יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, מתמודד בימים אלו עם אחד האתגרים המשפטיים והלאומיים הסבוכים בתולדות המדינה: העמדתם לדין של אלפי מחבלי הנוח'בה שלקחו חלק בטבח השבעה באוקטובר. בראיון נוקב בפודקאסט 'על המשמעות' בהנחיית עו"ד תמיר דורטל, פורס רוטמן את המכשולים הפרוצדורליים החוסמים את עונש המוות, מנתח את התנהלות הממשלה ביהודה ושומרון, ואינו חושש לשרטט קווים אדומים חדשים ביחסי הרשויות במדינה דמוקרטית.
לדברי רוטמן, הדין הפלילי הישראלי אינו בנוי להתמודד עם אירוע בסדר גודל כזה. כאשר דורטל מעלה את שאלת העיכוב בעונש המוות למחבלים, משיב רוטמן כי הבעיה איננה היעדר חוק מהותי, אלא מנגנון פרוצדורלי כושל. "לפי החוק הקיים היום, אם אתה רוצה להעמיד לדין את מחבלי הנוחבה בהרכב שאמור לגזור עונש מוות, אתה צריך שהוועדה לבחירת שופטים תמנה 15 שופטי עליון חדשים ועוד 30 שופטים מחוזיים," קובע רוטמן בהחלטיות. הפתרון שאותו הוא מקדם כעת, יחד עם חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, נשען על שימוש בבתי דין צבאיים ובחוק למניעת פשע השמדת עם מימי ראש הממשלה לשעבר דוד בן גוריון.
הראיון נוגע גם בענייני ההתיישבות, שם מתעמת עו"ד תמיר דורטל עם רוטמן בטענה כי הימין מסתפק בהצהרות בלבד ואינו מקדם ריבונות הלכה למעשה. רוטמן דוחה את הטענות על הסף ומפנה זרקור למציאות המשתנה בשטח, תוך עקיצה ביקורתית כלפי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ואובדן המשילות בתוך הקו הירוק. "יש לנו בעיה מאוד קשה של ריבונות בתחומי ישראל הקטנה - בנגב ובגליל. הריבונות של מדינת ישראל היום ביהודה ושומרון היא אפילו קצת יותר משופרת," מסביר רוטמן. לדבריו, הפעולות שנוקט שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מהוות החלת ריבונות אקטיבית, גם ללא הצהרות חוקיות רשמיות. "החלת הריבונות הזאת בשטח – אף ממשלה מאז קום המדינה לא עשתה. ריבונות זה בשטח דה-פקטו, לא בניירות".
הכי מעניין
לקראת סוף הראיון, הדיון התרכז סביב סוגיית הציות לפסיקות בג"ץ. רוטמן מתנער מההשוואות החוזרות ונשנות שמשמיע נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרן ברק לתקופות אפלות באירופה. בהתייחסו לסמכות בג"ץ ולדוקטרינת הציות העיוור, הוא מציב עמדה בלתי מתפשרת: "אי-ציות לבג"ץ הוא אופציה שחייבת להיות על השולחן. אם כל הרשויות חייבות לציית לכל פסק דין הזוי ככל שיהיה, בלי שום קשר למה שכתוב בחוק, אז אין מושג של הפרדת רשויות ואין חירות לאזרח".
עוד כתבות בנושא
עם זאת, רוטמן מסייג כי זהו "נשק יום הדין", שבו יש להשתמש רק כמוצא אחרון לאחר שכלו כל הקיצים, תוך אזכור התפטרותו של יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין כמודל להתנגדות מוסדית לגיטימית.