כמעט מחטף: שתי הערים בנגב שהח"כים החרדים ניסו לתקוע

מתחת לאור הזרקורים, כמעט התרחש השבוע מחטף חרדי שהיה מוביל להקפאת הקמתן של שתי ערים חשובות בנגב. הפרסום שיצא לתקשורת ביום ראשון לאחר ישיבת הממשלה היה תמים וחיובי. נאמר בו כי הממשלה אישרה להטיל על משרד הבינוי והשיכון לרכז עבודת מטה בין־משרדית שתבחן את הקמתו של יישוב חדש בעל צביון חרדי באזור צומת פלוגות, בין קריית־גת לאשקלון. שמו הזמני של היישוב, כך פורסם, הוא "פלוגות", שם קצת אירוני בימים שבהם מנהיגי הציבור החרדי נאבקים נגד הגיוס לצה"ל.

לכאורה מדובר בבשורה חיובית: הקמת ישוב עירוני חדש שייתן מענה לצורכי הדיור הגואים של הציבור החרדי. אלא שהכוונות מאחורי ההחלטה היו שונות.

כאשר הצעת ההחלטה הגיעה לידיה של שרת ההתיישבות אורית סטרוק ביום ראשון בבוקר, היא הופתעה מאוד. ראשית, מכך שההצעה לא עברה אצלה בדרכה לשולחן הממשלה. הנוהל המקובל הוא שכאשר משרד מסוים מעלה הצעה להחלטת ממשלה, הוא משתף קודם לכן משרדים רלוונטיים אחרים ומקבל את הסכמתם.

כשסטרוק עברה על נוסח ההצעה, היא הבינה מיד מדוע אנשי משרד השיכון ביקשו לדלג עליה בדרכם לממשלה. בהצעה נכתב שמיד עם קבלת ההחלטה לבחון הקמת עיר חרדית בסמוך לקריית־גת, תוקפא התקדמותן של שתי ערים חרדיות אחרות בנגב, שכבר התקבלה החלטה על הקמתן. העיר הראשונה שבה מדובר היא העיר כסיף הסמוכה לערד, שתיקרא כנראה "מנורה בדרום". העיר אמורה לאכלס יותר מ־100 אלף תושבים, ובימים האחרונים כבר הופקדו התוכניות לרובע הראשון שלה שיכלול 6,000 יחידות דיור. העיר השנייה היא "תילה", שאמורה לקום צפונית ליישוב להבים ולכלול כרבע מיליון תושבים.

בהצעת ההחלטה נכתב שכל הגשה של תוכנית לבנייה בכסיף ובתילה תיעשה רק לאחר פרסום החלטת עבודת המטה שיבחן את הקמת העיר החרדית ליד קריית־גת, ובהתאם להמלצותיו. במילים אחרות, אנשי מפלגת יהדות התורה שעדיין מנהלים בפועל את משרד השיכון, ביקשו להקפיא כל התקדמות של כסיף ותילה בנגב, עד לאחר בחינת אפשרות להקים עיר חרדית בין קריית־גת לאשקלון.

אבל זו לא השורה היחידה שהקפיצה את השרה סטרוק. בהמשך ההצעה נכתב במפורש שהמועצה הארצית לתכנון ובנייה תבחן מהלך של החלפה – עיר חרדית סמוכה לקריית־גת, במקום העיר ליד ערד או העיר ליד להבים. בדברי ההסבר תואר הצורך לבחון את הצרכים של הציבור החרדי בהקמת העיר החדשה, אך לא נכתבה מילה אחת על הצורך לבחון את צורכי הנגב.

ההתנגדות של הציבור החרדי להקמת העיר כסיף אינה חדשה. בשנת 2015, כשתוכנית המתאר של העיר אושרה במועצה הארצית לתכנון ובנייה, הגדיר ח"כ יעקב אשר את כסיף כ"עיר על דיונות", "אחרי סוף העולם", ואמר שהיא "עלבון לציבור החרדי". בשנת 2020 הצליח יעקב ליצמן, שכיהן אז כשר הבינוי והשיכון, לעצור את הקמת העיר. בממשלת בנט־לפיד החליטו לקדם שוב את הקמת העיר, והציבור החרדי ובפרט חסידות גור יצאו שוב למלחמה. טענתם הייתה שהממשלה נטולת החרדים מנצלת את הציבור החרדי לצרכים דמוגרפיים וזורקת אותו לנגב הרחוק. בסופו של דבר, גם הממשלה הנוכחית, שהפקידה את משרד השיכון והבינוי בידי יהדות התורה, המשיכה לקדם את בנייתה של כסיף מתוך הכרה שמדובר בפתרון הזמין והמהיר ביותר למצוקת הדיור בציבור החרדי.

