אם כבר נאלצנו להיטלטל השבוע עם עוד סערה לרגע - הפעם בעניין ה"הדחה בשידור חי" של אלוף אבי בלוט בידי שר הביטחון, שכרגיל התבררה עד מהרה כלהד"ם - לפחות ננסה להבין את השיטה המופעלת עלינו בהקשרה הרחב.
אנחנו מורעשים במטח בלתי פוסק של סערות לרגע, הרודפות זו את זו וכעבור זמן קצר מתבררות כהבלים וכשקרים. הנה כמה דוגמאות רק מהימים האחרונים: הליכוד פרסם בכוונה סרטון מרושע ואכזרי שבו, כביכול, רץ גדי איזנקוט לזרועות בנו ההרוג ומחליפו במנסור עבאס; ראש שב"כ דוד זיני הודיע שנבחר לתפקיד כי הוא נאמן לבנימין נתניהו; הליכוד נתן לחברי הכנסת הנחיה לצלם את הצבעתם בבחירות למבקר המדינה, ועוד ועוד סערות בעלות תוחלת חיים קצרה וקצב תחלופה מהיר, שהן מעין הפצצת שטיח אינסופית שמטרתה לשמור על רמת רעש שלילי קבועה בתודעתנו.
השמאל הישראלי לא המציא את השיטה הזו, אלא ייבא אותה מהשלטון הרוסי. בשנת 2016 פרסמו שני חוקרים ממכון ראנד האמריקני הגדרה ברורה של השיטה. לפי מחקרם, שכותרתו "זרנוק של שקרים - מודל התעמולה הרוסי", השיטה מבוססת על הפצת מידע שלילי וכוזב בהיקף גדול, במהירות, ברציפות ובערוצים מרובים, תוך חזרה על הטענות וללא מחויבות לאמת ואף ללא צורך בעקביות. ההיגיון בבסיס השיטה הוא שלא כל סיפור חייב להחזיק מעמד. די בכך שסיפור שלילי אחד רודף אחר, עד שנוצר אצל הציבור רושם ש"משהו בוודאי רקוב".
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
ארבעה מאפיינים מרכזיים לשיטת ה"זרנוק": הראשון הוא פעולה בנפח עצום ובריבוי ערוצי הפצה - טלוויזיה, אתרי חדשות, רשתות חברתיות, חשבונות מזויפים, משפיענים, "מומחים", סרטונים ותגובות גולשים. המאפיין השני הוא מהירות, רציפות וחזרתיות - הפצת גרסה עוד לפני שהעובדות נבדקו, ולאחר מכן חזרה עליה שוב ושוב. השלישי: היעדר מחויבות למציאות העובדתית, שימוש באמת חלקית ובמידע מטעה, ולעיתים המצאה מוחלטת. ולסיום - היעדר מחויבות לעקביות. גרסה אחת יכולה לסתור גם גרסה אחרת מלפני שעה בלבד.
בין התעמולה המסורתית לתעמולת הזרנוק יש הבדל מהותי: התעמולה המסורתית שאפה להציג סיפור עקבי ומשכנע. "זרנוק השקרים" לא חותר לשכנע את הציבור בגרסה מסוימת, אלא חותר למסקנה ש"אין לדעת", ש"כולם משקרים", ש"האמת באמצע" או ש"אין הוכחות".
יעילות ה"זרנוק" מושגת באמצעות מה שחוקרי ראנד מכנים "תפיסת הבכורה", הקובעת שהגרסה הראשונה שאדם שומע הופכת למסגרת ההתייחסות שלו. פועלת כאן גם השפעת האמת המדומה, שלפיה טענה שחוזרים עליה פעמים רבות במגוון ערוצים נעשית מוכרת ולכן אמינה. העומס הקוגניטיבי דורש מהציבור להתאמץ להפריך טענות רבות, ולכן הוא מוותר מראש. כך יוצר ה"זרנוק" משקע תודעתי גם לאחר הפרכת העלילה.
יש יתרון משמעותי לשיטת הזרנוק, שהוא מאפיין יסודי של השמאל הישראלי: לעולם מסתכלים רק קדימה, ואף פעם לא לאחור. תמיד מזהירים מפני מה שמאיימים שיקרה בעתיד, אך לעולם לא עורכים חשבון נפש על טעויות העבר.
עוד כתבות בנושא
הזרנוק, אפוא, מתיז עלינו ללא הפוגה. איך נתמודד? חוקרי ראנד מזהירים מפני ניסיון להשיב לזרנוק באמצעות "אקדח מים של אמת". הפרכת כל טענה בנפרד תשאיר אותנו תמיד מאחור, במצב התגוננות. תחת זאת הם מציעים להקדים מידע נכון, לחשוף לציבור את שיטת המניפולציה ולהזהיר מפניה, לחזור בעקביות על הסיפור העובדתי החלופי, ולחשוף את הקשר בין המקורות המוצגים כעצמאיים.
עלינו לזכור עוד דבר חשוב: המפלגות, הארגונים וערוצי ההפצה המפעילים עלינו את הזרנוק נמצאים בירידה קבועה בכוחם. לשם המחשה, בין בחירות 2022 לבחירות 2026 איבדו הערוצים 12 ו־13 כ־40 אחוזים מכוחם. זה המון. בצד השני הוסיף ערוץ 14 מאות אחוזים לכוחו. גם זה המון.
אנו צריכים לבטוח בדרכנו, ובעיקר לאמץ כלל: נוכח כל שערורייה שנחשפת, עלינו לחכות לפחות יומיים לפני שנגבש דעה ונתבטא עליה בפומבי. שישפריצו את שקריהם על עצמם.