בנאומו בוועידת הנגב שהתקיימה בשבוע שעבר בדימונה, ביקש ראש הממשלה נתניהו מבאי הוועידה לספר לחבריהם מה הממשלה עושה בנגב. "אם ישאלו את ערוצי התקשורת הקיימים, חוץ מאחד, הם יגידו שם שאנחנו מפקירים את הנגב... אבל תגידו להם פשוט דבר אחד, תסתכלו מה היה פה אז ומה יש פה עכשיו, ותשאלו איזו ממשלה ואילו ממשלות השקיעו את המאמץ הכביר הזה". נתניהו קרא לבאי הוועידה לצאת החוצה, לראות את הבניינים, הכבישים, המחלפים והרכבת, ופשוט לתאר את המציאות.
ובכן, זה מה שנשתדל לעשות הפעם. העיתוי מתאים; פיזור הכנסת ויציאה רשמית לתקופת בחירות הן הזדמנות טובה לבחון את פועלה של הממשלה בנגב בארבע השנים האחרונות. נניח הפעם בצד את אזור העוטף, שההשקעה הממשלתית הגדולה בו "נכפתה" על המדינה בעקבות מתקפת הטרור, ונבחן את העשייה בשאר אזורי הנגב.
המציאות, כהרגלה, מורכבת. בתחומים מסוימים רשמה הממשלה הישגים יפים בנגב, אך לצידם יש גם לא מעט אכזבות גדולות. רוב ערי הנגב נמצאות בפריחה נדל"נית, ברבות מהן נחתמו הסכמי גג. אלפי יחידות דיור נבנות, ואת השכונות החדשות רואים בעיניים. מצד שני, בתחום התשתיות התחושה היא שיש דריכה במקום, כפי שנפרט.
הכי מעניין
נפתח בטוב. משרד ממשלתי קטן, משרד הנגב והגליל, זכה לשבחים רבים על תפקודו. מדובר אומנם במשרד עם תקציב של רבע מיליארד שקלים בלבד, אך בזכות אמון גבוה שקיבל מהרשויות המקומיות וממשרדים ממשלתיים אחרים, הוא ביצע בפועל מיזמים ופרויקטים בהיקף של מיליארד שקלים וחצי. השר יצחק וסרלאוף נחשב לאחד השרים הקשובים והאהודים על ראשי הרשויות בנגב, מכל המגזרים. משרדו התעשת במהרה בתחילת המלחמה, הצליח לחבר בין גופים שונים, לזהות את היתרון היחסי של כל אזור בנגב, להוביל פרויקטים רבים ולייצר צמיחה.
קמפיין קו הרכבת לאילת | צילום: אלישיב רייכנר
ממשרד קטן שזכה לשבחים, נעבור למשרד גדול שאכזב בגדול. בוועידה בדימונה התגאה נתניהו בתשתיות התחבורה בנגב, אך דווקא בתחום הזה, הפער בין הדיבורים של הממשלה למציאות בשטח הוא עצום. תושבי מזרח הנגב מכירים היטב את עומסי התנועה על כביש 40 סביב מחלף שרה, לכיוון דימונה ואילת. הסיבה לכך היא שלמרות הבטחותיה של שרת התחבורה, במשך ארבע שנים לא נסלל אפילו מטר במקטע הבא של כביש 6 דרומה, ממחלף שוקת לכיוון נבטים. בהתחלה נדרשו לרגב שנתיים רק כדי להכניס לתקציב המדינה את סלילת הכביש, אך גם לאחר התקצוב, לא קרה דבר. לפני שנה בדיוק אמרו לי במשרד התחבורה שהפרויקט נמצא בשלבי תכנון סופיים, לקראת ביצוע פעולות בשטח. חלפה שנה, והשבוע קיבלתי מהמשרד את אותה הודעה בדיוק.
גם בתחום הרכבת פיזרה רגב הבטחות ללא כיסוי. כמעט שנה המדינה מוצפת בשלטי ענק על קו רכבת לאילת ועל רכבת מהירה לבאר־שבע. מי שייכנס לאתר של רכבת ישראל יגלה שהקווים הללו נמצאים בסך הכול בשלבי תכנון, ללא לוחות זמנים. בעשור הקרוב לא תהיה רכבת מהירה לאילת, וכנראה גם לא לבאר־שבע, אבל זה לא מפריע לרגב לחגוג בקמפיין חוצות. לא שכחנו גם את ההתחייבות של רגב ונתניהו להקים שדה תעופה משלים בנבטים, שנגנזה השנה לטובת הבטחה לשדה תעופה קטן יותר בצקלג. בני ביטון, מאוהדיו הגדולים של נתניהו, הגדיר את שדה התעופה בצקלג "אחיזת עיניים והסטת תשומת לב", וטוען שהוא לא יקום גם בעוד 15 שנה.
