שרון גבאי, צלם ירושלמי ותיק ומוכר, פרסם עד היום שישה ספרי תצלומים העוסקים כולם בבירה. אבל אלבומו הנוכחי, "ירושלמים", הוא מפעל חייו. הוא בחר בקפידה כמה מאות תצלומים מתוך מיליון תמונות וחצי שצילם בעיר הנצח במשך 15 שנה. בניגוד לספריו הקודמים, הוא מתמקד הפעם בנוף האנושי. התמונה המופיעה כאן, החותמת את הספר, היא היוצאת מן הכלל באלבום, שבעיני גבאי הוא פסגת יצירתו.
שרון גבאי עם האקבי | צילום: שגרירות ארה"ב
הספר הוא תלת־לשוני, ומשלב עברית, אנגלית וערבית. לגבאי יש תוכניות להשיקו גם באירוע באיחוד האמירויות. "ירושלים מתועדת לרוב דרך האבנים שלה", הוא כותב, "הספר הזה מבקש להסיט את המבט אל האדם. 15 שנה של הליכה ברחובות ירושלים. אלפי שעות של התבוננות והמתנה. מיליון רגעים וחצי שנלכדו בעדשה, ושנה שלמה מול המסך - יום אחרי יום, שעות בכל יום - בניסיון לדלות מתוך הענן הזה את התמונות שמספרות את הסיפור האמיתי של העיר.
"רוב הצילומים של ירושלים מתמקדים באבנים. הכותל, הצריחים, החומות. דימויים מונומנטליים שהפכו לסמלים. 'ירושלמים' מבקש משהו אחר. הספר מסיט את המבט מהסמלים אל המרקם החי, מן המיתוס אל המציאות. זו ירושלים של בשר ודם - חשופה, מורכבת ואנושית. שתי נזירות, אישה בחיג'אב עם עגלת תינוק, גבר חרדי - כולם באותו השער בעיר העתיקה, באותו רגע, מריחים אותו הבייגלה. המצלמה אינה מבקשת להכריע. היא מתעדת. מבט של יליד המקום: זווית המבט בספר היא של מי שנולד וגדל בעיר הזו - לא של מבקר, תייר או עיתונאי שהגיע לסיקור".
הכי מעניין
גבאי אכן נולד וגדל בעיר הקודש, בשכונת נחלאות. הוא הפך לצלם רק בגיל מבוגר יחסית, 38. עד אז היה במשך שנים מנהל מכירות ושיווק בכיר במגוון חברות. עבודותיו הוצגו בשלל מקומות ואתרים, ובין השאר בבניין האו"ם בניו־יורק, בקונגרס האמריקני בוושינגטון וגם בכנסת. הדיוקנים שלו מופיעים בוויקיפדיה, בתמונה הראשית בעשרות ערכים של אישי ציבור ישראלים — פוליטיקאים, מקבלי פרס ישראל, חתני פרס נובל ומפקדי צבא. צילומיו משמשים להסברה ישראלית של משרד החוץ ומשרד התיירות.
"סבי היה לוקח אותי כילד לטיול קבוע בסמטאות העיר העתיקה בשבתות בבוקר", הוא מספר, "אני זוכר כיצד סוחרים היו קמים לכבודו, מקבלים את פניו בחיבוק חם. אבי לימד אותי את סודות השוק. אמי לימדה אותי לאהוב את ירושלים למרות פגמיה".
הספר נולד מתוך המלחמה. לאחר תיעוד כפר־עזה אחרי זוועת שמחת תורה תשפ"ד, גבאי הסתגר במשך זמן רב בסטודיו שלו, כשהעבודה על האלבום הזה מבקשת לרפא את הטראומה.
"המסע הזה היה בשבילי הרבה מעבר לעריכה", הוא כתב בהקדמה, "הוא היה חבל הצלה. לאחר התיעוד הקשה בכפר־עזה באוקטובר 2023 והעבודה על התערוכה 'שואה בכפר', התכנסתי בתוך הסטודיו למשך שנתיים. העבודה על 'ירושלמים' הצילה אותי מרעשי המלחמה, והצורך בהשלמת הספר הוא שהוציא אותי חזרה אל הרחוב לראשונה בסוף 2025 ותחילת 2026".
את הספר הקדיש גבאי לגיבור ישראל ענר שפירא. בהסכמת משפחתו של ענר, כתב ידו משולב בעיצוב הכותרת על הכריכה ובכיתוב שבפנים הספר. "ותודה לירושלמים", הוא מסיים, "הפסיפס האנושי המורכב, הכואב והיפה ביותר בעולם. אתם, שחיים בין קודש לחול, בין עבר מפואר להווה תובעני, ונושאים יום־יום את משקלה של העיר הזו. תודה שהייתם שם, ברחובות ובסמטאות, והפכתם את האבן לאדם ואת המקום לבית".