה עמוקה מכל מי שלא חושב כמוכם ולא מיישר שורות עם הקו "הנכון".
עוד כתבות בנושא
אז הנה כמה עובדות מהמציאות - לא מהטלפרומפטר: תושבי הדרום אינם בובות על חוט של אף אחד. הם אנשים שורשיים, גאים, פקוחי עיניים וחכמים בהרבה ממה שנשקף מבעד לפילטרים של חדר העריכה אצלכם. אותם תושבים שזלזלתם בבחירותיהם הם בדיוק אלה שהם והילדים שלהם ישנים איתי כאן, בשטח, נלחמים כתף אל כתף ושומרים על השקט כדי שתוכלו לחלק להם ציונים מוסריים ותעודת סיום בחירות (בחוסר הצלחה) מהאולפן.
במקום לעצור לרגע, להביט במראה ולשאול איך הגעתם למצב שבו אמון הציבור בכם צונח, במקום להבין שהפער בין הסקרים והסיקורים שלכם לבין העם ברחוב כבר מזמן הפך לבדיחה עצובה - אתם בוחרים להכפיל את ההימור: דוחפים לרעילות, לקיטוב ולמחלוקת הרסנית שרוב העם מאס בה.
הציבור הישראלי לא טיפש. הוא מזהה בדיוק מאיפה נובעת האובססיה הזו, והוא מבין מצוין מי מבקש לבנות ולחבר, ומי שבוי ומעודד ניתוק. העם הזה בריא, אוהב, אמיץ ומאוחד פי כמה מההשתקפות שאתם מציגים. תרדו מהעץ, דני. תביטו במראה, ותתחילו להחזיר לעצמכם את הכבוד הבסיסי לצופים שלכם. אנחנו נמשיך לעמוד כאן יחד, לשמור על המדינה הזאת - ולנצח.