כל הטענות כנגד ההפגנות האלימות של החרדים – כולן אמת. הפגנות לא חוקיות הן פשע – אמת; מי שחוסם כבישים מתעלל ברשעות בחפים מפשע – אמת ויציב; אסור להתיר השתוללות המונית מול בתיהם של אישי ציבור – אמת ונכון; התפרצות לתחנת משטרה מזמינה לאנרכיה – מדויק. האמירות הללו נשמעות משמאל ומימין, והן אמת כך וגם כך. ורק דבר אחד צריך להוסיף בשולי הטיעונים הזועמים הללו, כאשר הם נשמעים משמאל: כל הטענות כנגד התפרעויות כאלו היו אמת גמורה גם כאשר אתם עצמכם הייתם המתפרעים.
אחרי שהתפרצו בריונים חרדים לתחנת משטרה בבית שמש אמר ח"כ גדי אייזנקוט: "זהו דגל שחור שהונף על הדמוקרטיה הישראלית, ועל ישראל כמדינת חוק, שכולם שווים בפניו". זהו בהחלט דגל שחור, אבל הוא לא הונף לראשונה השבוע. כי אם אכן כולם שווים בפני החוק, איפה היה אייזנקוט לפני שלוש שנים, כאשר מאות מתפרעים קפלניסטים התפרצו לתוך תחנת המשטרה בגלילות?
אדייק ואבהיר, שאינני טוען כאן כנגד הצביעות, שהיא נטייה אנושית שכיחה למדי, אלא נגד משהו גרוע ממנה בהרבה: נורמליזציה של הבריונות. הבריונות השיטתית של מפגיני קפלן אינה רק תמונת מראה של הבריונות החרדית, אלא הזרע שהנביט אותה. ההפגנות נגד נתניהו וממשלתו קיבעו רף חדש ובריוני למחאות אזרחיות בישראל. היו כבר אז מי שהזהירו את הקפלניסטים, שהשיטות שלהם ישמשו יום אחד נגדם – ושהיום הזה קרוב הרבה יותר ממה שהם חושבים. מתפרעי קפלן סירבו להקשיב.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
השיטות שבהן משתמשים המפגינים החרדים הן פסולות ומרושעות, אבל לא הם המציאו אותן. במדינה דמוקרטית מחלחל מתחת לעורם של האזרחים מסר פשוט: מה שמותר לך – מותר גם לי. אפשר להבין את הדגדוג בקצות האצבעות של אלו שבטוחים שהמטרה שלהם קדושה והמטרות של האחרים נאלחות. מטבע הדברים הם נוטים לחשוב שהמטרה שלהם – ורק היא – מקדשת את האמצעים. כל ניסיון להגביל את האמצעים נראה להם פחדני, כאשר המטרה האהובה עליהם נראית בהישג יד. אך במדינה דמוקרטית נדרש כל אזרח בוגר להתעלות מעל צורת המחשבה הילדותית הזו, ולהבין שמה שקדוש בעיניו – פסול בעיני אחרים, ולכן חייבים להסכים על כללי משחק ברורים, שמחייבים את כולם. גם אותו.
חוקים מתייחסים לאמצעים, ולא למטרות. זו המשמעות הבסיסית של שוויון בפני החוק. אסור לעקוף קו הפרדה רצוף בכביש בין אם נוסעים לכנס פרוגרסיבי במכון הישראלי לדמוקרטיה נאורה ובין אם נוסעים לבנות את בית המקדש. מי שחושב שלו ורק לו מותר לעקוף כרצונו, שהרי המטרות שלו חשובות מכולן, עתיד לגלות שהוא הפך את הכביש לשדה קרב. כאשר הצהירה היועצת המשפטית לממשלה: "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי" – צהלו הקפלניסטים. מי שחגג לנוכח ההצהרה השערורייתית ההיא גילה במהרה שבשלב השני הסדר יופרע גם למען מחאות השנואות עליו. אם המגמה הזו לא תיבלם מיד, הוא עתיד חלילה לגלות שבשלב השלישי כלל לא יהיה סדר ציבורי.
אז מה הייתי מצפה היום מתומכיה של מחאת קפלן? לא שיימנעו מלגנות את הפגנות החרדים הלא חוקיות. את האלימות והבריונות צריך לגנות בכל תוקף. אך לגינויים הללו משמאל יהיה משקל רק אם תתלווה אליהם הודאה באשמה. כל מי שנחרד לנוכח התפרעויות מול בתיהם הפרטיים של אישי ציבור ומשטרה, צריך להודות ביושר עד כמה מחרידות היו גם ההפגנות בביתה של ח"כ טלי גוטליב, מול בתה הקטנה, וגם ההתעללות בבנו הקטן של השר עמיחי שיקלי. אף המצור על שרה נתניהו בזמן שהסתפרה בכיכר המדינה אינו מביא הרבה כבוד לצרים עליה. פריצת מתפרעים לתחנת משטרה אכן מקרבת אותנו למרחק פסיעה קטנה מן התהום; כל מי שמבין זאת צריך להכריז ברבים שאת הצעד הראשון לקראת התהום המסוימת הזו עשו המתפרעים משמאל בתחנת גלילות. כל זה נחוץ לא רק למען היושר, ולא רק כדי להתרחק מן הצביעות; כל זה נחוץ כי אם רוצים להיפטר מיבלית אין ברירה אלא לעקור את השורש. ושורשו של הבוז לחוק ולכללים בזמן הפגנות לא נזרע בהפגנות בית שמש, אלא בהפגנות קפלן.