לפני כמה חודשים קיבל הרב עמיחי שיחה מאדם מחולון, כבן 40. האיש לא היה שומר מצוות, אבל החליט להתחזק. בכל בוקר הוא שאל תפילין מחבר כדי להניח, עד שהחליט שהוא רוצה זוג משלו.
השניים נפגשו, והוא קיבל תפילין. כעבור יום או יומיים צלצל שוב.
"יש לך עוד זוג תפילין?", שאל. הפעם התפילין לא היו בשבילו. הוא סיפר לאביו, בן 70, על ההחלטה להתחיל להניח מדי יום – וגם האב ביקש להצטרף.
הכי מעניין
הרב הסביר כי במסגרת המיזם שהוא מפעיל, "קשר של תפילין", הוא אינו מחלק תפילין לכל דורש, אלא למי שמוכן לקבל על עצמו להניח אותן מדי יום. הבן היה ספקן: אבא שלו חילוני, אמר, אינו שומר שבת או כשרות.
"אני לא נכנס לצלחת של אבא שלך", השיב לו הרב. "אם הוא מתחייב להניח בכל יום – הוא מקבל תפילין".
כעבור כמה ימים הוא הגיע לפגישה עם שני זוגות: אחד לבן ואחד לאביו.
זהו רק אחד ממאות הסיפורים שהצטברו בשלוש השנים האחרונות סביב "קשר של תפילין". מאז פרוץ המלחמה חילק המיזם כ־1,500 זוגות תפילין – מאילת ועד קריית־שמונה, מקיבוץ כפר בלום ועד שדה בוקר, וגם ליהודים בברלין, בלארוס, ברזיל, ארגנטינה, רומניה, קרואטיה ולוס־אנג'לס.
לדברי הרב, הגל שהחל אחרי שמחת תורה תשפ"ד לא שכך. להפך. על פי מספר הפניות שהוא מקבל, הוא סבור שההתעוררות להנחת תפילין חוצה גילאים ומגזרים ואף הולכת ומתגברת.
הרב עמיחי איל מניח תפילין ללוחם שקיבל על עצמו להניח תפילין בכל יום | צילום: קשר של תפילין
מהפאב בנחלת שבעה ועד המלחמה
שורשי המיזם מתחילים בכלל לפני כ־25 שנה. אז, כאברך בישיבת בית אל, התבקש הרב להעביר שיעורים לצעירים שאינם שומרי תורה ומצוות אך התעניינו ביהדות. אחד השיעורים התקיים בפאב בשכונת נחלת שבעה בירושלים.
עם הזמן נוצרה חבורה קבועה. הם נפגשו מדי שבוע, וככל שהאמון גדל החלו כמה מהמשתתפים לבקש ממנו דבר מעשי מאוד.
"אתה מדבר בשיעור על תורה ומצוות, אנחנו בעניין", אמרו לו. "תשיג לנו תפילין ונתחיל להניח".
הוא השיג זוג תפילין לכל מי שביקש, וגילה לדבריו עד כמה עצם העובדה שהתפילין שייכות לאדם ונמצאות אצלו משנה את היחס למצווה. במשך השנים המשיך לסייע למי שפנו אליו, במקביל לעבודתו כמחנך בישיבה תיכונית.
ואז הגיעה המלחמה. "משמחת תורה תשפ"ד הגיע מבול של פניות של אנשים שהתעוררו להתקרב ליהדות וביקשו תפילין", הוא מספר. בעקבות מספר הבקשות הוא החליט לעזוב את יתר עיסוקיו החינוכיים ולהתמסר למיזם.
רבים מהזוגות שהוא מחלק אינם חדשים. הם מגיעים ממשפחות שמחזיקות בבית תפילין שאין בהן שימוש – לעיתים תפילין של סבא שנפטר, ולעיתים זוג ישן של אדם שרכש תפילין חדשות. התפילין עוברות בדיקה במכוני סת"ם ושיפוץ, ורק לאחר מכן מועברות הלאה.
מבחינת אנשי המיזם יש בכך משמעות כפולה: זוג תפילין ישן אינו נשאר בארון, אלא חוזר לשימוש יום־יומי; ובמקביל, השימוש בתפילין קיימות מוזיל משמעותית את העלויות ומאפשר לחלק מספר גדול יותר של זוגות.
הרב עמיחי איל מניח תפילין ללוחם שקיבל על עצמו להניח תפילין בכל יום | צילום: קשר של תפילין
הקצין שנפצע בעזה
אחד הסיפורים הגיע בערב ראש השנה. אמו של עמרי, קצין בגבעתי שנפצע קשה בעזה, פנתה בבקשה לזוג תפילין עבור בנה.
כחודש קודם לכן נפגע הצוות שלו ממטען. עמרי נפצע קשה, הורדם והונשם במשך כמה ימים, ולאחר שהתעורר החל שיקום בתל השומר. באחד הימים הוא ביקש מאמו שתשיג לו תפילין.
הרב שאל את האם האם בנה מתכוון להניח אותן מדי יום. היא היססה. עמרי לא נהג להקפיד על הנחת תפילין בעבר, וגם בעקבות הפציעה התקשה לדבר. היא לא רצתה להתחייב בשמו.
כעבור חצי שעה חזרה אליו בהתרגשות. "אמא, בוודאי", אמר לה בנה. "מתחילת המלחמה, כשנכנסתי עם הצוות שלי לעזה, אני מקפיד להניח תפילין בכל יום".
