"הייתי בשוק שצריך לשמור שבת וכשרות אחרי הגיור"

עפרה לקס נפגשת עם מי שעשו לנו את השבוע

שלום עלמא ואביב יצחק, מה שלומכם?

אביב: "זו תקופה מאתגרת בהרבה אופנים, אבל אנחנו נבנים".

עלמא: "תמיד טוב, תמיד מאתגר".

בכל שנה לקראת חג השבועות מתפרסמות כתבות על גיור. איך אתם מרגישים עם זה?

אביב: "לי זה לא מפריע שזה מופיע פעם בשנה. אם נזכיר את הנושא כל הזמן, זה רק ייצור הבדלה בין הגר ליהודי מלידה".

עלמא: "כשיצרת איתי קשר שאלתי את עצמי למה עכשיו, ואז נזכרתי: 'אה, כן, שבועות'. אבל זה הגיוני".

אביב: "אנחנו מתעסקים ביומיום בגיור, אז אנחנו תמיד סובבים סביב השאלות האלה".

שניכם עברתם בעצמכם תהליך גיור. אביב, ספר על הדרך שלך.

אביב: "נולדתי בחיפה להורים שעלו מברית המועצות בשנות התשעים. הבית לא ידע מהי יהדות, כמו רוב הבתים של מי שעלה משם. כל החגים היו נראים אותו דבר. ישבנו לאכול סעודה חגיגית יחד, אבל לא היו סממנים דתיים. לא הלכתי לבית הכנסת אף פעם, ולא חגגתי בר מצווה. היה לי חבר טוב שהתגייר בצבא. הוא לא דיבר על היהדות שבקורס נתיב, אלא על זה שכיף שם, אז החלטתי גם ללכת.

"התחלתי קורס נתיב ובאמת היה כיף, ועם הכיף התחילו שאלות טיפה עמוקות יותר על יהדות. פגשתי דתיים, ולא דמיינתי שככה הם נראים. המורים בקורס ענו תשובות טובות לשאלות שלי, וזה הרשים אותי. לא באתי לקורס כדי להיות חלק מעם ישראל, כי כבר הרגשתי חלק. אדייק: באתי להתגייר, אבל לא הבנתי שלהתגייר זה אומר לשמור תורה ומצוות. אני חושב שלהרבה אין מושג שצריך להחליף אורח חיים".

עלמא, הסיפור שלך התרחש במקביל.

עלמא: "נולדתי באזור שהיה בשליטת ברית המועצות, ועליתי לארץ בגיל חמש בערך. גדלתי בבית חילוני מסורתי - מדליקים נרות, אבל אין בעיה לעשות את זה אחרי כניסת שבת. לא עושים על האש בשבת, אבל את כל השאר אפשר לעשות.

"הגעתי לגיור גם כדי לברוח מהבסיס, כי שירתי ארבע שנים עם יציאות קשוחות, והייתי צריכה קצת חופש. אבל גם אמרתי - נראה מה זה יהדות. באתי בראש פתוח, אבל עם הרבה דעות קדומות, כמו למשל שזה פרימיטיבי. גם אני לא הרגשתי צורך שבית הדין יגיד שאני יהודייה. הרגשתי מספיק ישראלית".

ושם, בקורס נתיב, נפגשתם.

אביב: "היינו באותה כיתה, ושמנו לב שהנושאים שמדברים עליהם מעניינים את שנינו. בהפסקות התחלנו לדבר עליהם".

עלמא: "הפכנו לחברים טובים סביב התהליך. אגב, הייתי בשוק שצריך לשמור שבת וכשרות אחרי הגיור. חשבתי שנשמור תוך כדי התהליך כדי להבין איך זה עובד, אבל אחר כך אפשר לחזור לאורח החיים הקודם. התחלנו להתעניין ולשאול, וההפתעה הגדולה היא שאנחנו מתחילים לקבל תשובות טובות: הרבה לוגיקה מאחורי המצוות והאמונה היהודית, תפיסת עולם וערכים שלא ראינו קודם.