מבחן התוצאה
נעבור לביטחון הלאומי. כאשר בן־גביר נכנס למשרדו, רבים מתושבי הנגב תלו בו תקוות לשיפור הביטחון האישי אחרי שהבטיח "לעשות סדר בנגב". ארבע שנים אחרי, זה לא קרה. נזכיר את הדברים הטובים: בן־גביר הקים את המשמר הלאומי הדרומי, שפעילותו הביאה לעלייה בתפיסות נשק וכלי רכב גנובים. הוקם גוף ייעודי לטיפול בסוגיית גביית דמי החסות, ומערך אווירי שמסייע במאבק בגנבות החקלאיות ובהברחות אמל"ח. בתחום הבנייה הבלתי־חוקית חלה עלייה דרמטית באכיפת עבירות הבנייה, ו־5,750 מבנים לא חוקיים נהרסו.
מצד שני, הנגב עדיין לא נוקה מהנשק הלא־חוקי, והיקף הרציחות בחברה הבדואית זינק. בשנת 2022, שבסיומה נכנס בן־גביר לתפקידו, היו 11 אירועי רצח בחברה הבדואית בנגב; בשנת 2025 נרשמו 35 מקרי רצח, ובחמשת החודשים הראשונים של 2026 כבר היו 18 רציחות. יש יותר פעולות של משילות, אך בהיעדר מדיניות כוללת, ועם מחסור חמור בשוטרים, הפעולות אינן מייצרות ירידה באלימות ובפשיעה החמורה, ותחושת הביטחון לא שבה.
גם בתחום הסדרת ההתיישבות הבדואית, התמונה מורכבת. מצד אחד, משרדו של השר שיקלי הוביל את "תוכנית המיקודים" שהסדירה כמאה מקבצים, והשיק לאחרונה את תוכנית "יישור קו", שאמורה לזרז את תובעי הבעלות להגיע להסכמות. מצד שני, בהתיישבות הלא־חוקית יש כ־90 אלף בדואים בכאלפיים מקבצים, ובקצב הנוכחי יידרשו עשרות שנים להסדרה. האשם הוא לא השר שיקלי אלא נתניהו, שבאופן עקבי מסרב לייצר תוכנית מקיפה להסדרה כוללת עם לוחות זמנים, ומפזר את הכלים להסדרה בין כמה משרדים, במקום לרכז אותם במשרד אחד עם שר ייעודי וסמכויות לביצוע.
בתחום הבריאות, לצד ההשקעה המתבקשת בסורוקה בעקבות פגיעת הטיל האיראני, הממשלה קיבלה החלטה חשובה שבית החולים השני בנגב יהיה בבעלות משותפת של קופות החולים מאוחדת ולאומית, ויופעל על ידי המרכז הרפואי שיבא. מצד שני, בעוד בשיבא מתקדמים במהירות בתכנון בית החולים ובגיוס כוח האדם, הממשלה לא זזה. היא לא מאשרת את הפרוגרמה שהוצעה לבית החולים, ועדיין מסרבת לתקצב אותו.
נסיים בתחום ההתיישבות. בחודשים האחרונים הספיקה שרת ההתיישבות החרוצה אורית סטרוק לרשום כמה הישגים בקידום ההתיישבות בנגב. היא סיכלה את הניסיון החרדי לבטל את הקמת העיר כסיף ליד ערד, העבירה חוק שיאפשר להקים מועצות ליישובים חדשים ללא תושבים כדי לקדם את היישובים החדשים בנגב המזרחי, קיצרה הליכי תכנון, והביאה לאישור 210 מיליון שקלים להקמת שכונות חלוץ ולסלילת כבישים עבור יישובי מבואות ערד.
עוד כתבות בנושא
ועם זאת, יש גם מבחן תוצאה. בעוד ביהודה ושומרון הממשלה הקימה בפועל עשרות ישובים וחוות, בארבע השנים האחרונות לא עלה לקרקע הנגב אף לא יישוב אחד, זאת כאשר מאות משפחות ממתינות לעלות ליישובים החדשים שאושרו מזמן. תנופת ההתיישבות ביו"ש חשובה ומבורכת, אבל ראוי לזכור שמשימת ההתיישבות בארץ ישראל היא לא רק מעבר לקו הירוק.