רק לפני שבועיים כתבנו כאן על תופעת הפרוטקשן ועל העלויות האדירות והסמויות שהיא משיתה על כלכלת ישראל. השבוע זכו כלל אזרחי ישראל להתרשם במו עיניהם מההשלכות של התרחבות התופעה. בעין הסערה נמצאת כעת רשת המסעדות ג'פניקה, שסניפיה הפכו בימים האחרונים לזירת קרב בין ארגוני פשיעה. בנס־ציונה ובנתניה נזרקו רימוני רסס לעבר סניפי הרשת, לעבר הסניף בהרצליה בוצע ירי, ונעשה ניסיון להצית את הסניף בגבעתיים. פגיעות דומות התרחשו גם בקריית־אונו, ברעננה וברמת־גן.
ג'פניקה היא רשת המסעדות האסייתיות הגדולה בישראל, והיא מצויה בבעלותו של איש העסקים ברק אברמוב, שהוא גם הבעלים של קבוצת בית"ר ירושלים. על פי החשד, לאחרונה נמצאת הרשת במרכזו של סכסוך בין ארגוני פשע גדולים ממרכז הארץ, העוסקים בין היתר בגביית דמי חסות. האירועים האלימים הללו, בלב ריכוזי אוכלוסייה במרכז הארץ, חושפים את המציאות המתרחשת מתחת לפני השטח כל הזמן: ארגוני פשיעה גובים דמי חסות כל העת ומכל מגזר כלכלי. אלא שכמו עם הטילים והרקטות, רק כשזה מגיע לאזור המרכז זה מתחיל לתפוס כותרות.
עוד כתבות בנושא
עד כמה העניין נפוץ? כפי שציינו כאן לפני שבועיים, סקר של ארגון הקבלנים והבונים מצא כי 87% מהקבלנים והיזמים התבקשו לשלם דמי חסות, והתופעה דווחה בכל המחוזות בישראל. דמי חסות ייקרו מיזמי בנייה בסכומים שנעים בין 250 אלף למיליון שקלים. מחקר חדש, שנערך על ידי ארגון השומר החדש ומכון ריפמן, מדבר על כ־80% מהחקלאים שחוו פשיעה, כולל גביית דמי חסות והשחתת רכוש ותוצרת. הנזק השנתי הממוצע למשק חקלאי נאמד ביותר מ־80 אלף שקלים בשנה. 55% מהחקלאים לא מדווחים כלל על אירועי סחיטה ופשיעה, וכך גם 75% מהקבלנים.
הכי מעניין
הציבור לא שומע על המקרים הללו כיוון שאחוזי התלונות נמוכים מאוד, מחשש לנקמה שתחולל נזק כבד הרבה יותר. גם כאשר מוגשת תלונה, לרוב היא לא מתורגמת לכתב אישום או לענישה. מתוך כ־1,750 תיקי סחיטה שנפתחו בין השנים 2020־2024, כ־82% נסגרו בלא כלום, לרוב משום שהנפגעים חוששים לדווח.
גם אם אתם לא שומעים על פרוטקשן וגם אם ליד הבית שלכם לא התרחשו אירועי פשיעה, אתם משלמים את המחיר. נזקי הפשיעה אינם מסתכמים באלימות כשלעצמה ובנפגעיה הישירים; הם מתורגמים לעליית מחירים, לעיכוב בפרויקטים, לסגירת עסקים ולהיעדר השקעות באזורים מוכי פשיעה. מנתוני המחקר של "השומר החדש" עולה כי הפגיעה המצטברת בעקבות הפשיעה הגוברת נאמדת בכ־23 מיליארד שקלים בשנה, שהם כ־8,000 שקלים לכל משק בית. אזרחים ועסקים מתמחרים באופן שגרתי סיכונים פליליים, ועסקים מגלגלים את עלות דמי החסות ונזקי הפשיעה אל מחירי המוצרים. בין השאר, מחירי הביטוח של כלי רכב ועסקים התייקרו בעשרות אחוזים בשנים האחרונות בעקבות התרחבות הפשיעה, בעיקר גניבת רכב - תחום פעילות מרכזי של ארגוני הפשיעה.
למען האמת, אין סיבה להיות מופתעים. כאשר בעיה מקומית איננה מטופלת משום שהיא רחוקה מהעין ומהלב, היא נוטה להתפשט. מכת הפרוטקשן בצפון וחוסר המשילות בנגב התרחבו מזמן לשאר חלקי הארץ. ארגוני פשע משתלטים על מכרזים ציבוריים, ועל פי הערכות מגלגלים עשרות מיליארדי שקלים בשנה.
על פי הדו"ח של "השומר החדש", גם חברות ממשלתיות כמו נתיבי ישראל, חברת החשמל ותאגידי מים מוניציפליים, מוצאות את עצמן משלמות בעקיפין או במישרין דמי חסות כדי למנוע הצתות וגניבת ציוד הנדסי יקר באתרי העבודה. ארגוני פשיעה סוחטים באיומים קבלנים של המדינה במסווה של מתן שירותי "שמירה", ואפילו מוציאים להם חשבוניות. כשהחברות מסרבות לשלם, הן נאלצות לספוג את הנזק: חברת מקורות מתמודדת עם 103 מקרים בשנה בממוצע של פגיעה בתשתיות, וחברת החשמל מתמודדת עם 29 מקרים כאלו. מועצה אזורית בנגב נאלצה לשלם יותר מ־12 מיליון שקלים בשנה עבור "שמירת לילה" במוסדות החינוך שבתחומה, בשעות שתלמידים כלל אינם נמצאים בהם.
כל זה קורה מכספי משלם המיסים, שנדרש לשלם מתקציבים ציבוריים לארגוני פשע שמשתלטים על מכרזים ציבוריים או מספקים שירותי "שמירה" למיזמי תשתית ולמוסדות ציבור. במקביל הוא משלם גם על מאמצי אכיפה שבפועל לא משיגים את מטרתם, והוא משלם גם במיליארדי שקלים של הון שחור והעלמת מס.
החלטת הממשלה 549, שנועדה להתמודד עם הפשיעה במגזר הערבי, הקצתה כמיליארד וחצי שקלים למשרד לביטחון לאומי, אך עד כה נוצלו מתוכם רק כמחצית מהסכום. יכולת האכיפה מוגבלת בשל קשיים בגיוס אנשים שיהיו מוכנים לפעול במוקדי החיכוך, קשיים בהקמת תחנות משטרה בתוך היישובים הערביים עקב בעיות תכנון ואיומים על קבלנים, וכן היעדר שיתוף פעולה מצד רשויות מקומיות, החוששות מהשתלטות ארגוני פשיעה על התקציבים.