"היינו בערך בני 20, ואף פעם לא חשבנו על השאלות האלה. האם אנחנו מאמינים בא־להים? אני לא יודעת, מה זה משנה. באילו ערכים אנחנו מאמינים? איזה בית אנחנו רוצים להקים? עם מי אנחנו רוצים להתחתן? בעולם שבאנו ממנו לא חושבים על הערכים, זה טוב או זה רע. זורמים עם החיים. קורס נתיב מושיב אותך לכמה חודשים ושואל אותך מי אתה ומה אתה רוצה להיות. זה מדהים. אני חושבת שזה באסה לכל מי שיהודי שהוא לא זוכה לזה בצבא".

אביב: "המתנה המטורפת של מי שמתגייר היא שיש לו אפשרות לחיות חיים יהודיים בלי שהוא חייב בזה. יש לו תקופת התנסות".

עלמא: "בשלב מסוים הבנו שצריך ללמוד מתוך המעשה. כך אמרו לנו, ואני מדגישה את זה לתלמידים שלי. יש גבול כמה אפשר ללמוד על שבת. מי שלא שומר שבת לתקופה מסוימת לא מבין באמת מה זה".

אביב: "גם הדגישו לנו שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, וזה עשה עליי רושם".

אנו מדברים על "נעשה ונשמע" שעם ישראל אמר בהר סיני, אבל אתם עשיתם את זה בפועל.

עלמא: "הפכנו לחברים טובים, ובאמצע תהליך הגיור החלטנו להיות זוג. ניגשנו יחד לבית הדין. לא היה דחוף לנו לקבל את תעודת ההמרה. היינו מאוד מוכנים ומחוברים לתורה ולמצוות, אבל היינו חילוניים בכל רמ"ח איברנו. חשבנו שנתחתן בעוד כמה שנים, ואז נשלים את תהליך הגיור. גם להיכנס לזוגיות מתוך רצון להתחתן כבר היה מרחיק לכת. בשביל ההורים שלנו זה היה מטורף, ולא בקטע טוב".

אביב: "המשכנו ללמוד תורה. ברוך השם אנשים מדהימים עטפו אותנו, ואז החלטנו להתחתן מהר יותר. זה היה בערך שנה אחרי נתיב, לפני שלוש שנים וחצי. השלמנו את התהליך והתחתנו. אנחנו גרים היום בשכונת הדר, בקהילה שיש בה המון אנשים שעוסקים בגיור".

עלמא, את בעצמך מלמדת היום גיור. למה הלכת על זה?

"היה לי רצון פנימי ללמד, אני מאוד אוהבת את זה, ובכל פעם שאני מלמדת אני מתחברת מחדש. יש משהו בחוויה של הגיור שמאוד ממכרת. זה אורות גבוהים ועוצמות גבוהות. לפגוש פעם ראשונה בתורה זה מטורף. אני חושבת שהבנתי בתת־המודע שלי שתהליך הבחירה נגמר, ועכשיו יש לפניי דרך ארוכה, יפה ובשלה, אבל זו כבר שגרה. יש משהו חזק בלראות אנשים שנחשפים לתורה בפעם הראשונה ואומרים 'לא ידעתי, זה לא מה שחשבתי'".

את מרגישה שהמלחמה השפיעה גם על החיילים שמגיעים לנתיב?

"המלחמה משפיעה על כל עם ישראל. לחברה שלי ולי יש ארגון שאנחנו עובדות בו עם חילונים, ויש חזרה בתשובה מטורפת. גם הגיור נראה שונה מאז 7 באוקטובר.

"הרבה אנשים באים להתגייר בלי לרצות את הממד הדתי. פעם זלזלתי בזה, והיום אני יכולה להבין את זה. בסוף כשמגיעים לרות, הגיור שלה התבסס על עמך עמי וא־לוהייך א־לוהיי. הסיבה שהגיור הצבאי קצר ומקל יותר היא כי יש פה ממד של עמך עמי. באמת נוצרה מציאות לא הוגנת כלפי מי שאינם יהודים. אומרים לחייל 'אתה לא יהודי, אתה כלום'. יש חיילים שמגיעים לנתיב מתוך עזה. ההגדרה שהם כלום קשה, ועוד יותר כשיש ציבור יהודי שלם שאומר 'נמות ולא נתגייס'. ואז חיילים אומרים - אני לא חלק מהסיפור, והוא כן? אני מוכן למות למען העם והמדינה".