עד אז, סיפרה האם, היא כלל לא ידעה שהוא קיבל על עצמו את המצווה. מאז תחילת הלחימה הוא השיג בכל יום זוג תפילין ממישהו אחר. כעת, במהלך השיקום, ביקש זוג משלו.
בתוך יומיים הגיעו אליו התפילין למחלקת השיקום. זמן קצר לאחר מכן שלחה אמו סרטון שבו הוא מניח תפילין, עולה לתורה ומברך "הגומל".
"זה לא מגיע מהבית"
אבל לא כל הסיפורים מגיעים מהחזית. יום אחד התקשר למיזם אב מקיבוץ געש. משפחתו, סיפר, חילונית וליברלית, ללא זיקה מיוחדת ליהדות. אלא שבנו בן ה־16 החל לבקש שוב ושוב להניח תפילין.
"שיהיה לך ברור, זה לא מגיע מהבית", אמר האב. "אנחנו לא חינכנו אותו לכיוון הזה".
גם הוא לא ידע להסביר מה עורר את הרצון. לדבריו, אפילו בנו התקשה לנסח תשובה ברורה, מלבד תחושה של "קול פנימי" שקורא לו להתחיל להניח.
המשפחה הייתה מבוססת מבחינה כלכלית, אבל האב אמר שאינו מתכוון להוציא אלפי שקלים על תפילין עבור רצון שהוא עדיין לא יודע לאן יוביל. עם זאת, היה חשוב לו לכבד את בחירתו של בנו. בתוך כמה ימים קיבל הנער זוג תפילין והחל להניח.
סיפור אחר הגיע מחייל בשם דור, שגדל במשפחה קיבוצניקית ללא אורח חיים דתי. גם בבר המצווה לא הניח תפילין.
דווקא לקראת סוף התיכון, כשנשלח מטעם הסוכנות היהודית לשנת שליחות במיזורי שבארצות הברית, החל המפגש שלו עם יהדות. במסגרת ההכנות לשליחות והקשר עם שליחי חב"ד בקמפוסים הוא נחשף יותר למסורת, החל להתארח בשבתות ובחגים וביקש ללמוד עוד.
כשחזר לארץ התגייס לנח"ל והחליט לשמור על הקשר שנוצר. בתחילה הניח תפילין רק מדי פעם, עד שהחליט שהוא רוצה לעשות זאת בכל יום.
"התפילין הן רק סיפתח", כתב לרב. "אחרי שאשתחרר אעבור למקום מסודר ואוכל להקפיד יותר על שמירת שבת וכשרות".
את ההודעה הוא סיים במשפט ברור: "אני מתחייב להניח תפילין בכל יום. תוכל לדאוג לי לזוג תפילין?".
עוד כתבות בנושא
התפילין שהגיעו לצאלים
גם אצל נתנאל, שגדל בבית דתי אך התרחק בנעוריו, השינוי הגיע במהלך המלחמה.
לאחר שגויס למילואים והגיע לבסיס צאלים לאימונים, ביקש מאחותו למצוא עבורו תפילין. הזוג שהיה לו בעבר כבר לא היה ברשותו.
האחות פנתה למיזם, ותוך זמן קצר נמצא זוג מתאים. נותרה רק בעיה אחת: כיצד להעביר אותו לצאלים.
למחרת התברר ששכן של הרב, רופא שמשרת גם בצבא, יוצא בדיוק לבסיס. התפילין נמסרו לו יחד עם פתק אישי והגיעו באותו יום לנתנאל.
"הרבה זמן לא הקפדתי להניח תפילין ובזכות התרומה זכיתי להניח", כתב לאחר מכן.
גם סיפור קטן יותר ממחיש בעיני אנשי המיזם את האווירה שנוצרה מאז המלחמה. ביום שישי אחד הגיע לביתו של הרב קצין בדרגת סגן־אלוף. הוא היה מג"ד במילואים, שנלחם עם חייליו ביהודה ושומרון מאז שמחת תורה.
הוא לא הגיע בשביל עצמו. גיסו היה צריך לאסוף זוג תפילין עבור חבר, והמג"ד החליט לעשות את הדרך במקומו.
"עזבתי את כל העיסוקים, 'ברחתי' מהחיילים שלי ונסעתי שלושת רבעי שעה כדי לקחת את התפילין ולהעביר לגיסי", סיפר.
לא רק רגע חולף
אחרי 7 באוקטובר נראו שוב ושוב חיילים עוטים ציציות, מניחים תפילין ומתפללים בשטחי הכינוס. היו מי שראו בכך תגובה טבעית לזעזוע, שעלולה לדעוך ככל שחולף הזמן.
ב"קשר של תפילין" טוענים שהתמונה שהם רואים שונה. הפניות, לדבריהם, ממשיכות להגיע גם שלוש שנים אחרי פרוץ המלחמה, מאנשים מכל שכבות החברה ומכל הגילים.
הקו שמחבר בין הסיפורים אינו חזרה מלאה בתשובה וגם לא מעבר חד מאורח חיים חילוני לדתי. אצל חלק מהפונים מדובר בצעד ראשון בלבד, אצל אחרים בחזרה להרגל שננטש לפני שנים, ויש מי שעבורם מצוות התפילין עומדת בפני עצמה.
אבל כמעט בכל המקרים מדובר באותו רצון פשוט: שהפעם זוג התפילין לא יהיה של חבר, של בית הכנסת או של הבסיס. שהוא יהיה שלהם.
עוד כתבות בנושא