והנה, אף שיהדות התורה פרשה מהממשלה, אנשיה שעדיין נמצאים במשרד השיכון, כמעט הצליחו השבוע להקפיא שוב את כסיף ולהחליף אותה בעיר העתידית ליד קריית־גת. לרוע מזלם, השרה אורית סטרוק גילתה את המהלך והצליחה למנוע את המחטף ברגע האחרון. בישיבת הממשלה הבהירה סטרוק לשרים את התנגדותה הנחרצת למהלך החרדי, שלדבריה יפגע ביישוב הנגב.

לאחר שהשרים גדעון סער ועמיחי שיקלי הצטרפו לעמדתה, ומכיוון ששר השיכון והבינוי הנוכחי חיים כץ כלל לא נכח בישיבה, הבהיר מזכיר הממשלה יוסי פוקס לאנשי משרד השיכון שההצעה לא תעבור ללא הסכמתה של השרה סטרוק. אנשי משרד השיכון נכנסו עם סטרוק לחדר התייעצויות צדדי, ושם הצליחה סטרוק למחוק את כל המשפטים בהצעתם שביקשו להקפיא את כסיף ותילה ולבחון להחליפן בעיר צפונית יותר. סטרוק גם הכניסה להצעה את הצורך לבחון גם את צורכי הנגב ולא רק את צורכי הציבור החרדי. כדי שזה יקרה, היא הוסיפה להצעה שבצוות שיבחן את הקמת פלוגות ישתתפו גם נציגי משרדי ההתיישבות, החקלאות, נגב־גליל ורשות הבדואים.

מסוגלים להתנתק מהמרכז

מהלך הבלימה החשוב שביצעה סטרוק מבטא תפיסה לאומית נכונה: כסיף ותילה אמורות לתת מענה לשני אתגרים גדולים ונפרדים – יישוב הנגב, ומצוקת הדיור של הציבור החרדי. למרות צמיחה דמוגרפית איטית ברבות מערי הנגב, הציבור הישראלי עדיין לא נוהר דרומה. פחות מעשרה אחוזים מהחברה הישראלית מתגוררים על שישים אחוז משטח מדינת ישראל. אם יש היום ציבור בישראל שמסוגל להביא אלפים לנגב ולגליל, זה הציבור החרדי. צאו וראו מה קרה ביהודה ושומרון; שתי הערים שתרמו יותר מכול לצמיחה הדמוגרפית ביו"ש בשלושים השנים האחרונות, הן הערים החרדיות ביתר־עילית ומודיעין־עילית.

אומנם יש הבדל בין ביתר הסמוכה לירושלים ומודיעין־עילית הסמוכה למרכז, ובין כסיף שבנגב, ועדיין, הציבור החרדי כבר הוכיח שהוא מסוגל להתנתק מהמרכז – כך בטבריה, בצפת, בנתיבות, באופקים ובערד. החרדים לא יבואו לנגב בגלל חזון בן־גוריון, הם יבואו כי הם זקוקים לפתרונות דיור זולים. החברה החרדית גדלה מדי שנה בכ־11 אלף משקי בית חדשים, ועד שנת 2040 צפויים להתווסף כ־300 אלף משקי בית חרדיים למעגל צרכני הדיור. אם תהיה תחבורה טובה מכסיף ותילה למרכז, מחירי דיור אטרקטיביים, מוסדות חינוך, בתי כנסת ותעסוקה – החרדים יגיעו.

למתנגדים בציבור החרדי צריכים להזכיר שהנגב הוא לא עונש אלא מקום נהדר לחיות בו. תושבי כסיף החרדים, בדיוק כמו תושבי ערד החילונים, יחיו באזור עם נוף יפהפה, אוויר נקי ומרחבים, במרחק של פחות משעה וחצי מירושלים ומגוש דן הצפופים והיקרים. החברה החרדית, כמו כל מגזר אחר בחברה הישראלית, אמורה להתגורר בכל חלקי הארץ ולא רק באזור המרכז. יהיו חרדים שיבחרו לחיות בצפיפות בדירות יקרות בבני־ברק או בירושלים, ויהיו חרדים שיבחרו לחיות בדירה חדשה, מרווחת יותר וזולה, בנוף היפה של הנגב.