אביב: "היו כאלה שהקפיצו אותם ללחימה באמצע קורס נתיב, והם נהרגו בעזה".

עלמא: "אני מבינה את מי שלא לוקח את כל התורה והמצוות, אבל אומר: 'אני רוצה את השייכות, אני חלק מעם ישראל'".

מה את עונה לטענה הזאת?

"אני חושבת שהסיבה להתנגדות לתורה ולמצוות נובעת אך ורק מחוסר היכרות. אני מאמינה בהלכה היהודית, ואני אומרת להם שיש להם הזדמנות לא רק להיות מוכנים להקריב את חייהם, אלא להבין על מה. חייל ישראלי הוא לא כמו חייל גרמני. יש פה סיפור אחר, הרבה יותר עמוק. כשמבינים את זה, תופסים שנלחמים לא רק כדי שנוכל ללכת לקניון ולשתות אייס קפה, אלא כי יש פה משהו אחר, גאולה שתגיע מכאן".

אבל בסופו של דבר לקבל על עצמך עול מצוות מאפס למאה זה קשה.

עלמא: "את הדרישה הזאת קשה עד בלתי אפשרי לקיים במצב שבו עם ישראל נמצא כרגע. כשנחשפים לתורה ומצוות, 95 אחוז מהאנשים מבינים שיש פה משהו אמיתי, אבל זה נופל אחרי הגיור, כי הקורס הוא מעטפת שנגמרת. אחת הבעיות המעשיות היא שהמתגיירים לא גרים ביישובים דתיים, אלא בערים, במקומות חילוניים. הרבה תלמידים שלי הולכים לבתי כנסת בעיר שהמתפללים בהם כבר מבוגרים וגם המשפחה המלווה מבוגרת, וזה לא מחזיק קשר.

"הרבה פעמים אין ממשק עם הציבור הדתי, ולהתגייר בתוך הציבור החילוני זה לשחות נגד הזרם, זה בלתי אפשרי. אתה נוחת לתוך כלום. אתה חוזר לבית שלא שומר תורה ומצוות, לחברים ולצבא שלא שומרים על זה. כשהתלמידים שלי מתנסים בחיי מצוות, הם חוזרים לקורס ואומרים: 'אבל הדתיות הולכות עם מכנסיים והדתיים מדברים בתפילה, ואמרתם שאסור'. זה מבלבל מאוד. אני מבינה את כל מי שמרים ידיים".

אביב: "פה בהדר רואים את כמות החבר'ה הרציניים. כאן המתגייר יוצא מהקורס ומגיע לבית הכנסת שלנו, וכולם פה צעירים. יש שיעורים למתגיירים ולחוזרים בתשובה".

אני שומעת פה קריאה.

עלמא: "כן, זו קריאה לגרעינים שנמצאים בערים. אנחנו מדברים מכאב, כי תמיד אומרים לנו שהמתגיירים לא רציניים, והדוברים הם הרבה פעמים מיישוב דתי. קל לשפוט את זה מהבועה הדתית. הרבה אנשים התכוונו לשמור, התאמצו מאוד על קשר עם הקדוש ברוך הוא יותר ממה שדתיים מתאמצים לפעמים - אבל נפלו. הסיפור של שנינו מיוחד, הייתה לנו השגחה עליונה מטורפת. הכרנו, והיינו אחד בשביל השני לאורך כל הדרך. אין דבר כזה לכל אחד. שלא יראו אותנו ויגידו שכל המתגיירים יכולים להיות ככה, כי זה לא נכון".

אביב: "זה תהליך שקשה מאוד לעבור אותו לבד".