בנה זאת בעצמך: מזבח להרכבה בשישים חלקים

"אין צורך בבית מקדש כדי להקריב קורבנות", הזכיר הרב אורי אנגלרד את הנחת היסוד בהרצאתו בכנס השנתי של מכון המקדש שהתקיים ערב תשעה באב. "אפשר להקים את המזבח במקומו בהר כבר מחר בבוקר. ברגע שיהיה אישור משטרתי נוכל להקריב תמיד של שחר, קורבן פסח וכל קורבן ציבור שקבוע לו זמן".

אנגלרד באמת מתכוון לזה. בכנס הוא פירט כמה ניסיונות שנעשו ונעשים לאחרונה כדי להעמיד מזבח מזערי שיוכלו לנייד למקומו מיד בהינתן האישור המיוחל מרשויות המדינה: "כאן במכון המקדש הכינו כבר לפני יותר מעשור מעטפת לבני חימר שאפשר לנייד. במצפה־יריחו ניסו לפני שנים להכין מזבח מאבני ים המלח תוך ציפויין בחומרים שהוזכרו במשנה. הבעיה היא שהמזבח יצא גמיש מדי וכנראה יימס כשתודלק מעליו אש.

"לאחרונה החלו בעוז־ציון שבבנימין לאסוף אבנים מים המלח וליצוק בעזרתן מזבח בגודל המזערי האפשרי: אמה על אמה בגובה שלוש אמות" (כ־50 על 50 ס"מ, בגובה כמטר וחצי).

המזבח שמכינים בעוז־ציון הוא "בחתיכה אחת", וברגע שיהיה אישור יוכלו להביא אותו להר הבית על גבי טרקטור ולהעמידו במקומו. אנגלרד חושש שלא יהיה פשוט להכניס דרך שערי ההר הצרים מזבח ביציקה אחת, ומעדיף ליצוק לבנים־לבנים באופן שקל יחסית לנייד. "הרעיון ליצוק לבנים חוסך את הצורך במנוף או במשאית", הוא מסביר. "אפשר לשאת אותן גם ביד".

כבר סיפרנו כאן לפני חודשים אחדים על האתר להכשרת כהנים "ממלכת כוהנים" שייסד אנגלרד עם חברו יהושע לנדאו ליד מצפה־יריחו לפני ארבע שנים, שם גם מצויה סדנת העבודה של אנגלרד.

בקרב הרבנים העוסקים בתחום קיימת מחלוקת אם לצורך המזבח יש צורך באבנים חלקות או שמא פשוט ב"אבנים כברייתן", כלומר כאלו שלא נפגמו מעולם, לא נשברו ולא סותתו. אנגלרד ושותפיו חותרים לאסוף די אבנים שעונות לשתי הדרישות, ואכן איתרו מאגר של אבנים כאלה בבקעת הירדן.

"גם שם נדרשים למיין את האבנים. רק כ־10 אחוזים מהאבנים באתר ההוא חלקות דיין", מציין אנגלרד. הרב אליהו ובר, ראש ישיבת הר הבית וגורם הלכתי משמעותי בקרב קהילת עולי ההר, ברר את האבנים שנאספו עד כה והכשיר רק כ־30 אחוז מהן.

את האבנים בעלות תעודת ההכשר של הרב ובר הכניסו ב"ממלכת כוהנים" לתוך חומר מלט שמורכב בין השאר מחול ים, וזאת על מנת ליצור לבנים. "כתוב שכאשר היו סדים את המזבח, מחשש שברזל ייגע באבנים ויפסול אותן היו סדים אותו בכפיס של עץ ולא של ברזל", אומר אנגלרד, שבעצמו מעדיף כלי פלסטיק.

הלבנים מבית היוצר של ממלכת כהנים הן בנפח 15 ס"מ על 15 ס"מ על 45 ס"מ, ודרושות כשישים מהן למזבח בגודל המזערי. את המזבח מסיידים שוב ושוב, ולכן אנגלרד מעדיף מלט לבן שקל יותר לסייד על גביו. "הוספנו לחול הים דבק, כך שהלבנה תהיה חזקה, והכנסנו את כל התערובת לתבניות. אחרי שהמלט מוכן אני מכניס אותו עם כלי פלסטיק לתוך תבניות עץ, וכשהכול מתייבש אני מפרק את התבניות ומוציא את הלבנים. בהתחלה הצמדתי ניילון לתבניות כדי שהלבנים לא יידבקו לעץ, אבל כך פינות הלבנים התעגלו. מאז עברתי לפזר על התבניות שמן עם חומץ, שמונע הידבקות".

צוות "ממלכת כוהנים" מעוניין לוודא שתערובת המלט תעמוד באש המזבח, ולשם כך נפגשו אנשיו עם אנשי חברת התעשייה והבנייה איטונג. שם הסבירו להם שיש להשתמש באבן שמוט חסינת אש לחלקו העליון של המזבח. גם תערובת המלט לצורך הלבנים המיועדות לחלק הזה, כולל קרנות המזבח, תהיה חסינת אש.

באיטונג המליצו לאנגלרד ולאנשיו להשקיע בחומר שיספיק לעובי של 10 ס"מ כדי למנוע את התבקעות הלבנים בחום האש, ואנגלרד אימץ את ההצעה ורוכש כעת את החומר הדרוש. אנשי החברה גם המליצו לצוות "ממלכת כוהנים" להגדיל את אחוזי המלט בהרכב כל לבנה. אבנים חלקות, מתברר, נוחות פחות להתגבש ללבנים, ולכן יש להכביר בחומר דבק.

יש מי ששואלים האם אנגלרד ומקביליו ביוזמות הקמת המזבח משחקים ב"נדמה לי", כאשר גם בפלגים הימניים יותר בממשלה אין לעת עתה שותפים לתוכניות השאפתניות שלהם לגבי הר הבית. ואולי להפך – אולי הם קולטים את כיוון הרוח טוב משנראה על פני השטח ומבינים לאן מתקדמת המציאות בהר?

טכנית, בכל אופן, הצדק איתם. על המקום שבו אמור להיבנות המזבח בהר הבית אין אפילו מבנה מוסלמי שיעכב את מימוש התוכניות. כל מה שחוצץ כעת בינינו ובין שלב המימוש הוא, ובכן, הרצון להגיע אליו.

"אנחנו צריכים להיות מוכנים לפני שאנחנו מבקשים מה' שישלים את חלקו", מסביר אנגלרד. "ביום שנגמור להכין את חלקנו, ה' כבר ידאג בקלות לממש את חלקו. מי יודע, אולי לטראמפ יתעורר פתאום שיגעון למקדש? בשנים האחרונות ראינו שהכול ייתכן".